אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני שנתיים. יום שבת, 19 באוקטובר 2024 בשעה 22:19

אני מתרגשת כמו בגיל 16.

קניתי זוג כרטיסים עוד לפני שידעתי אם אלך ועם מי. אבל מ'כפת לי. הייתי הולכת גם לבד. 

אלבום חדש שכבר קבוע אצלי בפלייליסט

וגם מככב פה ושם בבלוג . 

מתחילים בהכי חזק שלהם ואז מגבירים

ואני מרגישה איך המוזיקה זורמת לי בורידים וזה כמו מכת חשמל שמרעידה את הפנים עם הגיטרות ןהבסים

ואני צועקת לעצמי ולאויר

'אם צריך ,אני נופל ,אני ממשיך,אני ממותה!!' 

אני לגמרי ממותה

רק עידן קרח יכחיד אותי.

 

כל שיר חדש וישן מתמזג להופעה מושלמת.

וכשהוא שר 

'רוצה אותך רק כשזה לא הולך

כשזה לא הולך… אני נגנב ממך

למה זה ככה דפוק???' 

 

אוף למה הכל כזה ככה דפוק ?? 

המילים שלו מגרדות לי כמו פומפיה על העור.

 

גורי אלפי מתארח ,מצחיק וחתיך ברמות 

מה זה ?

איך הוא הפך מ'תקווה יא מגעילה' לדבר השרירי הסקסי הזה? ששר עם ניסמן את powefull. 

קצת כווצ'ץ' בלב כשנזכרתי למי שרתי את זה בפעם האחרונה שהייתי שם .

 

אבל זה השיר האחרון בסוף ההופעה ואני קופצת ורוקדת ושרה עם כל הקהל

והלהקה המשוגעת הזו שאני כל כך אוהבת על הבמה

האדרנלין לא מאפשר לי ללכת לישון ...

אני חייבת אותם בורידים כל חודשיים לפחות. 

קבעתי לי כבר את המופע הבא ביומן.

מי רוצה לבוא איתי ? 

ממש כיף איתי בהופעות 😉

לפני שנתיים. יום שבת, 19 באוקטובר 2024 בשעה 10:15

קמתי עם התחושה של החיבוק והקירבה של הגוף שלו

 

חלמתי שאני בפסטיבל ביער ויש טרסות אבן ובריכות טבעיות ומוזיקה טובה.

מלא אנשים ואוהלים ומחצלות ורחבות של רוקדים. 

אפילו ישנתי באוהל עם קרובת משפחה וצחקנו שהאוהל קטן מדי. 

גשם החל לרדת וחלק התקפלו ,חלק נשארו במים וחלק אחר ואני ביניהם נכנסנו למבנה אבן גדול עם זכוכיות כחלונות.

פרסו מחצלות ומזרונים על הרצפה והיה חמים ונעים.

אני עוברת בין החדרים ,מחפשת משהו לשתות ומוצאת חבית עם קרח . מטביעה שם כוס גדולה ומרימה אותה לשתות והוא עומד לידי ואומר לי 'אל תשתי ,מים לא נקיים'

מסתכלת עליו בעצב ' אני יודעת ,אבל אני צמאה ,זה בסדר' 

עוברים לחדר אחר שנראה כמו מרפאה וטרינרית 

אני מתנדבת לעזור למשהו.

מוצאת את עצמי מחזיקה איזו חיה ביד . משהו בין דובי לעצלן גור .

אדם אחר מולי ,רופא ,עושה איזו פרוצדורה על החיה ואני מחזיקה אותה בכוח ומנחמת אותה.

'היא תהיה בסדר??' אני שואלת בדאגה ושומעת את החיה בוכה.

הרופא אומר שכן והוא תיכף מסיים.

אני מחבקת חזק את החיה ובוכה איתה והוא יושב צמוד אליי מאחורה ועוטף אותי בחיבוק

אני נבהלת  לרגע אבל לבסוף נשענת עליו ,מתרפקת על החיבוק ,בזמן שעוטפים את החיה ולוקחים אותה ממני להחלמה. 

הוא לוחש לי באוזן ' אני כאן עם @# (השם של הנוכחית שלו ,זו שעבורה עזב אותי) ועוד כמה בנות  ,אבל תשארי אחכ ,אני רוצה שנדבר ' 

אני מסתובבת אליו ,עדיין בחיבוק שלו

'על מה יש לדבר ?' אני שואלת

והוא אומר לי 'רצית ודאות לא ?'

'איזו ודאות ?' אני עונה לו 'הבנתי כבר שזו עובדה מוגמרת.' 

והוא מהדק את החיבוק ונושם עמוק.

ואני מתעוררת.

 

עם הגעגוע והתחושה המחורבנת הזו. 

😞

לפני שנתיים. יום רביעי, 16 באוקטובר 2024 בשעה 5:45

יש זמנים שהמוזיקה עוזבת את חיי

ולנסיעות מצטרפים פודקאסטים שמדברים על כל מיני דברים

שירים עושים לי משהו מציק בגוף

ואני מעדיפה את השקט.

זה לא מצב טוב 

אני יודעת שזה לא מצב טוב 

כי כשיש מוזיקה,התדרים בגוף נעים בצורה מסוימת ,אבל העיקר נעים 

וכשאין - אז זה כמו flat line 

כשאין ריגוש אז אין רגש 

כשאין משהו לחכות לו בריגוש אז אין רגש

סתם עוד יום שגרתי שעובר כך או אחרת

 

הערב עוד ארוחה משפחתית עם המון אנשים ורעש שתמשך לנצח

ועוד ארבעה ימים ריקים ומשעממים. 

מהספה ,למיטה ,לנטפליקס . 

 

 

לפני שנתיים. יום חמישי, 10 באוקטובר 2024 בשעה 22:37

פעם כבר כתבתי פוסט כזה

אבל שם היו חטאים.... שהייתי צריכה לצום שבועיים.

 לא שאני צמה. גם לא ממש חוטאת . חזרתי מהדקא חסודה כנזירה . סעעמק על זה. 

קניתי כרטיס כי זו מסיבה שווה וגם כמה שמכירה יהיו שם. חששתי לבוא לבד. במיוחד שעה לפני שיצאתי אבל ניסיתי להתגבר וגם שני ידידים שהיו צריכים פרצוף מוכר ,פנו אליי והסכמתי שיצטרפו.

אין לי שום משיכה אל אף אחד מהם ולא נראה לי שיש להם משיכה אליי אבל .... לא יודעת מה חשבתי לעצמי. 

התלבשתי סקסי כמו שאני אוהבת והרגשתי טוב עם עצמי.

בדרך לשם שמעתי את דיורמה וזה לגמרי מכניס אותי למוד בדסמי. 

נכנסנו יחד ופגשנו חברים . מסיבה כזו שגם אם לא מכירים ,אז מכירים ומחייכים ומדברים. 

חם בחוץ ובפנים נעים וממוזג..פליי עם רחבת ריקודים ואחלה מוזיקה. 

סשנים מסביב,אנשים יפים שמשקיעים בלבוש פטישיסטי ואז ההרגשה נוחתת - תיבת נוח.

זוגות זוגות...

אוש הביא לי את התיק שנשכח אצל קונדסון,

הבייביז שלי חזרו אליי ,השחור והאדום.

ביקשתי וגם קיבלתי שני נרות לטפטוף

וגם הפתעה - קיבלתי את ה FEZ 

צחקתי לעצמי אבל זה היה מר בפה . מאוד מר. 

הסתובבתי בגגרין ,בחוץ ובפנים. ישבתי קצת ורקדתי קצת וצפיתי מסביב. 

מסיבה ראשונה כזו שאני באה לבד. 

מלכת האש שאלה אותי איפה הבחור שלי

-הלך- אמרתי לה 

היא הרימה גבות - לאן ? 

- רחוק ממני,לא רצה יותר אז עזב.

 

היא חיבקה אותי חזק חזק ואמרה לי שטוב שבאתי ולא ויתרתי.

גם ונוס היתה שם

 בהתחלה לא זיהתה אותי אבל אחכ הזכרתי לה והיא חיבקה חזק. כמה פעמים . גם בפנים.

אוף אחוות הגרושים המזויינת הזאת

בסופו של דבר כולנו לבד. 

שעה כמעט 2 .  אני טעונה מאוד . שולטת עם ציוד ובלי סשן או אנרגיה גברית כלשהי... זה מרגיש פתטי. 

אז לפני שההצפה תגיע,שלחתי לוויצ'ר הודעה.

שאולי הוא ער. בחיי שהייתי קופצת אליו ,אבל לא. 

וי אחד... 

אני עושה עוד סיבוב בפנים ונזכרת במה ש-לושי אמרה לי ' מקסימום אם לא מתאים לך ,תלכי'

אז הלכתי.

הבנתי שהלכתי בזמן. לפני שזה היה טו-מאץ' וגורם לי לשקוע. 

Cant read my 

Cant read my

Cant read my poker face 

ליידי גאגא שרה לי בדרך ומחברת אותי לפוקר-פייס ששמרתי הערב. מחייכת ,מדברת ,רוקדת אבל זה מרגיש זר ומוזר.כאילו שזו מישהי אחרת.

בפנים רוצה לסעור אבל הכל הכל שקט. שקט מדי.

 My bad habbits lead to you...

 אד שירן ממשיך ואני בודקת שוב אם יש תשובה ומרגישה פתטית אבל יודעת שזה מה שאני צריכה כרגע - את ה bad habbit שלי.

את הידיים שלשות ואוחזות ומכאיבות

את הלשון שמזיינת לי את הפה ואת השפתיים

ואת הגוף החם הזה שלו  שחובט באגן שלי עד הפורקן.

ססעמק!! ססססעעעמק!!! 

 

עולה הביתה,מסירה ממני את הערב הזה. שוקו ועוגיה ופוך . מחר כיפור ,צריכה לקום לבשל ,לנקות ולאפות.

בטח כל הפיד בפיסבוק ובוואטסאפ יהיה מלא בסליחות ובדיחות על סליחות .

 

הדבר היחיד שאני רוצה לבקש ממנו סליחה 

זה מהלב שלי 

 🖤

 

לפני שנתיים. יום שישי, 27 בספטמבר 2024 בשעה 12:43

היום עבר חודש 

הגוף שלי עוד כואב את הפרידה

הנפש שלי עוד בלימבו .

החיים שלי עוד מתרגלים ל void הזה שנוצר. 

לאט לאט חוזרים להתמלא בדברים הרגילים שדחקתי הצידה.

אלו שמכבים אותי,משתיקים אותי,מעציבים אותי.

אז כן אני יוצאת ומבלה

עם המשפחה ,עם חברות

שקועה בעבודה עד מאוחר 

צוחקת ,נהנית,נוגעת ,רוקדת ,מזדיינת

אבל משהו בפנים...ריק. 

לא כזה מהר ניתן לנקז את האהבה

זה כמו לרוקן בריכה ענקית.

העצב תופס אותי בנסיעות

כשאני לבד והמוזיקה זוחלת לי בורידים.

הזכרונות, האהבה,הכאב .

 

עבר חודש והוא כבר עבר הלאה. 

שלח הודעה אחת והתכתבנו 2-3 הודעות

וזהו. נעלם. 

יודעת שממשיך לבלות ממסיבה למסיבה

טס לעולמות רחוקים שמרגשים אותו 

יותר ממני. אני לא כדור אקסטזי.

אצלי הריגושים הם אחרים

גם אני יודעת לטוס ולהטיס לעולמות רחוקים

אבל לא אלו שהוא רוצה. 

עדיין מוקדם בשבילי לחשוב שמישהו אחר ירצה...

 

תוהה אם לפעמים חושב עליי

אם מתגעגע

אם מרגיש את הכיווץ הזה בלב

ואולי בכלל לא חושב עליי

עברתי בחייו ונשכחתי כמו כל האחרות

והוא לא מסתכל אחורה.

 

 

חוששת מהפעם שנפגש בעתיד במקרה

יודעת שהלב יחסיר פעימה

מקווה שלא אהיה לבד כשזה יקרה....

בנתיים אני נמנעת ,כי עדיין כואב 

כי אני מנסה להיות בקשר,

אבל אנשים פחות מעונינים

להמשיך להיות בקשר עם הסאחית שאני.

 

 

תקופת החגים בפתח. קשה לי בשנים האחרונות עם זה . 

ובייחוד גם עכשו עם הפרידה הזו .

שומעת את השיר של אפרת גוש 

ואיזו שורה נתקעת לי בראש

שוב לבד

שוב לבד

שוב לבד

שוב לבד...

 

 

 

 

לפני שנתיים. יום שבת, 21 בספטמבר 2024 בשעה 20:40

ושוב מהמון פלוסים יוצא מינוס

ונעלם אחד.

 

אף+פעם+ לא+הייתי+טובה+במתמטיקה.

מסתבר שגם לא במערכות יחסים.

 

💔

לפני שנתיים. יום ראשון, 15 בספטמבר 2024 בשעה 21:36

6:30 בוקר טוב מהחות'ים. בני זונות .הקפיצו לי את הלב עם האזעקה הזו.בלגן בבית והרבה בהלה.

אוף. 

נשארת לעבוד מהבית,הריאות שלי מאיימות להתפרק. נמאס לי כבר מהשיעול המזורגג הזה.מרגישה שאין לי אויר.  תרתי משמע.

בערב ,שוב בהחלטה של רגע, נוסעת למפגש בתל אביב.למרות שהוויצ'ר הציע לי לסור לבקתה 

אבל אני מרגישה קצת גמורה מכל הבחינות.

בלי ציפיות ,יודעת רק שאושה תהיה שם ומ'כפת לי. נגיד שלום לכמה אנשים ,אשב שעה ואחזור.

אבל ליקום תוכניות משלו. 

בדרך לשם ,טונה שר 'גם זה יעבור...כולם נהיו פרופסורים לבאסה ' 

וזה הצחיק אותי כי אין מה שמרגיז אותי יותר מאלו שאומרים לי 'תמצאי מישהו חדש '

בבר הידוע ,נפגשת עם אושיות מהעבר,איזו הפתעה ,איזה כיף לראות .וכולם מחבקים ושואלים מה קורה.

מה כבר יש לספר ? רק לקרובים ביותר ששואלים עליו  אני מספרת 

שהוא נפרד ממני וזה מבאס .

 

מתפתחת שיחה על מסיבות טראנס. חבורה שכזאת מחליטה להפגש במסיבה הבאה. זה משמח אותי. יודעת שארגיש טוב להגיע עם חברים ,מאשר לבד. 

אבל נראה... עוד מוקדם לדעת.

אני מתעייפת ופורשת אבל היקום כנראה לא רוצה שאגיע מוקדם הביתה והוויז מפנק אותי בשלל פקקים בשל עבודות בכביש. 

ברקע מתנגן האלבום של הקרנבריז - שחוץ מהשיר המאוס -זומבי - זה אלבום מושלם

 And my head 

And my head

On anyone's shoulder

Cause I can't be with you

 

וזה הוריד איזו תובנה.אולי זה הנתק בין הראש ללב. הרצון להרגיש פיזית ואי היכולת להרגיש רגשית. 

אבל זה מה שיש כרגע וככה זה . לא נלחמת בזה. אולי יגיעו ימים שאחשוב אחרת ועדיין ,לא אתחרט על כלום. 

 

 אז למה לפוסטים קוראים 'אישה מהשמים ' ? 

כי זה השיר האחרון שהתנגן לפני שעליתי הביתה 

וזה כיווץ אותי לגמרי 

'אישה מהשמים

את מעיפה אותי

פורסת ת'כנפיים

ומחזיקה אותי

כל כך חמה

שנשרפות לי העיניים '

 

וכן -אני האישה מהשמים הזו.

אוהבת דברים במינונים קטנים אבל את האהבה במינון הכי גדול שיש . כי לא יכולה אחרת. 

מתרגשת ממחוות קטנות ,מבוקר טוב ,מלילה טוב ,ממחמאה ,ממחשבה,מנראות.

 אבל לעומת זאת - באהבה שלי אני הכי הכי גדולה שיש.  הלב שלי מתפוצץ כשיש אהבה ואני פורסת כנפים ועפה ומעיפה איתי יחד ומרגישה חיה. 

אוחזת ביד ומעיפה ,לא חונקת ,לא דורשת , שומרת מרחק סביר (בעיני) 

 

את חכמה 

את מהממת

את בן אדם מדהים 

את מיוחדת

את אישה יפה וסקסית

 

אז אני האישה הזו מהשיר - האישה מהשמיים

אבל מה זה עוזר לי ? 

כשהם אוחזים בידי ,בגופי ,בליבי לתקופה 

ואז... הם משחררים וממשיכים  בלעדיי...

 

עוד כמה זמן אוכל לספוג את ההתרסקויות האלה  לקרקע

עד שאחליט שלא רוצה לנסוק יותר? 

בינתיים ,

אני עוצמת עיניים

ונותנת לרוח להעיף אותי לכאן ולשם. 

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. יום ראשון, 15 בספטמבר 2024 בשעה 21:14

בשבת קמה מוקדם.

אין בי התרגשות מהערב הקודם ,מהמסיבה ,מהסקס. כאילו עבר והיה וזהו. כל כך שונה ממה שהיה קורה פעם.מתי למדתי להיות ככה ? אני בכלל אוהבת אותי ככה ?

לא בטוחה.

אושה כואבת ועצובה ואני מנסה לתמוך. לא רוצה שהיא תעבור שיט של פרידה עכשו,זה לא וירוס מדבק. 

מה קרה לגברים לאחרונה? 

כל כך חיים בפומו,פובו ,חורטים על הדגלים את הססמאות אבל כולאים את עצמם באג'נדות טפשיות. 

 

בערב נוסעת אל הבקתה ,

ביקשתי מהוויצ'ר משהו והוא מבטיח ומקיים.

מכין לי תה טעים ,מקשיב לכל החפירות ,מחבק חזק וטורף אותי בנשיקות.

בחדר ,הוא עוטף אותי בגוף החם  שלו ,

מענג אותי בכל צורה שרק אפשר. מפרק ומרכיב מחדש ואני כמו חומר ביד היוצר.

מתמסרת לתשוקה,למגע ,להוראות שלו. 

 

אינפקטד ברקע ,שרים את cities of the future

וזה מעיר בי איזה זכרון חד ומנתק אותי לכמה שניות

אבל הפיזיות מושכת אותי מהר למציאות חזרה. 

אני כאן ועכשו. לא שם. 

אוספת את הרסיס שהתפזר וסוגרת את המכסה. 

 

נחה בזרועותיו . מלטפת את הגוף שלו ,את הידיים שלו. הן כל כך שונות. מעבירה את האצבעות שלי לאורך ולרוחב,גוף מוכר  כל כך. 

 

ואז ...נזכרת בידיים אחרות, שציירתי עם האצבעות שלי מאות פעמים. משננת את המרקם, את האורך והפיתול של השרירים,המגע של העור ,נזהרת לא ללטף חלש מדי, מעבירה את הצפרניים בשיער הסבוך ומעסה את העורף...

 

די,עוד רסיס סורר יצא מהקופסה ואני מתנערת ומכניסה אותו חזרה.הפעם נועלת חזק את המכסה.

נוסעת הביתה עם פול טראנק בפול ווליום. 

'לא ברור לי מה יש בך

לא צריך כלום

אני צריך אותך'

 

ניסמן -זה כואב לי בלב  עכשו. מה שאתה שר.

 

לפני שנתיים. יום ראשון, 15 בספטמבר 2024 בשעה 20:58

בשישי בבוקר

גררתי את החברות הרחוקות למפגש ארוחת בוקר באיזה קניון

ישבנו קשקשנו ועשינו שופינג משובח. 

בערב ,בהחלטה של הרגע האחרון החלטתי למסיבה מינית יחד עם האושים. 

לא יודעת למה. כאילו אמרתי באוטומט 'כן'.

לצאת.,ללכת,להתלבש יפה ,להיות עם אנשים.

מה האופציה ? להשאר בבית ולבכות?

אז אני נועלת את הרגש ונותנת למוח את הפיקוד.

הלב נמצא בקופסה סגורה ,שבור לרסיסים,מאחה את עצמו לאט לאט. 

אמרתי לעצמי - סעי. מקסימום תשבי בחצר ,תקשקשי עם מי שיוצא. עברה שנה מאז המסיבה הקודמת שהייתי בה והמתוקון שהייתי איתו אז ,יהיה שם גם עכשו והוא לגמרי הרים והתלהב ממני בקבוצה.

בלי ציפיות,בלי אכזבות,בלי תכנונים.מכבה את הרגש ו-  סעי.

 

אז הצטרפתי לאושים והשתדלתי בערב עצמו לא להדבק אליהם. 

וילה מקסימה ומיוחדת,המתוקון קיבל אותי בנישבוק מועך  וכל המינגלינג ישבנו והתלטפנו בנעימות. 

משחקים חברתיים,לשבור את הקרח. מתנדבת לשים כיסוי עינים ולתת לאנשים לגעת בי לא בצורה מינית ,אבל ללטף ולעסות וזה כל כך משחרר שליטה ונעים !!!

הפרצופים לא ממש מוכרים וכמו בשנה שעברה ,הוא מושך אותי לחדר .

'רגע,אתה לא רוצה להצטרף ל...?' אני שואלת.

'לא! אני רוצה אותך לבד ! מפנטז על זה כבר מאתמול' 

אני מחייכת והוא מוביל אותי לחדר . אנחנו שם לבד ,מתנשקים ומתחבקים. 

ובראש שלי... מה קורה פה ? זה נעים לי וכיף לי וטוב לי 

איך למדתי לעשות את הנתק הזה? בין הגוף ללב? 

איך למדתי להנות מסקס ופאן ,בלי להיות מאוהבת טוטלית בגבר שאיתי?

וזה נעים והסקס ביננו מהנה והחיבור מפתיע שוב ושוב. צוחקים ומתכרבלים ואחר כך יוצאים לחצר .

הוא חוזר פנימה להמשיך בעניניו ולי זה בכלל לא אכפת. אין לי שום תחושות שייכות או בעלות .

והרגש - נעול בקופסה עם הרסיסים. מת. עובד על אפס ואחד . 

לא הפסקתי לאהוב את הקונדסון שלי. 

אי אפשר פשוט להפסיק לאהוב. 

הוא היחיד כרגע בלב שלי .

אני יכולה להיות במגע פיזי עם כמה אבל לאהוב  - רק אחד .

 חוזרת לחדר ,עכשו יש שם אנשים מעורבבים. אני מהססת ונבוכה אבל אושה קוראת לי ומחבקת חזק. 

לידה אישה חמודה שמתחילה ללטף אותי ואני אותה. גבר מצטרף אלינו,מעסה לי את הצוואר והכתפים ואני נהנית מהמגע .אנחנו מתמזמזים קצת ביחד אבל פורשים אחרי כמה דקות.

מרגיש לי שהספיק.

יוצאת לסלון ומוצאת את אוש ,שותה בירה. נוחתת לידו ואנחנו מדברים. על הפרידה,על הרגש ,על אהבה.

הוא שואל אותי אם הוא יתקשר אליי וירצה לחזור,האם אני אסכים. 

- חדמ'ש כן - אני עונה. - לא הפסקתי לאהוב והוא מדהים בעיני ואני רוצה אותו.

חושבת לעצמי אולי אני אמונוגמית אבל לא ממש פולי. 

אושה מצטרפת אלינו ,במצב רוח ירוד ואני מחבקת ומלטפת אותה. אחכ עוזבת את שניהם וקמה לרקוד קצת ואז יוצאת החוצה לחצר . 

שיחות מצחיקות ואחת שמפנקת בקפה טעים.

והשעה עוברת ואנחנו נוסעים.

אני רוצה הביתה למיטה שלי ,לפוך שלי ,לחלומות שלי .

לעטוף את הלב ,בלילה בחושך,הרסיסים זוהרים.

 

 

לפני שנתיים. יום שישי, 13 בספטמבר 2024 בשעה 4:20

וזה היה נורא

חלמתי שאני באיזה בית שלא מכירה 

אבל זה בית שלי כי המשפחה בסלון

אני בחדר מסדרת דברים ושומעת 

שאורחים מגיעים

ואז את הקול שלו.

מרגישה בום בבטן כזה

לוקח לי זמן לאסוף את עצמי ולצאת אליו

הוא עם החבר הכי טוב שלו ועוד מישהו

אבל הוא נראה שונה

נראה נורא

הגוף שלו קופץ מדי פעם

העינים שלו לא מפוקסות 

והוא רזה ממש ונראה חולה.

אני מתישבת על הכורסא ,לא אומרת כלום

הוא ניגש אליי וכורע על הברכים מולי

מחבק אותי חזק 

ואני שואלת בקול שקט 

'מה קרה לך ??' 

והוא אומר 'אני בבית מלון' 

מצליבה מבטים עם החבר שלו

והוא נד בראשו לשלילה ואומר ללא קול 'מוסד' 

והעינים שלי מתמלאות דמעות

הוא מספר לי שהוא פגש מישהי והוא מאוהב 

אני אומרת את השם שלה והוא מסתכל עליי כאילו לא מבין על מי אני מדברת ואומר לי שם אחר,לא מוכר.

שוב מסתכלת על החבר והפעם גם הוא עם דמעות בעינים. שוב הוא מניד את הראש בשלילה.

ושנינו בוכים.

רק הקונדסון ,מחייך,מנותק ,מתחיל למלמל דברים לא מובנים

עד שהחבר לוקח אותו והם הולכים.

 

_///__/

קמתי עם תחושה נוראית של באסה כזו.

גם כי התרגשתי לראות אותו בחלום

אבל לא ככה. 

חלום מוזר . ממש מוזר .