לביאה סגולה

אל הרוח-

הנשימה שלו לצד האוזן שלי ובשקע הצוואר

השאיפה שלו כשהוא אוחז בי חזק ואני סופגת את הכאב 

אל המים

טיפת איברו שמבצבצת אחרי שהלשון שלי עוברת עליו

טיפות זיעה במורד גבו בזמן שגופו עוטף אותי בתשוקה

אל האש 

שבוערת בי עם המבט שלו שמפשיט אותי גם מרחוק

ששורפת את הגוף שלי בכל פעם מחדש 

שמטעינה אותי בתשוקה מאכלת. 

והקצתי אל חלום ומהחלום

בתחושה חמה  בגוף ,כאילו שהוא עדיין לידי,חבוקה בתוכו וסביבו

ובפה טעם הנשיקה העמוקה שלו

והקליק הזה בין הלשון לשיניים מהעגיל שלו.

יוצאת לגמרי מאיזור הנוחות שלי פה

ומצטרפת לכל מיני מפגשים 

של חדשים וותיקים.

כל מפגש מייצר איזה חיבור 

ואותי לא מענינים הגברים כרגע

אני מכוונת לנשים.

לא עברתי צד פשוט חסרה לי חברה נשית זמינה .

בזה אני מתרכזת עכשו

בלייצר לי איזו חבורה למפגשים ובילויים וקשקושים על כל מיני דברים 

כבר ננעצו כמה וכמה פגישות ואירועים

ואפילו עוד הופעה של פולטראנק אהוביי ליבי. 

זנחתי קצת את 'הביצה' . הגעתי למסקנה שאני לא מעונינת להיות אופציה ב' או אופציה בכלל. 

לא רוצה להיות מאהבת של גבר נשוי

לא רוצה להיות בת זוג של גבר לא פנוי

לא רוצה להיות עוד אופציה לסקס או לבילוי

לא רוצה להיות עוד אחת ברשימה של איזה סולו שמפחד מרגשות ומחויבות. 

אולי אני פשוט מרטיבה את הרגליים בביצה אחרת 

ועדיין ...

מרגישה שצריכה אויר .

משהו אחר ,חדש, שמתאים יותר לגזרה שלי.

Things get damaged

Things get broken

I thought we'd manage

But words left unspoken

Left us so brittle

There was so little left to give

ערב דארק בגגרין,מלא במחשבות,נעה לקצב המוזיקה האהובה,שרה את המילים ,

הבטן מתהפכת לי. על עצמי ,על הכל,על כולם.

פרצופים מוכרים ,צלילים אהובים

ונחת מהדור הבא במשפחה.

מגלגלת בראש איזו שיחה שבא העזתי להגיד דברים בלי לפחד מהתגובה של הצד השני.

אני חושבת שסיימתי לפחד.

אתמול המילים נתקעו לי בגרון

לא יכולתי לבטא אותן

מרגישה את החסימה הזו

את האבן ,את הקושי

דיבורים על אהבה

ואיך אפשר ? 

קוראת את סיפורי האהבה של החברות

פוסטים משתפכים בפייסבוק 

תמונות

אני מפרגנת מכל הלב ושמחה עבור כולן

אבל זה קשה לי

שזה מול הפרצוף כל הזמן

אני לא מקנאה ,באמת. אני לעולם לא ארצה מה שיש לאחרת.

מה שרוצה עבורי זה שונה ואחר ובתנאים שלי.

פשוט תוהה אם גם אני הייתי ככה כשהיתה לי אהבה? 

זוכרת שהיו דברים שקצת נמנעתי מלספר,או שהרגשתי לא בנוח לספר  כי הן לא חיבבו אותו במיוחד  והרגשתי שאני צריכה להצניע.

היום כבר לא מצטדקת ומתנצלת. זה היה הוא ואהבתי אותו מאוד בגלל מה שהוא היה.

אני לא יודעת . זה קצת  יושב בבטן כרגע.

משהו הולך להשתנות

יש לי תחושה לא מוסברת

שהפעם הדברים יקרו אחרת

אני כבר שמה לב לדפוס חוזר

אבל יש קפיצות ,כמו הפרעה בשידור

סידרתי ארון היום.לשם שינוי זה לקח לי ממש מעט זמן.בלי לזרוק את כל הבגדים בערבוביה על המיטה ואז לסדר הכל. 

הכל כבר היה מסודר

והעליתי למעלה את הקיץ. 

מניחה גופיה על גופיה ,חולצה על חולצה וכל בגד כזה הוא זכרון ושיר וחיבוק ומבט ונשיקה.

כולם נערמים ונדחפים מאחור,מפנים מקום לבגדים העבים יותר ,העוטפים ,המחממים.

יש לי ממש מעט בגדים

מסרתי את הרוב בשנה שעברה אבל זה טוב לי,מרגיש שאין עומס מיותר

ולמה להחזיק בגד סתם ? אנרגיה מיותרת.

משאירה רק מה שאני אוהבת באמת. בגדים שמשמחים אותי גם אם טווים בזכרונות שעושים לי קצת עצוב בלב.

להכיר ,לצאת ,לבלות

לא לחיות בסחלה הזה של הבדידות

של הרע. 

זה חלק ממני אבל זה לא כל כולי

הלכתי למפגש של חדשים באיזה בית.

המון אוכל וחיוכים וביישנות

המעשנים משתלטים על המרפסת

מייצרים לעצמם איזו קאסטה משלהם

ובסלון דיבורים על דברים משותפים.

ערב שעובר נעים 

מתגברת על כל מיני קולות וחוסר בטחון

כולם מתענינים במסיבת סוף השנה

מעבירים קישורים לאירועים ומתכונים.

אבל איך ממשיכים מפה ? 

אחרי כמה ימים מציעה בילוי נוסף.

מקווה שיצטרפו ולא אחטוף הקיץ של אביה לפרצוף.

לא זוכרת באיזה הקשר

רק ששניהם יושבים אצלי בסלון

ומביטים מדי פעם אחד בשני בוחנים זה את זה 

אחד יושב בצורה יותר חופשי והשני מסוגר ונראה שלא בנוח

ואני מכירה ביניהם ומכינה לשתות ולאכול

ואז כולנו יוצאים מהבית .

מן חלום קצר שכזה ,מוזר לי.

שני הגברים שלא רוצים אותי

שני הגברים שסוגדים לחופש

או שאולי מפחדים מאישה שנותנת חופש 

שמקבלת,שמכילה ,שלא עושה דרמות

שנותנת הרבה ומסתפקת בקצת 

נשמע לא אמיתי נכון ?

אז כנראה שאני לא אמיתית,

אני קיימת ביקום מקביל ומנסה לחפש משהו שלא אמצא ביקום הזה. 

לקום ב 4 לפנות בוקר זה לא לילה,זה. 

מנסה לנשום לאט

לקום לפיפי

לשתות מים

אבל המחשבות כבר התניעו וטסות על 240 קמש

והן צורחות לי בראש

אי אפשר להשתיק אותן

רק לחשוב אותן,עד שיעברו

לשכב על צד ימין

על צד שמאל

על הגב על הבטן...

בסוף התיאשתי וקמתי להתקלח

התחלתי את היום ממש מוקדם

חיוך עלה כשראיתי את הגשם מהחלון

אני אוהבת חורף

להתלבש כמו שובי דובי

לשמוע את הגשם ולראות ברקים

רוחות ורעמים מפחידים אותי.

ככה אני,עדיין בת 3 בקטע הזה. 

אבל זה לא לילה כשקמים ב 4 ולא לטיסה.

חשבתי פשוט לקום ולכתוב אבל הייתי מוצפת מדי. 

מקווה שהלילה אשן טוב

או לפחות אשן. נקודה.

היום היתה לי שיחה עמוקה עם המזוקן.

אחרי שבכינו על מר גורלנו המקביל 

הסברתי לו מה אני מרגישה לאחרונה

וכמה כאפת ההתעוררות למציאות מכאיבה לי.

הוא אמר לי שאני עוברת שינויים

אבל לא סתם שינויים

אמר לי שאני מזיזה לוחות טקטוניים

כן ? עד כדי כך ?

לפעמים זה מרגיש ככה

שהארצות זזו לי ממקום למקום

שזה גורם לצונאמי ורעידות אדמה

וכשהכל יירגע -יהיה פה נוף שונה לגמרי.

אמר לי שהוא נמצא במקום ההפוך

בורח מזוגיות לחרבו דרבו

ואצלי זה ההיפך -

לי נמאס מהכל אז אני בורחת מ..אבל אין לי לאן.

לא יכולה להכיל יותר כלום. 

לא רוצה גם.

מאוכזבת,כועסת,פגועה,כואבת. 

מיואשת ,

אני רוצה זוגיות נורמלית  (בהגדרה *שלי* לנורמלית) 

אני רוצה אהבה הדדית חמה ענקית עוטפת ומחבקת

לא רוצה יותר להתפשר

לא רוצה חצי או שליש

לא רוצה להיות בריצוי והתאמה

לא רוצה לחלוק 

לא רוצה להיות מקום שני

עכשו ,

אני רוצה הכל לעצמי .

זה חודש נובמבר ? 

זו השנה הזו ?

זה הפרויקט בעבודה ?

יש גלגל שחוזר על עצמו בזמן הזה? 

שאני נכנסת למצב אנטיסוציאלי

או תרדמת חורף

או סתם ביץ'-קארמה?.

אני בעיקר מאוכזבת מהכל. לא יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק אבל זו התחושה שאני מסתובבת איתה.

ואולי בגלל זה משתקפים מולי עוד ועוד דברים שמאכזבים אותי.

אכזבות גורמות לי להרפות,לשחרר, להתרוקן ולהתרחק .

אני מרגישה שאני לאט לאט מאבדת את טיפת האופטימיות שהיתה לי.

את האמונה בטוב 

את האמונה באהבה. 

וזה מה שהכי קשה לי.

ההבנה שבסופו של דבר - אחיה בבדידות

זה מעלה לי דמעות בעיניים ככה סתם באמצע היום

ואני רוצה להתחבא ולא לצאת יותר . 

מצב קיפודים - מוד על מלא .