לביאה סגולה

" יותר לא אפול...

יותר לא אפול כי ניצחתי עכשו

זריחות אדומות

מול כל העולם

משליך את הכל אל הים." 

(שקיעות אדומות - עדן חסון ) 

ניצחתי עכשו. זו התחושה. 

לפעמים אני לא קולטת כמה אני חזקה... וכמה אני מתגברת .

עוברים עליי ימים משוגעים ,לחוצים ,עמוסים ,עייפים

ועדיין כמו עוף החול אני נשרפת וממציאה את עצמי מחדש . 

הערב ,אחרי יום קשוח,אספתי את עצמי. 

התלבשתי סקסי ונוח ויצאתי למסיבה. אחרי הרבה הרבה זמן. 

אנשים . 

חלקם מוכרים 

חלקם פחות.

וויב טוב של מוזיקה ואלכוהול וסוכריות ג'לי.

נישבוקים מועכים לחברות טובות. 

רוקדת. חופשיה . סקסית. 

כן ,אני רואה שגברים מסתכלים וזה מחמיא לי

אני יודעת לרקוד . בזה אני בטוחה.

רק חבל שאין להם אומץ להתחיל. ...

לרגע ,שוכחת הכל ומתמסרת לערב 

ניצחתי עכשו

את הדאגות.,את המחשבות,את הלבד .

לא חושבת על מה שאין ,מתרכזת במה שיש כרגע

וכרגע היה לי כיף. נהניתי. צחקתי.רקדתי. 

מוזיקה בדרך הביתה ,שרה בקול.

מתכרבלת בפוך. 

כשאני במצב של התפתחות

אני גם במצב של התפכחות/התפקחות

האופוריה בוטלה /נדחתה 

וקרו כל כך הרבה דברים שמצריכים את נוכחותי בבית. 

אין ואקום. מה שנשאר ריק מתמלא במהרה..

וכמו בנין קלפים שקורס אני ניצבת מול כל הקלפים המםוזרים ומבינה שלא צריכה יותר בניני קלפים שעפים ברוח.

צריכה בניני בטון . יציבים ,חזקים .

בונה את העיר שלי מחדש. 

הרבה זמן שלא היה סופש מנוחה

אבל באמת מנוחה

מתוך השלמה ורצון ולא בלית ברירה. 

וזה טוב לי.

טלויזיה ,פוך ,שקט ,אוכל מוזמן ועצלנות יתרה.

אפילו עוד לא סידרתי את הבלגן מפורים.

יש זמן. 

השבוע לא יהיה כזה קצר כמו שחשבתי.

סעעמק עם הביטול של הפסטיבל הזה אבל מאמינה שהכל לטובה ,גם אם זה מבאס תחת.

גייסתי את האומץ הפעם. אגייס אותו שוב . 

יהיה בסדר. כמו תמיד . 

עוד ארקוד בפלאיה עם גרביון רשת ...

המלכה האם -מתאשפזת מחר כנראה ואני אהיה בשגרת עבודה/בית חולים. 

אבל כבר עברנו את זה כל כך הרבה פעמים.

כבר לא נותנת לזה לגמור אותי. 

עושה מה שצריך לעשות. למדתי לשים גבולות ללב מכל מיני כיוונים.

נראה לי שמיציתי את פורים .

כן דוקא היום -יום שישי. יש מסיבה של התיבת נוח ולא בא לי ללכת ,כרגיל.

לא בגלל שאני ביחיד ,פשוט ...לא יודעת. לא בא לי. מותר לא ? 

מרגיש לי שאני חוגגת כבר מיום חמישי שעבר במלא מסיבות מכל הקצוות ומיציתי והתעייפתי 

כי בין כל המסיבות היו גם המון דברים אחרים. 

חלקם מרגשים יותר (התנדבות נשית וחברה חדשה ) 

וחלקם -פחות (המלכה האם שוב במיון ,היסטריה בעבודה כי הסורים על הגדרות, והודעה על כך שדחו את הדיקו ושתלך להזדיין משטרת ישראל והעומדים בראשה . )

אז אני עייפה אבל בקטע טוב .

פשוט יותר מדי ups and downs ובמקום להתבאס מזה אני פשוט מתבוננת. אפשר לשלוט רק באיך שמגיבים לא ? 

אז אחרי נסיעה של שעתיים מהצפון - אני אגיב בך שאלבש פיג'מה ואראה טלויזיה . דוקא בערב פורים. 

וטוב לי עכשו.

באמת שטוב .

יכול להיות אחרת ? 

אין אופוריה ...

😭

סעעמק !!

-את מכורה לסבל הזה

-היא אמרה לי ואני התעצבנתי עליה

-עובדה שאת חוזרת אליו.

-אבל אין לי שליטה על זה. זה פשוט בא . כמו גל של עצב וסוחף אותי כמו צונאמי,כמו סטירת לחי

ולא צריך טריגר כזה גדול

רק ערימה של דברים קטנים.

- אז אל תלקי את עצמך כשזה מגיע

- אבל זה מחליש אותי. אני שונאת את ההרגשה הזו.

- את לא. את שונאת את עצמך בהרגשה הזו .

- אל תתחילי עם קאוצ'ינג בולשיט איתי. 

- את יכולה להסביר את זה אחרת?

-די . אין לי כוח לשיחה הזו.

- טוב . תתחמקי שוב ואז הגל הבא יהיה גבוה יותר  

-אז מה את רוצה שאני אעשה?

-תשני מציאות.

-אני מכשפה אבל לא עד כדי כך.

-תרשמי מה את באמת רוצה

-אני כבר צועקת את זה בכל מקום

-היקום שומע....

-לא במקרה הזה. 

-אולי הוא מקשיב למשהו אחר.

-נהיית לי עכשו עורך דין שלו ? 

-סתמי. את יודעת שזה עובר תוך יום יומיים ואז כבר מצב הרוח ישתנה ותשמחי והאנרגיות יעלו.

-אולי נמאס לי מהמעגל הזה? מכל סופש שמכניס אותי לחרדה,פחד עצב מהבדידות , מהרגשת החידלון הזו ,מהרגשת הדחייה החוזרת  ואז כשההגנות למטה ,העור חשוף והכוויה צורבת.

-תרפאי את הכוויה.

-איך ? איך ??? נולדתי איתה ?? עם האובר רגישות הזאת ,עם האובר רגש הזה. הדבר היחיד שלמדתי זה לתקן את השריון יתר מהר.

- זו התחלה. לפחות למדת לתקן. 

-הכוח מתחיל להגמר לי

- ועדיין את מחזיקה מעמד. 

-אני צריכה שמישהו יחזיק לי את היד 

-זוכרת מה המנטור אמר לנו ? כשאת נמצאת בחושך ,תבדקי שאת המגדלור.

-נמאס לי לספוג סופות וגלים מתנפצים.

- אבל את מראה לרבים את הדרך לחוף מבטחים.

-ומי יראה לי ? 

-את כבר על החוף.

-כן ,לבד מול הרוח הזו.

-ועדיין את חזקה.

-לא תשכנעי אותי עכשו.

-רואה? חזרנו להתחלה. את מכורה לסבל הזה.

-לכי לעזאזל . חוסמת אותך עכשו. 

צריכה החוצה

צרחה החוצה

לנשום

לטייל

להתרחק

לראות טבע

להיות בשקט

צרחה

החוצה

להתפרק ולהרכיב מחדש

את כל הכאב

את כל העצב הזה

את כל הכובד

צרחה

החוצה

כי אף אחד לא שומע

ולאף אחד לא באמת אכפת

וכל אחד עסוק בשלו

החוצה

לטבע

לשמים

למים

למרחב

לנשימה

להיות

לחדול

אסגור את הבלוג הזה.

אכתוב באיזה דף בגוגל דרייב שלי

להקיא את המחשבות לשם.

כי שוב אני בסחרור.

עוד סופש בפתח ובא לי למות

די כמה אפשר עם החרא הזה? 

לא מצליחה להרים את עצמי

הכל שטויות. תאהבי ת'עצמך,תאהבי ת'לבד

תמצאי עיסוקים.

לא רוצה !! לא רוצה !!! 

אני רוצה זוגיות ואהבה .

שם אני במיטבי ,שם אני פורחת

שם אני באנרגיות הגבוהות שלי

שם אני אני. 

ואתם- חארות של גברים.

אחד אחד.

מחפשים עוד זיון ללילה.

עוד מאזנת למסיבה

עוד מישהי שתגשים לכם איזו פנטזיה סוטה . 

עוד מישהי להעביר את הזמן

כי במקרה היום שלכם פנוי היום ואין לכם מה לעשות.

אז דפדפו הלאה ,תעזבו אותי בשקט.

נמאס לי מכולכם.

אל תהיו נחמדים אליי כדי לצאת ידי חובה 

פשוט -

אל תהיו. בכלל. 

כי אין לכם ביצים להיות גברים אמיתיים

אין לכם ביצים לאהוב ,להתחייב,להשקיע

אוהההה החופש הנשגב שלכם 

כאילו שאהבה שווה כלא

איזה מוח מעוות צימחתם לכם.

מה אתם בכלל יודעים .

אולי יש עוד מישהי לזיין ... הפובו,הפומו.

הגביע הקדוש .

כולם בוכים שלא מוצאים זוגיות אבל מקדשים את הלבד . 

פייר ,גברים ,אכזבתם. 

לא יודעת מה עובר עליכם ...פשוט אכזבתם.

הפסקתם להיות 'גברים'. 

אנשים יתחילו למות פה מדכאון.

כי כמו בשיר ההוא 'האהבה מתה' 

'כלום לא קרה ,נלך עם העדר של כל הנשמות'...

סופש כרגיל

ואני מלאה ברעל היום.

אל תתקרבו.

מצב קיפודים על מלא 

אפילו כואב לי העור מרוב שהכל חשוף ורגיש וכואב.

שורף לי.

כמו כוויה שלא עוברת.

די.

מן הרגשה מוזרה כזו של תלישות.

מרגישה לא שייכת לאף מקום

לאף חברה

לאף קליקה

הבדסמ כבר לא מעניין כמו בעבר

הפולי- תודה אבל לא תודה. 

הגוגים - בסדר ,מדי פעם

הברן- נראה לי רחוק ולא שייך.

אז איפה אני ? 

באינרציה של החיים..

קצת מרגישה חסרת תכלית,חסרת שייכות ,חסרת 'בית'. 

יש לי דברים שמעסיקים אותי

יש דברים שאני אוהבת לעשות אבל עדיין...

עכשו אני חולה וההגנות למטה והכל בהצפה.

מצב קיפודים על מלא .

ונמאס לי להסתגר בחדר כמו ילדה בת 16,רק כדי שיהיה לי קצת שקט.

כבר שבוע שלם שאני בקושי ישנה,כאבים וחלומות וחוסר נוחות והתהפכויות לכאן ולכאן. 

אמרו לי שאני צריכה טיפול

אם ידעו עד כמה עמוק המחשבות שלי קודחות,גם פסיכולוג יילך לאיבוד.

לנפות את מה שלא עושה לי טוב - זה אומר להשאר עוד יותר לבד 

ויותר לבד מהלבד שיש כרגע... הלב שלי והמיינד שלי לא יעמדו בזה.

בחיים של אינרציה ,חסרי תכלית.

הימים האחרונים קשים לי מנשוא

ואני מתמודדת אבל יש גם גבול ליכולת הזאת.

ואני חושבת שהגעתי לקצה והגוף שלי קרס פיזית ומנטלית. 

יודעת שמחר אשוב לעבודה ואתעסק במיליון דברים שאולי קצת ישכיחו 

ולאט לאט הגוף יתחזק ויתגבר.

...עד הפעם הבאה. 

💔

אני לא מתיימרת להגיד שזה לא משפיע עליי.

זה ועוד איך משפיע.

אני אדם זוגי וכשאני לא בזוגי - אני בחוסר.

תחבקי את הלבד ,תהני עם הלבד -וואלה אולי יש כאלה שמסוגלים. אני פחות ואולי הגיע הזמן שאקבל את זה בעצמי.

אני במלוא הפוטנציאל שלי כשאני אוהבת ומאוהבת ובזוגיות. 

אז ולנטיין לבד. מזל שהמסיבה של תיבת נוח התבטלה ועדיין לא ויתרתי.

קבעתי עם חברה לצאת למועדון. כן סתם מועדון ,לא בזוגות ולא בלבבות אדומים ודובים לבנים.

סתם לצאת לרקוד.

ורקדתי שעתיים שלש והתעייפתי וחזרתי.

מנסה לדלג על פוסטים מלאים בסוכר ואהבה.

כואב לי ,מבאס לי .

וכמה שאמלא את הזמן שלי בדברים אחרים ,זה לא אותו דבר. 

אבל אני משתדלת להניח לזה ולא להתבוסס.

כשזה בא- נותנת לזה מקום ואז זה הולך. 

אי אפשר במטה קסם לשנות הכל.

ולא משנה כמה אני מכשפה .

אולי יגיע השנה איזה נס ותהיה לי אהבה כמו שאני רוצה - כזו על אש קטנה שמשאירה תחושה חמה בבטן והתרגשות של בוקר 

ואולי ... ימשיכו לרסק לי את הלב עם עוד משהו חולף .

 פשוט....

אני כבר בת 48. אין לי כוח למשחקים .

אני רוצה לאהוב ולהיות נאהבת. 

אולי אני טיפשה באמונה שלי שזה קיים ,כשכל העולם סוגד לחופש כאילו זה עגל הזהב.

מי אמר שאהבה וזוגיות זה העדר חופש? 

כולם ישר מניחים הנחות ונבהלים ומתרחקים.

ואולי זו הזוגיות החדשה- פגישות פעם באף פעם ,אפס מחויבות,אפס רגש.

אז מה נשאר ? 

עצוב לי עכשו.