אתמול בערב קפצנו לזוג חברים שלו שמזמן כבר נתחבבנו אלה על אלה, הם קיבלו אותי לקן החמים שלהם כמו שרק חברי לב ונפש מסוגלים. זרמו עם הילדותיות השרוטה שלי שיוצאת לכל עבר ברגע שרואה בובות פרוותיות של ילדים, או מציצה לתוך עריסה עם תינוקת ישנה.. שם כל החלקים האלה יוצאים ומתקבלים באהבה. סייפ פלייס. מצד שני מלכתחילה דאגתי לבוא מתודלקת. חצי יום לפני כן הייתי מעורפלת מואן גוך אננס, עסוקה בלצעוק על הדמויות בפלייסטיישן שמתעקשות לנסות להרוג את הדמות שלי. רק אחכ הבנתי כמה שזה מזכך. לשחק ולהרוג אנשים, להוציא אגרסיות, לצעוק ולקלל כמו אוהד כדורגל ממוצע. כנראה שבכולנו ישנו צד פראי וחסר אנושיות. נונ-קונפורמיסט. ביום יום אני אחד האנשים הכי קונפורמיים שניתן לדמיין. בעבודה מאוד אחראית ומאוד לויאלית, כל מעסיק חכם ומוכשר שחלף בדרכי ידע לזהות בי את היכולות ולרצות להטמיע אותי לקולקטיב. אני גיקית בנשמה. אבל כשאנשים רואים אותי ברחוב הם יחשבו יותר לכיוון הפיזי.
את יפה. את סקסית. את נימפה. את מלכה. מוכנים לפרוש עצמם תחת רגליי. הם לא יודעים שבבסיסי אני נמשכת כבעבותות לכוח וקסם אישי כובש. גברים כאלה הם מבחינתי הגביע הקדוש. חשבתי שזה קורה לי רק איתו אבל זה לא. הכניעה הפנימית, האדרת הכבוד על מישהו כזה שכשאני בקרבתו הפרומונים באוויר. מעטים הגברים האלה, אבל כשאני נתקלת במישהו כזה שגם חיצונית נראה כמו שאני אוהבת וגם מכיל עוצמה.. זה משבש אותי. אני יודעת שבשנה האחרונה הפכתי לטרף מושך. אבל לא כל טורף בפוטנציה מתאים. יש הרבה כבשים בעור של זאב. כן. גברים חלשים שמציגים עצמם בתחילה כחזקים ואז מתפרקים לגורמים ונצמדים לרגליי כפעוטות לאימם.
כשאתה מציג עצמך כחזק ואז נחלש זה אולי רומנטי בנק' מבט מסויימת. בעיניי זה מאבד חינו מהר. בהתחלה זה נעים לדעת שאתה גם אנושי ורך. כך יודעת שיכולה לתת מבטחי באנושיות שחזקה מספיק כדי להסתיר שנים של סריטות קשות. אבל כשהרוך והחולשה והתמימות וההאחזות הכמעט כפייתית מתחילות להיות צבע היום יום- אז כל נורות האזהרה נדלקות לי. רק לפני 5 חודשים נפרד ממני גבר כפייתי כזה. מישהו שסוחף אותך תחת מצג שווא ואז כגלי ים מתרסק לחופי המציאות.
החולשה שלך לא מושכת אותי. אני מעריכה את קיומה אבל לא ביום יום שלי. אני אוהבת עוצמה לצידי. קשה לי לראות את סופרמן כשקלארק קנט עוטף עד חנק. מה שבהתחלה קוסם הופך מעיק והנה כלוב הזהב. חנק. אבל מאחר ואני אדם חם וחברותי עם מצפון חזק מדיי, אני לא שולחת אותו לאלף עזאזל כי לא רוצה שייפגע. חבר שלי אמר לי שעדיף סבל של אחר על פני סבל שלי. החיים הם לא שחור או לבן. לא תמיד מסוגלת להתעלם מהאחר לטובת עצמי. DO NO HARM. זה לא רק מהזוית של הרופא. אני מרגישה מידה של אחריות על העולם שבקרבתי המיידית. לא רוצה על המצפון שלי כאב של אחר. אבל איכשהו.. מצאתי עצמי שוב עם מישהו שמפזר עליי המון אהבה עד סכרת, מעריץ ועוטף כאילו הייתי האישה הכי מושלמת בתבל. וכן זה גם נאמר. ושוב הצהרה על המוכנות לקבל את זה שיש לי גם את חבר שלי שאני לא אוותר עליו בתמורה לאף אחד. אני אמשיך להיות חברה שלו ואני אמשיך להזדיין איתו כי זה עושה לי טוב. אם זה משהו שאתה יכול לחיות איתו, אפשר להתקדם. אם לא אז אין טעם לנסות.
והנה שוב הצהרות שהוא מבין ויכול ומוכן. אבל זה כבר סופש שני שאני מעבירה עם החבר והוא שולח לי הודעות כל הזמן ממקום של חוסר בטחון וחרדת נטישה. קשה לי. הוא איש מקסים. אני נהנית בחברתו והוא נעים לי. עד שהוא התהפך וחונק אותי. הרבה לבבות, הרבה חוסר בטחון מילולי ביותר מדיי טקסטים, ואני שככ רוצה להיות בצד שלו ולחבק אותו כחברה, מוצאת עצמי נעטפת חזק מדיי ללא יכולת תזוזה. הלחץ עולה וכל מה שבא לי זה לברוח. הוא מאבד אותי ואפילו לא שם לב. קשה לאהוב כשנחנקים, קשה להשאר כשנלחצים.
עם החבר יש לי מערכת יחסים אחרת. חשופה, פראית, שקטה, אמיתית, מהתלת.. כשאנו יחד אנו הכי יחד. נמות זה למען זו ולא רק כסיסמא. אך כשאנו בנפרד, איש אישה חיים את אשר אנו צריכים, או רוצים. לא שופטים, לא לוחצים. הכל גלוי, אין העמדת פנים. הכל בזרימה. יכולה לשתות איתו, לעשן איתו, הוא בעלי לקניות עישונים, הגוגל המהלך שלי, הגיק להיות הכי אני לידו, זה שמעצים אותי בכל רגע, בין אם אני בין רגליו למרגלותיו לבין אם אני רוכבת מעל ומכתיבה לו את קיומן או העדרן של האורגזמות שלו. באותו חדר שינה הייתי נתונה למרותו בערבים מסויימים והוא היה כנוע נעול בין רגליי בערבים אחרים.. מענג אותי ומתייסר מכאב בו זמנית, ואני כמלכה סדיסטית נהנית מהכאב שלו, וזה הכי מתאים כי השריטות של שנינו מתאחדות למשהו אחד גדול. כף המאזניים נעה מעלה מטה שוב ושוב, אך בסופו של יום, אנו כמו שני חלקי פאזל. מאוזנים ומאזנים זה את זו.
אני מסוגלת להגיד שהשאיפה שלי היא כן למצוא מישהו שיוכל להתמודד עם סוג של פוליאמוריה. רוצה להאמין שהאדם המתאים ימצא. מישהו שיבין שזה לא או או, זה גם וגם. מישהו במצב דומה אולי.. כזה שעם מישהי מצד אחד, אבל יכול שלא בהחבא מבת הזוג לנהל משהו מפנק אחר. נוסף. לא יודעת. אבל ההתמודדות עם זה שאני רוצה וזה שרוצה אותי בחלק נכבד מיומי יחד עם העבודה בחציו השני של היום.. לא מותיר בי כוחות להתמודד עם דמויות אחרות שאולי מתאימות יותר לפינה הזו. לנישה שלי, לצידי. זה כופה עליי להיות ברורה וזריזה בזיהוי מערכות יחסים כטובות או לא עבורי. ולהתנהל בהתאם מתוך הגנה על מס' 1. תמיד ולפני כולם. לאחרונה מתקשה עם זה. ומתקשה לנשום. אם זה ימשך ככה, זה לא. מצד שני אם אני לא אדאג לעצמי.. מעטים אלה שידאגו.
הימים ימי שיקולים, החלטה ועניין, ראש השנה מתקרב. צריכים לנקות את שאריות השנה שנסגרת בצורה יפה. לסיים אותה בטוב. סוגרים שנה, והדברים שקרו במהלכה כמעט בלתי נתפשים עבורי. לרדת 35 קג, לקבל הצעת נישואים וטבעת תוך חודשיים, ובתוך שבועיים למצוא עצמי חזרה רווקה שוב דרך הודעת וואטצפ. הטיול לקנדה, הטיול לווגאס המופקר להחריד ומעורר להפליא, העבודה החדשה.. ככ הרבה דברים.. לא יכולתי לנחש את כל זה. מקווה עוד שנה מהיום להביט שוב לאחור בפליאה והשתהות על כל מה שעשיתי, בניתי, השגתי, הרגשתי, חוויתי.. להביט לאחור, לעכשיו בחיוך מרוצה. את זה מאחלת לשנה הקרובה לעצמי ולכם! :)
שנה טובה :)