לפני 7 שנים. 9 במרץ 2017 בשעה 22:12
מה שמעניין זה עניין ההבראה כמובן. למשל מפיברומיאלגיה. כל כך ברור. כאילו דאאא
ועוד ראיון מעניין אולי, ארוך, עם סאבית שעונה על שאלות של מראיינת וונילית. חופרות בכיף. ועושות חשק ל..
The Shadow Self
חקירה מתמשכתלפני 7 שנים. 11 בפברואר 2017 בשעה 0:24
"אז מה יש לנו פה?" הוא שאל.
זה הרגע שהיא תחילה לרעוד מעט. הוא מישש את שערה מאחור, משך מעט בקצוות לאורך הקרקפת. זה היה נעים. הוא קיפל את האוזניים משל בדק מאחוריהן והיא נבהלה מזה. האם רחצה שם?
הוא הריח אותה, כמו שמריחים מאכל. במשיכות קצרות של האף, בחשדנות, לאורך הגב, ובמקום בו מתחברות הידיים לכתף. נו באמת. . .
אבל היא התרגשה. היא ידעה שעכשיו זה כבר התחיל. היא בפנים והיא אוהבת את זה.
הוא אכן בדק אותה. צווט את הקרסוליים ועלה לאורך הרגל לכיוון ישבנה. זה הרגיש כאילו הוא כורע כאשר ישבנה אל מול פניו. חפן את לחיי הישבן בחוזקה ונע בתנועות עגולות, כאילו הישבן לא היה מחובר כלל לגוף, אלא היה סוג של חומר לכשעצמו. היא נרטבה לחלוטין. היא כל כך אהבה את זה. ידעה שהשתוקקה לכך כל חייה. אהההה, יצאה לה גניחה.
מכה חזקה נחתה על ישבנה. עכשיו השמלה היתה מופשלת ותחובה למחשוף האחורי בגב. הוא היכה אותה ביד חזקה מכות נמרצות בישבן, סטירות שהרגישו כמו הוצאה של זעם. היא לא עשתה דבר. אחרי כ6 סתירות הוא הורה לה להוריד את התחתונים, ומהר. מה שעשתה בחופזה. מחשבה חלפה בראשה שהיא טרם ראתה את פניו.
האצבעות נעות כמו בודקות את הבשר לאורך הגב הישבן והרגליים. ממששות, שורטות, כמו בודקות את מתיחות העור. תורידי את השמלה. היא עשתה זאת ונשארה עירומה היות ונאמר לה להגיע ללא חזיה.
הרימי את הידיים מעל הראש. היא עשתה זאת ואז הרגישה איך הוא פוסע מסביב ונעמד לפניה.
זה לא היה הוא!
זה לא היה האדון!!
היא נתנה צעקה קצרה ובאה לברוח. הגבר הזר תפס אותה ואמר, "עוד לא סיימנו. תעמדי!" היא נורא פחדה, צעקה לא, לא זה לא זה. זאת טעות. אני לא קבעתי איתך. הוא תפס את ראשה בכוח ודחף שתי אצבעות לפיה, עמוק לתוך הגרון. היא כמעט נחנקה. סתירה חזקה נחתה על פניה ואז עוד אחת בכיוון ההפוך. ראשה עף לצדדים. הוא תפס את צווארה בתנועת חניקה. "את תעשי מה שאומרים לך. את עדיין בעמדת בדיקה בלבד."
לפני 7 שנים. 8 בפברואר 2017 בשעה 15:53
לגעת בווגינה זה לגעת במוח הנשי, ישירות. מי שמדכא אותה שם מדכא את האשה בכלל.
יש המון חידושים בהרצאה הזו בין השאר :
הידעתם שהדגדגן ונקודת הG הם אותו הדבר עצמו?
שעה וחצי, אבל איזה!!!
לפני 7 שנים. 3 בפברואר 2017 בשעה 22:49
הם התכתבו הרבה זמן
ואז נפגשו בביסטרו לארוחת בוקר מאוחרת לפגישת הכירות. היה ברור שיש כימיה ושיש משיכה.
היא כמעט קפצה עליו בתאווה באוטו, והוא עצר אותה. לא לזה נועדה הפגישה הזו. היא הסכימה בצער.
חודשים אחר כך לא נפגשו. הוא נסע לחול ולה היו לימודים.
אחרי כ8 חודשים הקשר חודש.
הם קבעו שוב. התפקידים היו ברורים.
הוא הציע שיפגשו בצימר ביערות ירושלים. היה עליה להגיע לשם ולעמוד לבושה במרכז החדר עם הגב לדלת, בשמלה ועל עקבים.
בהתרגשות היא שיחררה את המונית. ונכנסה לצימר.
היא הגיע 5 דקות לפני הזמן. עשתה סיבוב זריז בתוך הבית, התרוקנה בשירותים ונעמדה בגבה לדלת.
היא לבשה שמלת שריג כחולה, גרביונים עד הירך, ונעל על עקב לא גבוהה מדי.
העמידה הביאה אותה להתרגשות. היא התחילה לרעוד כמעה. זו היתה הפעם הראשונה בחיים שהיא עומדת לחוות משהו שבעבר רק קראה עליו.
ליבה פעם בחוזקה.
היא החזיקה את שתי ידיה ופרכה אותן. ניגבה אותן על השמלה. לפתע התחלפה הרגשה, היא היתה נחושה לא להיות רגשנית ונעמדה כמו בצבא בנוח. בפיסוק קל. נכנסה למרכז של עצמה ושם מצאה שלווה. כאשר שמעה את הדלת נפתחת, זה הפתיעה אותה. היא הבינה שהנוחות של העמידה ניתקה אותה מהסיטואציה.
שמעה את הדלת נסגרת והמנעול ננעל מפנים.
היא ידעה בחושים שאל לה לזוז ללא הנחיה מפורשת.
היה שקט ואז קול שהיא מכירה היטב, רך ועדיין עם איזו תחושה של פלדה, קול של ניגודים שסקרן אותה, אמר:
"אז מה יש לנו פה?"
לפני 7 שנים. 21 בינואר 2017 בשעה 8:48
העולם הזה,
אני כל כך אוהבת אותו.
בלי קשר למה אני עושה, כי לעיתים תקופות ארוכות איני עושה דבר. מאידך,
I AM A HUMAN BEING NOT A HUMAN DOING
....
טוב,
מה רוצה להגיד
העולם הזה עוצר את העולם ה"רגיל".
אדם מגלה אותו וכמו נשתל. דפוסי חשיבה משומנים היטב עוצרים במסלולם בחריקת בלמים. STOP.
אחרי ההלם הראשון, יש מערבולת של שאלות, מה?! איך?! סימני קריאה, שוב שאלות, דחיה, גועל, נסיון הדחקה. רק לחשוב על כל אותן, או אותם בני/בנות זוג שתפסו את הפרטנרים שלהם על חם בסצינה הזו.
ולא משנה חריפות התגובות, עדיין זה אחרי הגול.
קיומו של עולם השליטה מרצון, היא עובדה שהוצבה כאן מזמן. דת שרירה ומתקיימת בגוף, בDNA.
הרבה לפני שידעתי את המילים, היה לי חבר, והמקום הכי טוב הכי שלם שהרגשתי בו נכון היה ללכת קצת באלכסון מימינו כמטר אחוריו. זוכרת שהיתי כל כך מופתעת ששם זה הרגיש לי הכי מדויק טבעי, מרפא ומדויק. כמו לחיות נכון. הוא לא התנגד וראה זאת בטבעיות. לשנינו לא היה הסבר, וגם לא נחוץ היה.
בדיעבד חושבת שזה היה רזוננס בין-גופי. לא תמיד זה יתעורר אצלי ולא עם כל אחד. אבל אז משהו בינו לביני קבע שככה.
היו עוד ביטויים, סיפור שמבקש להיספר לאט.
http://blog.nofy.co.il/wp-content/uploads/2014/02/shutterstock_146326706-1038x576.jpg
לפני 7 שנים. 20 בינואר 2017 בשעה 14:40
ה"גם" שלה מוביל להמשך מפתיע. בניגוד לציפיות, היא לא "גם יודעת מה הדרישות שלו" היא יודעת "גם מה שהיא אוהבת." ובהמשך
הוא אף פעם לא דואג רק לעצמו, וגם אני דואגת ... (כאן היתם חושבים שהיא דואגת לו. . אבל לא)
וגם אני דואגת תמיד להנות.
מקסימה הגברת.
מתוך "ערות" מאת תמר מור סלע
לפני 7 שנים. 18 בינואר 2017 בשעה 7:23
המין הוונילי נעוץ בשיתוף פעולה. ב"יחד".
הוא עושה את זה והיא את זה עכשיו. ואז ביחד. וחוזר חלילה. בליל של תנועות, תנוחות משותפות ותגובות. שנים הלכתי בזה לאיבוד. ללא שום פואנטה. חשבתי שזה כל מה שיש. חייתי בהכחשה לחוסר הסיפוק וחיתי חיי מין מוגבלים עד להחריד. כל 3-7 שנים לאיזה תקופה קצרה של 3-6 חודשים גג. ואז שוב כלום מבורך ללא שום רצון לחזור ל"מישמש" הזה.
איך בכלל אפשר להשוות את מה שתיארתי כרגע לזה:
שרועה על שולחן אוכל רחב וארוך לפני גבר בלבוש מלא שכולו בי על מנת לחוש עד לאן זה יכול להגיע. אוהב. אף איבר בי, שום ציץ וטיפה, לא מופנים, לא יכולים להיות מופנים לכיוונו, לעשות לו משהו, "בחזרה".
מסטולה מרוב עונג. לא יודעת איך קוראים לי.
והוא מנגן, פושע כרצונו, מוציא מהגוף שעות של אורגזמה ושפיכות גדושות בנוזלים. זה. טוב. נולדת ויוצאת לחופשי.
הודות לאי שיוויון. לנטילת כל זכות. לאיסורים והיתרים. לגבול. לאי ערבוב בין שלי/של
מתקיימת רק תשומת לב אחת. סוף להסחות הדעת.
אני ל א ב"ביחד" שבו אין תחושת אני ברורה. שהשניים עושים משהו ביחד כדי לפצות, לטשטש את אי ידיעת עצמו, כמיהותיו וצפונות נפשו האפלות ביותר.
עושה סקס רע לתפארת. (מדברת כאילו לוונילים, לא נורא :)) כזה שמוציא מפלצות שנוהמות, שמפתיעות. קצת מסוכן. כזה שמשתנים בו ללא הכר. כזה שכאשר יוצאים, לא ברור מה היה שם, ומי, וגם לא משנה.
סקס עם טוויסט. לא נורמלי. עם קונטרסט. שחור ולבן מדויק.
כאשר זה תורי, זקוקה לגוף שלו כמו למאכל תאווה שלא יזוז, איני רוצה להפסיד לא תדר של גניחה ולא תנועה הקלה שבקלות. שום פולס ועווית.
רוצה את הלא שווה, את הלא פיר, לא צודק, לא יפה. כזה שפותח פצעי עבר, שמשקשק, שבוכים בו ומכים על חטא.. סקס שבו הלשון משתרבבת מעצמה ללקק את הקיר או הרצפה. כי ככה.
סקס עם
מניעות
השהיות
השעיות
והאמירה:
" עכשיו הכל בשבילי,
הכל
אבל הכל,
בלי גבול. "
נב. רק מה... במעבר הגבול יש להחתים כרטיס נוכחות. ולעבור ביקורת. זה לא סתם ולא בחינם, קצת עבודת מודעות עוזרת.
לפני 7 שנים. 14 בינואר 2017 בשעה 12:42
לחוות סדר.
אנו שולטים על מנת לכונן אותו.
סדר הוא בבסיס העולם הזה.
סדר הוא תשובה לחווית הכאוס שמורגשת בדרך כלל בחיים, לתחושת חוסר האונים ולתחושת חוסר שליטה מוחלט.
עולם הבדסם, בין שאר העולמות נותן לסוגית הסדר, סוג של מענה.
יחד עם זאת
בממשות
ההכרה בחוסר השליטה המוחלט על שינויים היא הבטחון היחידי.
חושבת עכשיו, זה כל כך לא סקסי מה שכתבתי.
טוב, מי שרוצה להזיל ריר היום, יש פה, השבח לאל, אצל אחרים, לא חסר. . .
לפני 7 שנים. 13 בינואר 2017 בשעה 15:05
"שנים ארוכות עוברות עד שנשים מעזות לחשוף בפני עצמן את האמת המינית העמוקה שלהן. עד שהן מבינות שמיניות היא לא רק מין אלא האופן שבו את מרשה לעצמך להלך בכל שדה ברגלים יחפות. היא ההלימה בין מי שאת באמת, לבין מי שאת מרשה לעצמך להיות בעולם. היא ההבנה של מה עושה לך טוב. למה את משתוקקת. שנים רבות עד שמתחברים הפנים והחוץ לכדי אחדות. עד שמתבטל הפיצול בין הגוף לבין המהות הפנימית. עד שהרצון והעונג נפגשים."
הקטע הזה הוא חלק מהפתיחה שכתבתי לספרי "ערות - נשים מדברות מיניות". 23 מונולוגים של נשים על הנושא שכולנו מתעסקים בו כל הזמן אבל שותקים עליו רוב הזמן. בספר הזה הכל נפתח. בגילוי לב ובגילוי פנים. איך היה לי אומץ לעשות את זה? לא יודעת. "זה" בחר בי, יותר משאני בו.
(ההפצה הסתיימה. "ערות". בכל חנויות הספרים).
לפני 7 שנים. 7 בינואר 2017 בשעה 8:04
בחלון הראווה מונחים כל הקומפוננטים הדרושים, כולל המטף.
כל ה