לפני 11 חודשים. 3 בדצמבר 2023 בשעה 19:24
הוא לא רצה או לא יכל לבוא
מצב רוח בשיט ,כבד ,מבאס
לא ידעתי עד כמה ללחוץ
רק רשמתי לו שהכוכבים באמת עבדו כפולות.
הוא זכר את הקוד שלנו ועשה את המאמץ
ידעתי שקשה לו אבל שמחתי שהוא בא.
לקחתי בחשבון שאם לא יבוא,אני פשוט אנצל את הזמן להיות עם עצמי בכיף וברוגע
בישלתי כי סופש ,אפיתי כי סופש
חיכיתי עד הרגע האחרון עם המקלחת כי... אזעקות.
הוא בא. הוויצ'ר.
המבט בעינים שלו גרם לי לרצות לעטוף אותו עם כל הגוף.
אז עטפתי עם הידיים והשפתיים.
האוכל כבר חם והשולחן ערוך. יושבים לאכול ביחד .פאק ,בדרך כלל אני מבשלת טעים אבל הפעם הגזמתי .
הוא מספר לי על הכל והלב שלי מתכווץ.
תוהה למה אי אפשר כמו ת'אנוס ,לנקוש באצבע ולקחת כאב של אדם.
ואולי זה חלק ממסע לעבור ? אז לפחות להקל.
אז מנסה במה שיכולה- בהקשבה,בחיבוק ,בהבנה.
אחרי שהבטן מלאה בטעים הזה,אנחנו מתכרבלים לנו בסלון ,מחפשים בנטפליקס אחרי אוצרות
אבל על מי אנחנו עובדים ?
עברו חודשים מאז שנגענו ,טרפנו ונטרפנו זה מזו.
הרגשתי שאני כל כך זקוקה לזה . זקוקה לו. למגע שלו ,להקשבה שלו ,לניגון שלו על הגוף שלי.
פורם את כל הפלונטרים שהסתבכו בחודשיים האחרונים ממצב השיט הזה של המלחמה ,מהסיפורים ,העדויות ,הכאבים,האזעקות,הפחדים.
הבקתה נסגרת סביבנו ואנחנו טסים איתה ליקומים מקבילים.
התגעגעתי לגוף שלו ,למגע שלו ,לקסם של הוויצ'ר הזה.
ליכולת שלו לפרק אותי לחתיכות ולהרכיב מחדש.
הגוף שלי עוד פועם ומחושמל לגמרי בזמן שהנשימה שלו הופכת קצובה ורגועה
והגוף שלו מחבק את הגוף שלי.
השינה שלי באה והולכת. נעים לי להקשיב לו ,להסתכל עליו ישן,
לחלום לידו,
להתעורר לידו.
כשהוא הולך ,לא לפני חיבוק ארוך ומועך,
אני סוגרת את הדלת בחיוך.
מביטה במראה ,השיער סתור והפנים סמוקות.
אושר גדול מציף אותי.
אני מכינה לי את הקפה הטעים שאני אוהבת ושוקעת בנטפליקס.
אח"כ הולכת להתכרבל במיטה עם הריח הנעים הזה של אחרי הסקס.
איזה לילה קסום.
