בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני כחצי שנה. יום שבת, 9 באוגוסט 2025 בשעה 18:16

כל ערב עם הוויצר הוא ערב מדהים.

זה מתחיל בנשיקה עמוקה ליד הדלת

ואחכ מתישבים לדבר או יותר נכון אני חופרת והוא מקשיב 

ובין לבין עוד נשיקה וליטוף.

יושבים קרובים נוגעים

הלב נפתח ומשם הכל זורם.

 

בחדר הקריר ,עם התאורה השקטה והשירים הנעימים הוא מפשיט אותי מבגדיי ומבגדיו. 

נצמדים מלטפים

לא ממהרים

 הכל נמשך בעונג איטי  של ליטופים ונשיקות

מתישבת על המיטה והוא מאחורי ,נצמד ,אוחז,לש אותי בכוח שלו ואני מתקמרת אליו.

הגוף החם שלו עוטף אותי בעונג מתמשך.הידיים שלו על כולי,מסביבי,בתוכי. 

הנשיקות סוערות ,טורפות. הוא יפה לי כל כך בעיניים הוויצ'ר שלי.

הוא מתרחק למורד גופי ,הקול שלו עמוק והוא נוהם. הויברציה של זה מעיפה אותי מעבר לקצה והוא ממשיך

ואז .. עולה איזו תחושה של דגדוג ואני לא עוצרת אותו

לא עוצרת גם את הצחוק המתגלגל שיוצא לי תוך כדי 

אחכ החיוך שלו יגיד הכל. הוא מרוצה ואני בעננים.

תשכב על הבטן - אני אומרת לו ונפעמת מהמראה. עוברת עם הידיים והשפתיים על הגוף שלו ,הזרועות ,הגב ,הישבן המושלם שלו. העור שלו נעים ומגרה..

עושה בו קסמים והוא מתגרה ורועד ונאנק מתשוקה ומשהו מתחולל גם בי 

כבר לא יכולה לעצור ומהעונג שלו -לוקחת גם את שלי.

מתנשפים ,שוכבת לידו ,המומה ומסופקת. 

מבקשת להרגיש אותו עוד  והוא נענה לי. חודר אליי באיטיות מטרפת ואני עוטפת אותו כל כולי.

זה קורה לנו תמיד ביחד . קצת כמו בסרטים . אןלי בגלל שזה קורה המון פעמים במהלך הערב 

כבר הפכנו מסונכרנים.

אני מותחת עוד גבול שלי שמעיף אותי לקצה ואז-

מתכרבלים זה בזו . הגוף החם שלו צמוד אליי ושקט.

רק מוזיקת הצ'יל מהטלויזיה ממלאת את החדר. אני מקשיבה ורואה את הצבעים והצלילים. 

מלטפת אותו בעדינות עד שקמה ללכת.

עוד נשיקה עוד חיבוק ואני כבר ברכב.

מסופקת ,עייפה ,מחויכת ,מלאה בו ובי. 

 

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 31 ביולי 2025 בשעה 10:08

עטופה בו 

בזרועותיו החסונות ,

בנשימה הכבדה שלו ,

בסדינים הצבעוניים,

בעיניו העצומות ,

בחום הגוף שלו.

באגן שנצמד אליי 

ונע בחושך .

 

עטופה בו

בחיבוק חזק ,

במגע משכר , מוכר , ממכר,

מפרק ומרכיב 

מנשק ,אוחז ומלטף 

בתחושת העור שלו 

הרוך והחוזק 

קימור הזרוע והמותן

הצוואר 

השפתיים הרכות

 

עטופה בו 

במבט שלו ,בעוצמת הרגש

ברגישות ,בהבנה

בקול השקול והמרגיע

ושוב בחיבוק 

בלשבת קרוב 

לדבר על הכל (במיוחד על פילים )

להסתכל בעיניים 

ולהבין שזה חייב להיות.

 

עטופה בו 

בבוקר שמפציע 

המהום של קולות בחוץ

השקט הזה, הנעים הרגוע

של הציפורים המצייצות

והשמש

שעולה

ועוטפת 

את הבקתה.

💜

לפני שנה. יום שני, 28 ביולי 2025 בשעה 15:20

לפני המלחמה עם איראן ,ישבתי עם הג'ינג'ית והחלטנו שצריך לעשות משהו עבור עצמנו.

אמרתי לה שחלום שלי לחזור לרקוד במסגרת חוג

וכמובן דרכו של היקום או הפיסבוק להקשיב לכל דבר ,הביאה אליי את הריקוד הנכון.

ויש שני ריקודים שאני אוהבת- פלמנקו וריקודי בטן.

עבודת אגן וידיים ומוזיקה שנכנסת מהרגליים אל הראש...

זה כמו לעשות סקס . מעיף את המוח.

ואני אוהבת

אוהבת את התנועות 

ואת המוזיקה

והכאב שאחרי

ומצב הרוח שעולה ועולה. 

 

גאד ! 

לפני שנה. יום שבת, 26 ביולי 2025 בשעה 12:39

מסדרת את התיק החדש שקניתי למחשב נייד .

מסדרת גם את כל הג'אנק שהצטבר שם.

ממחברת ישנה נופלים שני דפים שלא מחוברים.

אני קוראת את הטקסט וברקע מדונה שרה 

 Love dont live here anymore 

 זה היה תחילת הסוף עם קונדסון. לפני שנה.

ויש לו יומולדת מחר. כמה סמלי שנתקלתי בדפים האלה היום. 

כתבתי לו שם ברכת יומולדת מלאה באהבה ותשוקה , ואחכ העתקתי אותה בכתב יפה יותר לכרטיס ברכה.

עברה שנה והגעגוע לפעמים עולה. 

כבר לא גומר ומשתק  כמו אחרי הפרידה  אבל  מציק . כמו לעבור ליד שיח ולהדקר. 

אני יודעת שהוא עבר הלאה כבר מזמן.

גם אני.

יותר לומדת לאמץ את פילוסופית החיים שלו בקשר להנאה ולהיות ברגע הזה. 

יכולה לחבק את הדברים הטובים שהיו לנו. היו הרבה . הסוף פשוט השאיר טעם רע והפרידה היתה כמו חרב מאוד כואבת ישר ללב. 

נגמר ,עבר. עוד זכרון ,עוד געגוע. 

 

 

לפני שנה. יום שבת, 26 ביולי 2025 בשעה 2:43

-נפגש בבר ונדבר 

-אולי לא ? נפגשנו במספיק מקומות רועשים. לא בא לי רעש.בא לי אותך לבד. 

-אז מה את מציעה? .

-אני באה עם סושי . תשלח כתובת.

בדירה התלאביבית הקטנה,אור חלש ומוזיקה נעימה ,התקבלתי בחיוך מתוק וחיבוק .

פוצחין בשיחה כאילו מכירים שנים,על נושאים עמוקים.

על משפחה וגירושין וטיפול בהורים. על הילדים ועבודה ותחביבים. 

הסושי נאכל תוך כדי בידיים (אני) וצ'ופס-סטיקס (הוא) 

והוא מתקרב לנשיקה עמוקה וטעימה...

הידיים נשלחות ללטף ולאחוז ולפשוט בגדים. 

הגוף שלו חם ומזמין. צ'אבי כמו שאני אוהבת,חזק וחסון. פרצוף מזוקן ושיער סבוך.

אנחנו צוחקים תוך כדי ,מכל מיני דברים . בעיקר מופתעים מהחיבור הכיפי הזה.

-אני אתבאס אם זה לא ימשיך.

-אל תחשוב על זה.

- אבל זה בלתי נמנע.

-תתרכז בעכשו . זה כל מה שצריך.

-איזה דבר שאת!!!

 

והוא שוב מתנפל עליי בנשיקות ועונג.

זה בכלל לא משנה מה יהיה אחכ.

 

 

 

 

 

לפני שנה. יום שבת, 26 ביולי 2025 בשעה 2:03

החבורה הזו יצרה חיבורים מענינים 

אחד מהם שם שעלה לי בהצעות לחברים כבר כמה פעמים בפיסבוק,תפס לי את העין .

היה דיון מעניין ועניתי כמובן מתוך ראית העולם שלי והוא פנה בפרטי והשיחה גלשה לעומק מפתיע. 

המלחמה נגמרה ונפגשנו בצפון. 

חבורה של מטורללים שרק מחכה להפגש ,לפרוק את הפחד שהיה ,להתחבק חזק ולהרגיש מציאות.

שמחה מתפרצת ואנרגיות בשיא. 

כשלרגע נשמתי ועמדתי לידו זה הרגיש אנרגיה אחרת ואז התקרבנו וגם היתה נשיקה מפתיעה .

כולנו הלכנו להתקרר במים הנעימים. חבורה קולנית ומצחיקה . הוא צמוד אליי מחבק ומלטף. הגוף הגדול שלו. ידיים עוטפות ושפתיים רכות .

 

בחוץ הרחבה ,יצאנו לרקוד וגם שם  מתחבקים ומתנשקים ... עם כל החברים.

 

ועוד אחד שעושה טיזינג 

ואמרתי לו 'אתה קיבלת פס ,מה שאתה רוצה -תבוא ותיקח ' והוא הרים גבה ולרגע לא הבין מה אמרתי . בסוף הערב הוא כבר יגיד שלום יותר באריכות.

חוזרת הביתה ,אנרגיות בשיא . עייפות של הגוף ולא של המוח

 

מסיימת את הלילה עם ענינים משפחתיים.

אבל האדרנלין עוזר לי לסחוב את זה וכולם מחבקים מרחוק. 

תהיתי אם זה ימשיך עם  ההוא ויחד עם זאת ,סילקתי כל מחשבה מהראש.

מה שיהיה יהיה ואם יהיה אז סבבה.

תודעת ביצית. תודעה נשית .מושכת ולא רודפת

מה שצריך -יגיע עד אליי.

לפני שנה. יום שישי, 25 ביולי 2025 בשעה 4:51

איך אנחנו - עם מטורלל שאנחנו מנרמלים הכל. 

הכל!

עוד ילמדו בהיסטוריה על התקופה המשוגעת הזאת. 

עברו אי אלו ימים ועוד יש איזה הד מדי פעם 

למרות שמלא דברים טובים קרו. 

באמת טובים. 

החבורה המטורללת החדשה עושה לי טוב ונעים 

גיליתי אנשים שהכרתי מרחוק ופתאום עברו לגור בלב שלי.

תקשורת יומיומית והרגשה שלמישהם אכפת ממני ובודקים דופק ומרימים ומחבקים ומחמיאים.

מי היה מאמין שאחרי תקופת בדידות כזאת ,פתאום היקום מוצא דרכים לחבק . דרך אנשים...

 

יש לי כל כך הרבה מה לספר . לא תמיד יש לי כוח

 

אבל אתחיל מהסוף 

אתמול הייתי בעוד הופעה של פולטראנק

 Need I say more ? 😍

 

"רוצה אותך רק כשזה לא הולך

כשזה לא הולך אני נגנב ממך.

למה זה ככה דפוק ? " 

 

באמת למה ? 

לפני שנה. יום ראשון, 29 ביוני 2025 בשעה 15:41

כאילו שהאבק עוד לא נחת לגמרי

למרות שנחתי בסופש

ישנתי המון

הייתי זקוקה לזה

אכלתי מלא אוכל טעים

דפקתי בינג'ים בנטפליקס

ועדיין משהו שם בקצה של העין -עוד זז. 

 

הבוקר הפקקים לעבודה . איזה מזל שרובם לא באו-חולים או בחופש

העיקר שהיה שקט במשרד. 

השעות עברו מהר,גדושות במשימות וכבר נגמר היום.

מרגישה שחיה מציאות אחרת. 

קבוצת חברים חדשה בוואטסאפ מצחיקה אותי ומענינת ממש. 

חיה משעה לשעה ,מרגע לרגע. 

הרגש באפס אחוז. 

כבר לא דריכות אבל גם לא רוגע.

עדיין ישנה עם אור מסביב למיטה .

כוכבים קטנים שמפזרים רוך. 

אני צריכה רוך עכשו. 

להיות קצת עטופה בצמר גפן ועננים.

בלי קצוות חדים.

בלי קוצים.

 

לפני שנה. יום חמישי, 26 ביוני 2025 בשעה 14:52

מסרבת לחזלש כל כך מהר .

לא יכולה לעבור מאפס למאה.

לא מתכוונת גם

כל החרדה והפחד הקיומי הזה ,להיות במצב פעיל רק כדי לא לעצור שניה ולהתרסק .

לדאוג לכולן ,לעבוד מהבית תוך כדי ,להאכיל ,לנקות ,לסדר ,להתעדכן 

והכל כל כך מפחיד...

הוויצ'ר הגיע במיוחד לתת חיבוק . הצלחתי לנשום לכמה דקות

גם לושי 

איזה כיף להיות מחובקת....

נושמת עוד קצת .

 

שלישי בערב - וואטסאפ מהעבודה - חזל'ש.

ואני מחזירה להם בלב - זדיינו. 

רביעי עובדת מהבית ,כבד לי. אז כבר אין פחד מטילים אבל הגוף עוד עייף ,בנפילה , בדרופ... חתיכת דרופ...

מסיימת את היום עם המשפחה שבאה לבקר ומרגישה מותשת.

הלילה עובר מוזר . ישנה לא ישנה. כאילו מחכה לאזעקה. כאילו כל ההפסקת אש הזו והחזלוש נשמע לא אמיתי. 

היום בבוקר - מודיעה שאני חולה .זהו ,נשבר לי הזין מהכל. אני צריכה אויר. אני צריכה להיות רחוק ממחשב ורחוק מאחריות ורחוק מהכל. 

קצת סיבוב קניות ואחכ גם קפה עם הג'ינג'ית מהצפון.

עכשו סופש בפתח. חזרנו לשגרה. כל אחד והשיט שלו 

גם אני עם השיט שלי. 

אין תוכניות ואולי טוב שכך..עוד יומיים להרגע

לפני מירוץ העכברים של השבוע הבא. 

לפני שנה. יום רביעי, 18 ביוני 2025 בשעה 18:54

לוקח לי 5 ימים לנשום.

לצאת מהפניקה המאבנת הזאת

וקצת לנשום

לא - עדיין לא יצאתי מהבית לשום מקום משמעותי.

להסתובב עם הכלבה בחנייה זה לא נחשב למרות שמצריך ממני תעצומות נפש. 

כל המצב הזה - פניקה,פחד,חוסר ודאות

ולראשונה אני לגמרי לבד ,המבוגר האחראי ,זאת שצריכה לשדר ענינים כרגיל 

וגם... לעבוד מרחוק ,לתפקד בבית תוך כדי.

לא ישנתי מלא זמן במיטה שלי. הרגשתי בטוחה יותר בסלון עם הטלויזיה והאור דלוק . 

אזעקה של פיקוד העורף עושה לי התקף לב ואני קמה בבהלה ללוות את המלכה-האם לחדר הממ'ד.

הילדות כבר שם. 

יירוטים מעל הראש ,מפחיד ,רועש ,קרוב 

החלון לפעמים זז .

הכנתי תיק למקרה שנצטרך לפנות...כן זו החרדה שלי ואני מחבקת אותה.

יש לי ברירה. מנסה לבדוק במה שאני יכולה לשלוט.

רעש המטוסים שלא נפסק ...מרגיש כאילו עטברת מעלינו חללית של מלחמת הכוכבים. 

אז חוזרת לסלון ונרדמת לכמה דקות ומתעוררת ושוב...

רמת הסטרס בשמיים ואני על אוטומט.

אתמול העייפות והמתח  הכריעו אותי.

ניסיתי לישון במיטה שלי.

אחרי שעה - פק'ע ! 

ישבתי בממ'ד רועדת. מעייפות.,מקור מזה שנשבר לי הזין להחזיק את כל זה לבד. 

מתה שמישהו יחבק אותי ושיגיד לי שיהיה בסדר..

מדברת עם חברות בוואטסאפ . כולן מחבקות מרחוק . אף אחת לא מספיק קרובה לקפוץ לאיזה קפה.

כל אחת לביתה

כל אחד לביתו

ואני לביתי.

מצמצמת חדשות.,מורידה תבהלה.

 

כמו הערב ,חשבתי ללכת למיטה וסינדרלה תקפה בחצות.

חוזרת לנטפליקס. מחלקה Q ,נחמד ,מפתיע. 

תוהה אם ללכת שוב לישון במיטה .

מרגישה לי זרה ולא מנחמת,גדולה וריקה. האור הקטן דלוק וקשה לי.

חולמת על לילות אחרים .

יודעת שמתישה את עצמי ,נסחטת לשינה של כמה דקות ומתעוררת שוב. 

תוהה מתי פק'ע יעיר אותי שוב הלילה ובהליך הרגיל :

התקף לב ,משקפים ,לבדוק שהילדות התעוררו וגם המלכה האם ,כולן בממד ,טלויזיה נדלקת ,טלפונים ביד , וואטסאפ משפחתי דולק ,מחכות.

לילה.

לא בטוחה שכזה טוב.