אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני שנתיים. יום ראשון, 10 בנובמבר 2024 בשעה 19:39

הדרופ עבר . איך אני יודעת - ההומור חזר .

אולי גם השגרה והמטלות ולקוחה שאיפשרה לי לעזור לה בערב. 

עכשו ממש בא לי לכתוב על הכל. 

אז ב- 3 מילים :

סופש עם הוויצ'ר

בעצם,ב 4 מילים :

סופש ארוך עם הוויצ'ר

בעצם ב-6  מילים :

סופש ארוך מלא בסקס עם הוויצ'ר.

בעצם ב-9  מילים :

סופש ארוך מלא מלא מלא בסקס מדהים עם הוויצ'ר.

בקיצר הבנתם את הקטע. 

-את פנויה לסופש לאיזו נסיעה ארוכה רחוק מהבית? - הוא שואל

-רק אם אני אחראית על הפלייליסט בדרך.-אני עונה.

ככה אנחנו סוגרים דברים ,כי מ'כפת לי בכלל איפה זה וכמה זה ולמה זה .

לפלייליסט לא ממש הגענו כי חפרנו את הדרך בדיבורים. אתם יודעים מה זה שעתיים של חפירות עם הוויצ'ר? עולם ומלואו. מדברים על החיים ,עבודה,חברים,מערכות יחסים ,על גירושין ונישואין ועוד מיליון דברים. 

תוך כדי הנסיעה אני מלטפת אותו והוא אותי ויש אינטימיות כיפית כזאת.

אני לועסת מסטיק ואפילו מנפחת בלונים ומפוצצת. זה לא מפריע לו. ארסנל המסטיקים שלו באוטו-דיי דומה לשלי. מרשים ביותר. 

מתכרטסים על החדר ,מרווח ונעים. זורקים את התיק והמזוודה וגם את הבגדים .

לא התראינו שנתיים (שבועיים) -מלא זמן וצריך להשלים פערים. 

אוחחח איזה תענוג להרגיש אותו משתלט על הענינים,עוטף בגוף ובידיים,מנשק עמוק וחזק , skin2skin הכי צמוד שיש.

הוא הולך לעניניו ואני לובשת שמלה קלילה ויוצאת לטייל באיזור. מוצאת לי פינה נסתרת בבריכה שכבר סגורה ,מתישבת על ספסל וקוראת. שני חתולים באים לבקר ומתישבים לא רחוק ממני. 

גם חבורה של רעשנים מגיעה וזה הקיו שלי להתחפף משם. 

שביל אספלט מוביל אותי אל החוף . מתיישבת שוב על כסא בתוך המים. חמימים ונעימים. המלח מדגדג ברגליים והנוף שחור לגמרי ושקט.

יורשת א שולחת הודעות ואנחנו שוקעות בשיחה.זה מדהים שאפשר לדבר איתה על דברים של הלב והיא מבינה. משתפת אותה במחשבות שעוברות לי בראש והיא מנחמת אותי. 

מקלחת וארוחת ערב טעימה . יש הרגשה מאוד נינוחה להיות איתו שם.להמשיך ולדבר על דברים וגם קצת לשתוק לפעמים.

אחכ בחדר שוב מתחברים והפעם יותר ברוגע ונינוחות. הוא לש לי את כל הקימורים ואני הופכת לג'לי מושי בלי עצמות. הסקס איתו כזה מטריף. 

הוא מענג אותי בכל דרך אפשרית או יותר נכון בכל דרך שבא לו.ואני לא נשארת חייבת . 

גם אני לשה אותו או יותר נכון אוחזת בכל חלק גוף שמוצאת ואיך שאני אוהבת לגעת בו...

אנחנו מתכרבלים ונרדמים כאילו נגמרה לנו הסוללה ברגע אחד. הרוח שורקת בדלת המרפסת וזה מעצבן ממש . כי רעש של רוח זה הרעש שאני הכ שונאת ביקום. זה תדר שלא מצליח לעבור לי באזנים אבל אני מותשת מדי ומסופקת מדי מכדי לזוז.

אז אני נרדמת חזק וחולמת עליו. על הוויצ'ר , למרות שהוא מילימטר ממני.

בבוקר אלטף אותו בעדינות ,אשרטט תבניות ואחוש במרקם גופו המוכר. 

ארוחת בוקר ... והוא שוב הולך לעניניו.

אותי בעיקר מענינת הבריכה או השמש יותר מדויק. בגד ים ,שמלת חוף ,ספר ומים 

אני עם מיטת שיזוף בשמש והחבר'ה מסביב מתפעלים ילדים עם אגאדו בבריכה. מ'כפת לי ...

'האל רוכב על הארלי דוידסון' -ספר שלא קראתי שנים ועכשו הוא פתאום מעניין.

מחלקים שייקים טעימים והוא בא והולך.

אני עושה סיבוב בספא . המים המלוחים שורפים לי את הרגליים ופחות נעים לי. 

הוא מורה לי לעלות ולהתקלח כי משעמם לו בידיים. אני שלולית מהדיבורים האלה . כמובן שעולה,מתקלחת והוא לא מבזבז זמן ומפרק ומרכיב הכל בחזרה. 

אני מקווה שלא משאיר יותר מדי סימנים כי שעה אחרי אני שוב בספא ,שוכבת על הבטן,בתחתון בלבד , מרוחה בשמן ריחני וידיים אחרות עוברות עליי לאורך ולרוחב ...ממממ....

בקושי מצליחה לדדות לחדר חזרה. שינה כזו נעימה והוא במרחק נגיעה. מדי פעם מגניבה לו נשיקה מתוך שינה ועוד ליטוף ביד .

הערב ,הוא לא זה שינהל את הענינים

 אחרי הארוחה וסיבוב בחוץ ,עולים לחדר והוא רוצה שאתפשט ואני מסרבת. עוד לא. כשאני אחליט. דחיית סיפוקים זה כוח העל שלי והיום אשתמש בו בפול פאוור. 

הוא מפעיל את הנייד ואנחנו צופים בסרט קאלט שהבטחנו לראות מזמן .זה תמיד מצחיק אותי. 

אחכ אני מבקשת שיפתח את מתנת יום ההולדת שלו אבל שישמור על סרט העטיפה. 

הוא מודד את הבגדים ו-פאק !! אני כל כך טובה ברכישות מחו'ל.... אבל מה שיותר פאק זה שהוא ניצל מהתנפלות טוטלית. איזה פאקינג סקסי הוא עם בגדי פטיש. זה ממש מוגזם ברמות.

רושמת אותך לדאנג'ן ,לסדום ולסינאטיק !! אני אומרת לו ומרגישה את השלולית בין הרגליים.

פאק זה באמת כוח על להתאפק עכשו .

הוא מתלהב שהכל בא לו בדיוק במידה ומודה לי על המתנה.

עכשו - אני אומרת. אתה תשכב וזהו.

לובשת בגד רשת על הגוף ומכינה את הדברים שצריך.  מפעילה את ההופעה ששלח לי וזה הפסקול של המשך הערב.

מנשקת אותו בלהט על השפתיים ועוברת אל הגוף. הוא שולח ידיים ואני אומרת לו שהפעם לא. 

סרט  העטיפה הלבן מגולגל ונקשר במקום אסטרטגי ואני מושכת ומהדקת לסירוגין. מלטפת עם הלשון והשפתיים. מביטה בו מתגרה ונהנה וזה כל כך משעשע ומרגש אותי. 

לוחשת לו פקודה באוזן והוא מציית. אני ממלאת בקשה שביקש ממני . לא מצליחה להסתדר עד הסוף אבל מוצאת פתרון והוא גונח בעונג עילאי.

זה כל כך מגרה אותי. העונג שלו. החיבור הטבעי הזה ביננו. כל כך לא מובן מאליו.

הוא נח לרגע ומתנפל עליי בחזרה.all over ! 

בסוף הסשן אני שוכחת איך קוראים לי...מחליפה את  המוזיקה ,נחה לרוחב המיטה והוא לאורך. שנינו סחוטים לגמרי ,מהתרגשות ,מהסשן,מהפורקן הרב....מתכרבלים בחיבוק ונרדמים חזק. 

 

שבת בבוקר -יום יפה . אני מלטפת אותו ונצמדת אליו ,מגורה מהגוף החם והנעים שלו ואנחנו גולשים לסקס בוקר נעים שכזה.

ארוחת בוקר אחרונה שם ואז מתארגנים ונוסעים חזרה. 

עוד נסיעה ארוכה עוד שיחות ואיך כבר הגענו הביתה? איזו שנה זאת ? נפרדת ממנו בעוד נשיקה טעימה ועמוקה. 

ומתכרבלת במיטה שלי והגוף שלי מוחה וכואב.

אבל זה רק גורם לי לחייך.

הדרופ הגיע היום וגם עבר .

רק לא הבנתי למה אני שוב הולכת לישון

ואין סקס ? 

מתרגלים לטוב דיי מהר. 

הוא יצחק שאני מחפיצה אותו.

אם כן - זה ההחפצה הכי שווה בעולם.

כי אם כבר סקס אז בסטנדרטים הכי גבוהים.

אנחנו ממש טובים בזה, וויצ'ר מיין. 

 

 

 

לפני שנתיים. יום ראשון, 10 בנובמבר 2024 בשעה 2:01

התחלתי להרגיש אותו אתמול בערב

בהתחלה זה היה בקצוות

אבל למזלי אני כבר מזהה אותו ומנוסה בזה.

אכלתי מה שרציתי בלי נקיפות מצפון

ישבתי סתם עם הטלפון

ואחכ נכנסתי למיטה.

הגוף כואב,הכל כואב ועכשו גם המיינד 

למה? 

כי זה דרופ וככה זה מרגיש

מזכירה לעצמי שזה יעבור.

הייתי בהיי מטורף ועכשו צריך לחזור לשגרה

ולתת לגוף-מיינד להתאזן

 

מעדיפה לעצור פה ולא לתת לנמלים בראש לבנות קן. 

זה יעבור. שגרה ,עבודה,מטלות...

דרופ זה לא כיף. 

לפני שנתיים. יום שבת, 9 בנובמבר 2024 בשעה 17:44

 הפירוש המילולי הוא 'מותש'

אבל בהקשר  שלי זו ההרגשה הפיזית של גוף אחרי סקס אינטנסיבי ,

סשן מנטלי ופיזי,

סימנים על הגוף

ומיינד שהתעופף לעולמות אחרים

 

 

אני עוד לא מסוגלת לכתוב על הסופש המכושף הזה. 

הכל עוד מעורבב ,מבולבל ,מחוייך ,מדושן מעונג,אפוף במגע וקסם מיוחד.

אז מחר.

 

 

לפני שנתיים. יום רביעי, 6 בנובמבר 2024 בשעה 4:58

לושי סיפרה אתמול שאצלה הכל כרגיל

אמרתי לה שאם 'הכל כרגיל' היה סוטר לי בפרצוף לא הייתי מבינה מה זה.

כי מה זה רגיל ? 

שגרה זה רגיל ? 

כי מבחינתי רגיל זה בנאלי ,משעמם,פלט-ליין.

והלא רגיל אצלי ,זה לא הלא רגיל שאני רוצה. 

אני רוצה להיות בהתרגשות ,באהבה ,בתשוקה - זה הרגיל שאני רוצה. 

במקום זה יש לי עבודה ומטלות והסעות ורופאים ומשימות - זה הרגיל שלי .

 

מחכה למחר לצאת קצת מהרגיל הזה.

לפני שנתיים. יום חמישי, 31 באוקטובר 2024 בשעה 10:41

אני שואלת את זאת שבמראה.

כרגע?

להתחפר בפוך ולישון.

בלי מיילים ,בלי עוד טימז ,בלי טלפון ,בלי הסעות,קניות,סידורים

בלי תרופות ,בלי חלושס ,בלי מחלות. 

די. נמאס לי.

לכמה חלקים הגוף הזה כבר יכול להתפרק ???

 

מבטלת הגעה למפגשים וכרטיסים למסיבות הלואין

חיכיתי להן? אולי קצת

קצת.להתחפש ,לרקוד ,להיות עם אנשים.

אבל לא במצב הזה.

זאת הנפילה שחיכיתי לה ? 

היא בלתי נמנעת?

אז מה היה עד עכשו ,כי נדמה לי שהייתי בסדר.

אולי רק נדמה לי.

אני נותנת לזה עוד כמה ימים. 

נדמה שלגוף שלי יש סוללה מאוד חלשה.

אבל אי אפשר להחליף. 

 

בינתיים ,זה מה יש. לא נלחמת בזה. 

This is as good as it gets

 

לפני שנתיים. יום ראשון, 27 באוקטובר 2024 בשעה 14:05

סתם...חודש. 

אבל זה המון זמן. 

עם כל החגים האלו יצא שלא הספקנו כי ענינים שלו וענינים שלי.

אבל אתמול הכוכבים עבדו כפולות.

מתקלחת ,מתבשמת,לובשת שמלה ארוכה ...מרגישים כבר את החורף. 

הוא מקבל אותי בחיבוק ונשיקה ליד הדלת ולי קשה להרפות ואני נצמדת והוא גם. 

אני אוהבת שהוויצ'ר עוטף אותי בזרועות החזקות שלו. מרגישה שנמסה אל החיבוק החם הזה. 

הוא מכין לי קפה ושוכח סוכר אבל לא אכפת לי

אנחנו מדברים על סדרות וסרטים ועל המסיבה משישי. כשהוא שואל איך היה באמת - אני מסבירה שקשה לי . לא רק שזה תיבת נוח ,זה גם בא בדבל-קבינה.

הוא מנשק אותי חזק ועמוק .כשהלשון שלו כובשת את הפה שלי,התחושות מגיעות עד המרתף.

אני מתישבת עליו והוא מועך ונושך לי את הציצים. אני מעבירה ידיים על הזרועות שלו ועל הכתפיים ומצמידה אותו אליי.

אוף הבגדים ממש מיותרים עכשו. 

'בואי למיטה' הוא אומר ואני מסכימה בשמחה רבה

ובחדר החשוך נכנסים ללונה פארק הפרטי שלנו.

לא מספיקים לעלות על כל המתקנים אבל נהנים מאלו שכן. 

אוהבת להרגיש את משקל הגוף שלו ,לשמוע את הקול שלו נוהם לתוכי... טורף אותי בתיאבון רב .

מרגישה אותו קשה וזקוף  ביד שלי ונהנית לגרות אותו יותר . ללקק ולענג.

והידיים שלי מלטפות את הגוף הסקסי הזה שלו. 

ובסוף - הכי רכבת הרים שיש.

איזה כיף לנו יחד.אנחנו ממש טובים בזה. מציבים סטנדרט גבוה. מגלים וחוקרים ונהנים מהכל. 

 שוכבים מחובקים,מסדירים נשימה  ומתלטפים.המגע כל כך רך ונעים ומגרה.

הלואי ויכולתי להרדם ככה בבקתה הזו ,לעצור את הזמן לעוד כמה שעות. 

זמן קסם.

לפני שנתיים. יום שבת, 26 באוקטובר 2024 בשעה 10:47

לא קשור לפוליטיקה עכשו.

החלטתי שאני נותנת שתי הזדמנויות אחרונות למסיבות.

אלו של ההלואין ,בשבוע הבא . 

אם שוב ארגיש כמו דינוזאור בתיבת נוח,

אני אצטרך להבין שמיציתי וזה לא בשבילי. 

לפחות ניסיתי. 

😑

 

 

לפני שנתיים. יום שבת, 26 באוקטובר 2024 בשעה 3:30

איזה לילה מחורבן.

חזרתי עייפה מהמסיבה ובכל זאת בקושי הצלחתי לישון. כאבו לי הרגליים והראש.

ואחרי 3 דקות שינה -ככה זה הרגיש - קמתי. 

ב 6 בבוקר. פותחת איזה אתר חדשות ואז תקפו באיראן.

נראה לי מהסטרס לא ישנתי טוב . 

אבל זהו? 

אני לא אוהבת לדבר על פוליטיקה. גם לא מבינה בזה כלום

אבל יש תחושה שארהב כמו שולטת שנותנת לשני נשלטים לשחק ביחד. .

-רגע ישראל ,לא לתקוף ,תני לאיראן להתארגן.

-איראן- תפני מה שצריך ,תשאירי לישראל משהו לפוצץ שתרגיש טוב 

-ישראל,ממי,תתארגני ,אני מרשה לתקוף עוד כמה ימים

-האמירויות ,תפסיקו להתבכיין ,לא יתקפו אתכן

-איראן,לא אל תעשי לי בלגן עכשו ותתחילי עם האמירויות,תזהרי ממני.

-ישראל,נו מאורגנים ? אני אספק צעצועים חדשים 

-אירנוש,הבכירים שלכם יצאו ? מתחבאים טוב ?.אל תדאגי אני משגיחה על ישראל. 

- ישראל,טוב יאללה צאו לדרך ודיר באלאק לתקוף גרעינים ונפט. רק איפה שאמרתי. אל תדאגי זה מצטלם יפה ,השארנו לך איזה מאגר נשק ושני משגרים. יאללה קדימה קדימה ,יש לי בחירות על הראש.

 

חזרתי לישון . אולי אתעורר למציאות פחות הזויה מזו. 

לפני שנתיים. יום חמישי, 24 באוקטובר 2024 בשעה 18:29

ולא מרגישה קמצוץ פומו.

גם התחייבות משפחתית שיכולתי לדחות אבל גם...בעיקר,הבנה,שאני לא צריכה להיות שם היום.

זה לא הזמן

זה לא האנרגיות

וזה לא הדבר הנכון לעשות

 

היום ישבתי בשמש במרפסת.

מוקדם בבוקר.

כולם עוד ישנים.

לאחרונה השינה לא חברה טובה שלי.

זנחתי את הטלפון בחדר

וישבתי עם ספר 

וגם קצת בשקט והסתכלתי על הנוף העירוני.

את בדיוק במקום שאת צריכה להיות.

זה המשפט שחזר על עצמו בראש שלי.

אני לא חייבת לאהוב את המקום הזה

אבל אני בדיוק במקום שצריכה להיות.

לא נלחמת. 

מתבוננת.

שואלת שאלות.

לא תמיד מרוצה מהתשובות. 

מחר כבר אהיה במקום אחר 

טוב יותר או פחות.

אני לא יודעת.

צריכה לקבל את המצב כמו שהוא

ולעשות כמיטב יכולתי.

 

היום מיטב יכולתי- היה לסדר את החדר ולהחליף מצעים ואפילו לסדר את הבלגן על השידה השמאלית

הימנית תחכה לפעם אחרת.

סיימתי ספר ,התחלתי אחר

המשכתי לראות סדרה שהתחלתי פעם

ומעבר לזה...כלום. 

עוד יום.

 

לפני שנתיים. יום שלישי, 22 באוקטובר 2024 בשעה 19:57

אני משלימה זמן איכות עם חברות ומשפחה.

נפגשת פה ושם 

לא מסרבת (בדרכ) ליציאות

גם לא למסיבות ריקודים וכאלה

למרות שלא כולן מתאימות לי

גם מבחינת המקום וגם מבחינת החברה.

נמנעתי לדוגמא ,לצאת כגלגל חמישי עם החברות ובני הזוג שלהם ,את זה אני עדיין לא מסוגלת להכיל. אולי אם יהיו שם יותר אנשים למרות שגם בחבורה גדולה כשכולם זוגות - זה קצת מרגיש חרא.

לפעמים אפשר להכיל את זה אבל לרוב לא. 

אבל אני מאמינה בכוח האינרציה

וכל עוד הולכים קדימה ,אז לא הולכים אחורה.

 

פשוט זה מרגיש לי לפעמים שאני עושה צעד קדימה אבל הכביש שאני הולכת עליו ,הולך אחורה.

שוקעת במשימות בעבודה ,בטיפול במלכה האם ,בילדים. הסעות,קניות ,בישולים.

מטלות של החיים.

נעצתי ביומן כמה תוכניות. להפגש פה ושם עם אנשי הקהילה . נישבוקים מאנשים זה תמיד מבורך. מנחם לרגע ועוד קצת. 

למזלי ,למדתי להרגיש מתי הגבול

ולא לחוש פומו מזה שאני קמה והולכת.

כי זה אומר שאני שומרת על גבול הרגש שלי.

עד כמה שאוכל להכיל את כל זה בלי להרגיש דברים שלא רוצה שיעלו. 

ועדיין זה מרגיש לי כמו לצעוד במקום.

לאן ממשיכים מכאן ? 

להמשיך לחיות חיים חסרי רגש ? חסרי תכלית?  ,לחיות על אוטומט? 

אז איפה הריגוש ? איפה התשוקה והדרייב?

איפה תחושת השייכות? 

 

אני מרגישה קצת תלושה כרגע.

כמו חתיכת פאזל שלא מתאימה לשום מקום.

כמו ספר פתוח שלא מעניין. 

 

החדר שלי כמראה לנפש- הפוך ומבולגן. 

עד יעבור הזעם ? אין בי זעם ,אין בי כלום כרגע. 

רגש באי-ווליום טוטלי. 

אני לא אוהבת את זה ככה.