לביאה סגולה

לומדת ממנו המון

לנסות למצות את הטוב

ללמוד את השיעור.

אז נכון שלא נפגשנו 

ונכון שזה העציב אותי ממש 

ונכון שאני מתגעגעת עד כאב

פיזית ! כואב לי בזרועות ובלב.

אז במקום לתת לזה עכשו לנחות עליי לכל הסופש,אני בוחרת לראות את הצד השני.

להיות צמודה לבת שלי. 

לרבוץ מול הטלויזיה עם תה וביסקויטים

לראות 'אישה יפה '  ו'ספינת האהבה' 

לצבוע את השיער ולשמוע מוזיקה

ולדבר על דברים. 

אולי..

זה פשוט מה שהיה צריך לקרות.

יש שיר כזה ל KLF .

3 בלילה ואני ערה 

סעעמק !!

יודעת שהוא מבלה ונהנה וטוב לו 

ואני מקווה שלא ישלח לי תמונה 

הלילה אני כל כך עצובה 

שלא יכולה להכיל את זה 

אוף ועכשו הדמעות נדחפות.

אולי עדיף שיירדו כבר 

ואולי אני אצליח להרדם. 

לפעמים אני מרגישה שהחיים מותחים יותר מדי את החבל. 

שמעתי מסר ממישהי השבוע שלא להלחם בקטנות. לא להתעקש .

אבל למה ככה יקום ? 

זה קטנות זה ? 

כמה חיכיתי לערב הזה ,עד שכבר הזדמן

והתארגנתי להיות איתו כל הלילה במועדון

אבל.... החיים קורים 

ואני אמא לפני הכל ואולי זה סדרי עדיפויות שאין באמת אפשרות לשנות.

כי אני תמיד אהיה אמא לפני הכל.

כי אני כזאת ואולי זו טעות ואולי אחרים חושבים אחרת או שמצליחים לחיות אחרת. כי תמיד יש פתרון אחר . אני פשוט לא רואה אותו או שבוחרת לפעול על אוטומט.

מה שבטוח עצוב לי כרגע. 

ממש עצוב 

ואני שונאת את זה . 

שונאת את יסורי המצפון שעולים לי עכשו.

על הרצון הזה להיות איתו לעומת הצורך להיות איתה.

ושוב עולות לי מחשבות שאני מעדיפה לסלק.

חיים במבחן.

נמתחים עד הקצה.

באסה.

איך אני שמחה שהחג עובר ברגוע

בלי הרבה רעש,בלגן,פקקים ,אנשים

סתם בבית בין הטלויזיה למחשב (כי חייב לעבוד קצת ) 

גלגלצ מדווחים על פקקים

חום אימים בחוץ

למה לא הלכתי לים ? 

ככה .

כי לא בא להסחב בחום הזה עם תיקים וכסאות .

אתמול הלכנו לתערוכת הפרחים.

היה ממוזג ,קצר ונחמד . לא צריך יותר מזה. 

בערב החג ,כשהגעתי הביתה ,גם קונדסון שלי בא מהערב שלו . ישבנו קצת בסלון ופתאום הכל הרגיש לי כל כך .... טבעי. 

ושוב אני אומרת לעצמי שזה מוזר ,אבל מ'כפת לי

אני רק בהודיה עליו ועל הקשר הזה.

הבנות קמות הבוקר ויושבות לקשקש בסלון איתנו. מרגישות נינוחות להסתובב בבית כמו שהן

ולא בהרגשה שיש 'אורח' בבית.

אני אוהבת את זה . ונראה לי שגם הן. 

עוד יום עובר בשלווה והפעם כיף לי ממש להיות בבית. בלי הסטרס הרגיל.

קפה במרפסת. מוזיקה ברקע...

וחיוך.

יש סרטים רומנטיים שהם כל כך גרועים שזה כמו לצפות בתאונה. 

ליהוק גרוע, שחקנים גרועים ועלילה דביקה וטפשית 

עם סרטים כאלה ברקע ,הכי כיף להרדם ולשנוץ. 

בבוקר ,כל כך נעים להתעורר לחיבוק ולחיוך שלו.

בלי לחץ ,בלי למהר לעבודה או לחזור הביתה . להתכרבל עוד קצת. 

הוא קם להכין ארוחת בוקר מפנקת וטעימה. איך הדברים הרגילים האלה נראים לי ממש גדולים ,מוערכים ולא מובנים מאליו. יש הרגשה כיפית של נינוחות נעימה שכזאת.

אני שונצת מול הסרט תאונה הרומנטי הזה בטלויזיה בזמן שהוא יוצא לסידורים.

ואחכ מתארגנים ליציאה. מסיבות באור יום זה קונספט חדש עבורי . אבל זה לגמרי כיף.

לפני זה יושבים אצל החבר עם עוד כמה חברים. השיחה קולחת ומענינת. אני לא מרגישה זרה ואאוטסיידרית. עוד משהו שלא מובן מאליו בעיניי. אני מבינה שהם חבורה ותיקה והדוקה אז אני בעיקר צופה מהצד ,מקשיבה ומתבוננת. יודעת שלוקח לדברים האלו זמן . 

משם יוצאים אל המסיבה. לא יודעת למה,היה לי קצת קשה להתחבר לוויב הפעם אבל ניסיתי לבחון את זה. 

דוקא שכבת הגילאים היתה כמו שלנו ,אנשים מענינים ,צבעוניים ,נחמדים,רוקדים בהתלהבות ,בהרגשה של חופש והתפרקות. 

מדי פעם רקדתי עם בייב שלי וגם קשקשתי עם הנשים ובסהכ נהניתי .

בסוף הסט הרגשתי שאני כבר רוצה ללכת הביתה. זו מן הרגשה של עומס חושי ורצון להתנתק מהכל.

קונדסון שלי כל כך מבין את זה ומכבד . מלווה אותי לרכב ומחבק חזק חזק. יודעת שאתגעגע אליו עוד דקה . נעים לי עוד חיבוק אחרון ועוד נשיקה ומביטה בו חוזר אל המסיבה.

מוזיקה שקטה בדרך הביתה ,חזרה למציאות

עד שגם בבית הכל מתאזן ונרגע.

מרגישה כזה רוגע וסיפוק ,מחייכת מכל תמונה שעולה לי בראש .

לא חושבת על מחר .

עוד יום אחד לעבודה וחופששששש

Can't take my eyes off of you

You'll be like heaven to touch

I wonna hold you so much....

שישי התחיל עם דמעות בקצה העיניים

עייפות ,מחשבות ,הצפה וגעגועים

יום שלם שאני מנסה להרגיע ואז הוא כותב לי 'תאפשרי לי לעזור לך' ,משפט שמרגיש לי כמו הושטת יד לתוך העירבוביה הזו שהייתי בה.

הערב מגיע מהר, מתארגנת ודוחסת כמה דברים לתיק 

 ג'ינס וגופיה שחורה וקצת איפור . מה זה משנה בכלל כשכל מה שאני חושבת עליו זה הוא . והחיבוק שאני אקבל עוד כמה דקות. 

נכנסת אליו הביתה , זורקת את התיק בצד ומתעטפת בחום שלו ,נמסה אל הנשיקה שלו .

נושמת עמוק והכל נרגע לאט. עולם אחר ,מציאות אחרת.איתו. 

נוסעים למסיבה בקיבוץ,חוששת וקצת מובכת מהפשטות שלה לעומת מה שהוא רגיל אבל באתי להנות למרות מצב הרוח מהבוקר.

נישבוקים לאנשים מוכרים ואהובים,מוסיקה קצת בלתי נסבלת ,מעברים ורמיקסים מעצבנים,אבל הערב עובר בכיף עם החברים .

קצת רוקדים ,קצת מדברים. מעריכה מאוד כשהוא אומר לי שמישהי תגיע. לא יודעת איך להרגיש כלפי זה אבל כשרואה אותה ,היא מוכרת לי והיא ממש נחמדה וחברותית.

ואז ...

I love you baby

And if it's quite alright ,I need you baby...

 מבחינתי סגרנו את הערב .

לא נשארנו עד מאוחר - כי רציני להיות יחד.

מתגלגלים לשיחה רצינית ואני תמיד באיזה חשש קדום שיושב שם ,מלהיות נשפטת על דברים שחושבת ואומרת .

אבל איתו זה אחרת. שיחה שקצת בועטת בתחת ויחד עם זאת מבינה ומכילה ומלמדת. 

אני מלקקת בהנאה גלידת קפה (הכי קרוב לטעם מוקה של פעם) ,הפה מתקרר ואני בודקת אם הוא רגיש מדי לקור . הוא מתענג על התחושה והטמפ'

אני מבקשת ממנו מצבטים,רוצה לחוות כאב נקודתי,מרגישה שצריכה את זה וזה מטריף את המוח. כל משיכה ,כל שינוי בזוית ,שולח גל של כאב מהפטמות אל בין הרגליים ישירות.

לבסוף הוא מוריד אותם ומעסה ומפנק ומרגיע.

מביא עוד צעצוע לנסיון ובין לבין עוד שיחה על גבולות ותקשור של רצונות. אני באמת לא רגילה לזה.

אצלי סקס זה הפרעת קצב וריקוד .אני מתרכזת בהכל חוץ מבעצמי. קשה לי ללמוד את ההפנייה הזו

אבל היא חשובה.

צחוק מתערבב עם דמעות של עונג ואני מרגישה את האינטנס הזה בכל הגוף,עד קצות האצבעות.

מרגישה שיש דברים שאני נהנית מהם בפעם הראשונה למרות הגיל והנסיון.

גלים של הנאה ואושר מתפוצצים לי בגוף כשהידיים שלו אוחזות בי חזק והוא נע  בתוכי. חיבור מושלם. 

אני מהופנטת ממנו ,מקשיבה וחשה בידיי את כל כולו.

חושבת : כמה הוא יפה לי ואיזה יקום משוגע זה שחיבר ביננו.  

הוא מסדיר נשימה ואני קצת מנמנמת

תיכף הוא יעטוף אותי שוב וננדוד לנו לעולמות החלום.

גם שם אמשיך לרקוד איתו...עד הבוקר.

אני איתו בלילה והאורות זוהרים  ברוך מסביב

מוזיקה מתנגנת ברקע כמו תמיד

מלווה כל דבר שאנחנו עושים.

אני אוהבת להסתכל על המתאר של הגוף שלו

כשהוא רוכן מעליי ואני מצלמת בראש 

את צורת הכתפיים שלו

והשרירים בידיים שזזים 

והשכמות והכתפים

הצוואר 

הריח של העור שלו

כשהוא זוהר בתשוקה

עוטפת אותו עם הידיים והרגליים

להצמיד אותו קרוב אליי

להרגיש עמוק יותר את החיבור הפיזי המושלם הזה

רמות של עונג שלא הכרתי. לא ככה.

הוא מנשק אותי 

ולוחש לי באוזן מילים מרגשות.

מעבירה יד מלטפת על הרגליים שלו

אוחזת בו ומענגת בתאווה

מצלמת בראש את צורת המותן שלו,מגניבה נשיקה

מקשיבה לגניחה שלו ומרגישה את תנועת האגן

ואת היד שלו מלטפת ומחפשת לאחוז.

מצלמת בראש את המבטים שלו כשהוא מטייל עם השפתים

והלשון על הגוף שלי

גורמים ללב שלי לחייך

ולגוף שלי לבעור אליו יותר. 

מרגיש לי שהוא כובש אותי בגוף ובמיינד

ואני אוהבת את זה כל כך

אוהבת אותו כל כך.

לומדת לתת אמון ,לשחרר שליטה. 

אני לא תלמידה טובה ,אבל לפחות משתתפת בשיעור. 

הוא מאשר לי מה שאני מבקשת

וזה מעיף את שנינו מעבר לקצה

מתכרבלת איתו מתחת לשמיכה

הידיים שלו עוטפות והנשימה הופכת כבדה

שינה מתוקה נושקת לשנינו

עד הבוקר שמיהר מדי ובא.

♥

אני לא יכולה לכתוב את הדברים לפי הסדר.

רק לפי זכרונות 

*

טיול לילה בין המיצבים הזוהרים ותמונה  מתוקה בלב גדול על שפת הכנרת.

עוברים בקמפים הצבעוניים והוא מכיר לי מלא אנשים

אין שלום ולחיצת יד. כל הכרות זה חיבוק חם ומועך. 

כולם מחייכים ,כולם נחמדים 

הלב שלהם פתוח והאנרגיה המדהימה הזו זורמת בכל המקום. 

*

אנשים צבעוניים מקושטים יצירתיים, חגיגה לעיניים . אפשר ללבוש פה הכל ואפשר גם כלום. זה מרגיש קרנבל פורים אחד גדול מעורבב עם משחקי הרעב וחולית ומקס הזועם .

*

הגיפט שלנו מעיף את המקום. מנות גורמה שאני מתנסה בהן לראשונה וזה מסקרן ומעניין ובעיקר טעים בטירוף. אורגזמה לפה. 

*

הכוח שלי נגמר באיזה שלב,אבל שם חיים את הלילה. אז הוא מנשק אותי והולך ואני נשארת לישון.

בבוקר מוקדם אני מתעוררת והוא עדיין לא חזר. מחליטה ללכת אליו. עם הפיג'מה והחלוק של מיקי מאוס,בלי חזיה ובלי איפור,עוברת בבקתה לקחת אספרסו,מתכוונת רק לבוא להגיד שלום.

ואז בדרך לרגע עוצרת ,חוששת.חוסר הבטחון עולה.למה אני הולכת בכלל ? ואם זה יפריע לו שבאתי ? ואם הוא עסוק עם חברים ? ואם הוא עסוק עם מישהי? אני באמת מוכנה לראות את זה ? 

ולמה אני בכלל חושבת על זה ? 

חבר שלו עובר ומחזק בחיבוק בוקר טוב ואני מתקרבת שוב לרחבה. רואה אותו יושב בצד מגלגל סיגריה. מרים את המבט כאילו הרגיש אותי ומחייך חיוך ממיס שכזה. 

אני מחבקת ומנשקת אותו . נשארת לרקוד שם ולראות את הזריחה שעולה מעבר להר. מתרגשת כל כך להיות צמודה אליו ולהרגיש אותו אוהב כל כך.

בדרך חזרה,יד ביד ,השמש כבר מלווה אותנו .האוהל חמים ונעים ואנחנו מתפשטים ומתחברים.

מספרת לו על מה שחשבתי והוא מאשר לי שוב את האהבה שלו והחיבור ביננו ואני כל כך אוהבת אותו באותו רגע ובעוד הרבה רגעים אחכ .

הגוף שלנו מסונכרן זה לזו ,הידיים אוחזות.,מלטפות,התשוקה מתפרצת והנשיקות עמוקות וטורפות.

כמה שעות עברו כבר? אנחנו נזרקים לשינה עמוקה 

ומתוקה ,סרוגים זה בזה כמו ביסלי גריל.

עד שריח של בשר על האש מעיר אותי ואני יוצאת לצוד.

*

בייב מנגן סט שנות השמונים באחד הקמפים ואנחנו עפים לעבר למסיבה מטרפת.עוד ועוד אנשים מצטרפים מחייכים,שרים ,רוקדים. הקונדסון שלי בחיוך ענק וידיים פרוסות לצדדים מקבל ושולח וויב של שמחה לכולם ומכולם. 

*

עוד מעט צהרים וחם ממש . מתמקמים ליד אחת הירידות לחוף ומעזים לטבול במים הקפואים. בין לבין טרללת של חברים ואני יושבת ומביטה מהצד ,צוחקת איתם ובעיקר נהנית להיות חלק ואפילו קטן מכל זה .

*

אני רוקדת ברחבה ובייב מגיע עם לחמניה עם שניצל טעים שסוגר פינה בדיוק בזמן הנכון.מתישבת בצד לאכול ושוקכת בשיחות עם אחת מהקפמ ואחכ גם אם מישהי זרה.

*

שבת בבוקר ,סטים משוגעים והאנשים בטרפת . בייב סוגר את הארוע בסט קצר והלב שלי מפרפר לגמרי. מרגישה את האנרגיות של האנשים ,באויר ,מהאדמה ,מהמים והשמש. 

לא ,לקחתי כלום. סאחית -כבר אמרתי ועדיין מרגישה את ההרגשה של כולם ,את התרוממות הרוח הזו ,השמחה ,התנועה של הקול,של המוזיקה והביטים. 

*

בייב עייף ,תשוש לגמרי ,נשען על הרגליים שלי ואני מלטפת אותו. הוא מתמסר ולבסוף נרדם.

בזמן שאני נפרדת מהחברים,מסדרת את הדברים ועוזרת להכין צהרים- הוא ישן ואני מביטה בו. יפה שלי,גורם ללב שלי לפעום מהר וחזק ולפעמים גם להחסיר פעימה.

האירוע מסתיים וכולם כבר באיסופים.

4 ימים שעברו מהר,גדושים בהמון רגעים מדהימים ,מרגשים . שיחות עם אנשים ,חלקן מצחיקות ,חלקן עמוקות ונוגעות. חיבור עם אנשים הקמפ המיוחדים ,כל אחד ואחת מהן.

אני בטח עוד אזכר בהמשך ואולי אכתוב ואולי לא.

מה שבטוח- נשארה לי בלב חוויה טובה,של שמחה ורוגע  ושל אהבה ,הרבה אהבה.

של חיוך וחיבוק ומבט ומגע ולב שמתרחב.

♥

מה לי ולאירוע ברן ? 

סאחית בלאטה שכמותי

אפילו בגדים מתאימים אין לי

כאילו שאני יודעת בכלל מה כן מתאים

וטראנס וחומרים?

עם כל העומס הזה עוד להבריז מהעבודה. ...

לא יודעת מה גרם לי להגיד כן 

אולי המחשבה והריגוש להיות עם הקונדסון שלי

לחוות איתו קצת מהעולם שלו

זה לא מובן מאליו בעיניי.

אחרי חודשיים - לנסוע איתו למקום כזה.

זה כמו המימז הזה של אייל שני: זה יכול להיות הצלחה גדולה או התרסקות גדולה.

וככל שההתרגשות עולה

כל עולים גם הפחדים,החשש,המחשבות

ומה יהיה אם.. ואיך אני אהיה אם...ואיך זה יסתדר...ואם אני לא ... ואם אני כן...

מסדרת תיק ברגע האחרון.לוקחת חצי בית. כרגיל,מה חדש ?  מנסה ללקט בגדי קיץ כי החמסין הזה בא לביקור דוקא עכשו.

אורזת את זה ואת זה ואת זה 

ובעיקר אורזת את המחשבות שלי ,שישבו רגע לנוח. 

כי יש שם מחשבה אחת שמאירה על הכל.

מחשבה עליו.על בייב שלי. 

הכל נרגע כשאני מחבקת אותו ברכב.

מחכים לחבר ויוצאים לנסיעה.

אני נושמת עמוק וזהו ,אני בדרך.

מוזיקה כיפית ברמקולים

היד שלו מדי פעם מלטפת את הירך שלי

וכשהלילה יורד ,אורות של עיר צפונית ואדוות מים מתגלות מולנו.

נכנסים אל האיזור עמוס במכוניות -אנשים עוד פורקים. מוזיקה,רעש ,ואורות מנצנצים.

אנחנו מתקבלים בחיבוקים וחיוכים בקמפ 

ואני שוב נושמת לרווחה כשאני מרגישה את הוויב המדהים של האנשים סביבי.

פורקים את הציוד ,מקימים את האוהל

והוא אוחז בידי

'בואי,הולכים לטייל ' . 

♥

ממש המון זמן עבר מאז שנפגשתי עם קונדסון שלי.

נפרדנו בחיבוק בראשון שעבר ולא התראינו כל השבוע בגלל אילוצים. 

איזה קשה זה להתגעגע

זה הכאב הכי מתוק ומייסר שיש

כאילו שאיזה חוט נמתח מהלב.

כשאני שומעת את הקול שלו

אני מדמיינת אותו מולי, 

כשהוא אומר שבא לו לחבק

אני מרגישה את זה בזרועות שלי

הקול הופך מוחשי 

גם הכל הופך מוחשי.

הגיע כבר מחר ועוד כמה שעות 

אני כבר אשמע את ה'שלום' החייכני שלו

ואתעטף בחיבוק גדול ונשיקה עמוקה ואוהבת.