לביאה סגולה

לפעמים את תוך כל הבוץ המגעיל הזה , חותכת אלומת אור ענקית וכמה ידיים נשלחות ומרימות את הגוף הכבד והמותש  הזה מעלה מעלה.

יום חופש מתוכנן עם הילדות. חצי קלאץ' בהרגשה.

מטיילות פה ושם,סרט ,בזבוזים ,מסעדה

וצריך למהר הביתה 

'אני לא נשארת בבית בערב יום הולדת' מחליטה בלב. 

לא אכפת לי מי פנוי- אני יוצאת!

אני נכנסת הביתה נחושה ועייפה ופתאום קופצות עליי לוש ומיו עם בלונים

ואני בטוחה שבאו לקחת אותי לאיזה בילוי. איזה כיף.

'מהר מהר ,תתארגני' מיו מזרזת אותי. 

'נכון רצית קריוקי? נכון רצית ספא? אז היום הבאנו את שניהם לפה עד הבית!'

אני בשוק ,אני בהלם ,אני המומה. עוד חיבוקים ועוד נשיקות . איזה חברות משוגעות ומדהימות !!

קשרו קשר עם הבנות והסתירו ממני בשושו הכל !!

מתאפסת על עצמי בזמן שהבחור המעסה מסדר את מיטת הטיפולים בחדר. מביאה נרות והוא משמיע מוזיקת יער נעימה. 

מה ? רגע ! מה קורה פה ? ואני שוקעת לזוג ידיים שמחליקות על כל סנטימטר כואב בגוף שלי

ומסתבר שכל סנטימטר בגוף שלי אכן כואב.

אנחנו מדברים על החיים ומסתבר שיש לנו מכר משותף מהעבודה.

אני מתמסרת למגע ,למרות שכואב לי. נותנת לאנרגיה לזרום ,למלא ,לרפא .

שעה של עונג צרוף טסה מהר ואני יוצאת עם החלוק,מודה לו מכל הלב   ומוצאת את הסלון ופינת האוכל ערוכים למסיבה.

בלונים ,חטיפים ,ריח טעים מהתנור.

ומשלוח שווה של גולדה כבר מחכה עם ברכה אישית מהקיפוד שלי שמרגשת אותי ממש .

ושוב מזרזים אותי להתקלח ולהתארגן . 'תיכף באים כולם'

מה כולם ? מי כולם ?

אין לי מושג מה קורה איתי. רק מרגישה את המים זורמים על הגוף....נרגעת עוד קצת. 

החברות מתחילות להגיע.

 Girl's night !!!

 מפעילים את הפליליסט ומזייפות אל תוך הלילה.

 Dancing queen

Copacabana

Moonknight

 ועוד ועוד שירים 

אנחנו רוקדות בכיף ,שרות וצוחקות

חברות הביאו עוגות טעימות- שוקולד וביסקויטים

והגלידה כמובן

אושה הכינה לי עוגת סולת

שממנה לא חילקתי כי זה שלי בלבד.

בין לבין קוראת את הברכה של הוויצ'ר ומחייכת לעצמי בסוד.

וכבר נגמר? וכבר שלום ??

ואיך אפשר בכלל לישון ?

לוש ומיו האחרונות שהולכות ולא יכולה להפסיק לחבק אותן!!! מודה להן כל כך שוב ושוב !!

מסדרת ומארגנת קצת מה שאפשר. 

הלב שלי מלא באהבה ובאושר והתרגשות.

בכלל לא ציפיתי לחגוג. סתם עוד יום בשנה.

באמת בלי שום ציפיות.

אומרים שאין אכזבות אבל פה אני יכולה להגיד שלא רק שאין אכזבות

יש פשוט הפתעות טובות אחרי הפתעות טובות.

מרגשות ,משמחות.

כנראה שהיקום החליט לבעוט לי בתחת

ולגייס כמה מלאכיות שיוציאו אותי מאגם הבוץ ששקעתי בו.

אנרגיות בפול היום. שום דבר לא יעכיר את זה ...

המיינד רגוע( אולי זה חוסר שעות השינה...)

הלב בהתרגשות

חמים ונעים בבטן

איזה כיף זה להרגיש אהבה 💜

יום הולדת 47 

2023

כנראה שנועד להיות טוב.

היום לוש כבר אמרה לי להפסיק להגיד תודה

ומיו בדקה שאני לא מתפרקת מהמסג'....

הכל בסדר.

באמת.

לושי כתבה לי שמה שעברתי השנה יכול להספיק לחיים שלמים

והיא כל כך צודקת.לוש אהובה שלי.

מרגישה שהשנה באמת עברתי חיים שלמים .

שכל יום נמשך שבוע וכל שבוע נמשך שנה.

רבע ליום הולדת ונדמה שכל אוגוסט קורה משהו רע..

בנוסף לכל הדברים הרעים האחרים שקורים גם ככה

שמחות קטנות קורות פה ושם,אני לא אשקר. אהל זה,נדמה שכל פעם הן קטנות וקטנות עד לפירורים.

הן לא מספיקות למלא מאגרים ולהשאיר אותי בטוב. גם אם לרגע אני נושמת.

זה רק להטעין 5% עד הנפילה הבאה.

חבר שאל אותי אם אני בהתרגשות לקראת יום ההולדת.

אז לא. 

אין לי למה.

 הלב שלי כל כך כבד והמוח שלי עסוק בפחד מתמיד ומשתק. .

עוד ועוד מקרים עם המלכה האם בבית.

איך אפשר לשמוח ? איך אפשר לחשוב על משהו מעבר לרגע הבא?

בורחת קצת לחברים ,לחברות,בעיקר בורחת לעבודה ,בורחת מעצמי ,מהמציאות

המוח במקום אחר

והגוף כאן מתפקד מתוך אינרציה בלתי נגמרת

על התקפי לב קטנים.

ממתי נהייתי כזאת? 

רואה אנשים ממשיכים בחייהם ,בבילויים ,טיולים ,אהבות חדשות ואין לי פומו מכלום.

אדישה לחלוטין.

מדי פעם עוטה את המסיכה של הפרצוף השמח

מחייכת פה ושם

אבל הגוף והנפש- זה  מרגיש פצוע ,חשוף, מלא בכוויות שכל מגע בהן שורף. 

גם פיזית.

מצב קיפודים ,רק שהפעם החצים תקועים עמוק בפנים. 

If I have to lose, what do I gain
And if I had to chose ,I would not
Live this life again
I am nothing, I have nothing
Left to give

I am nothing
There is nothing left to keep me here

 When you're in need of love 

They'll give you care and attention.

 המשפט הזה מתנגן לי בראש ,לא מהסדרה חברים

מלהקת קווין יא פגים,למי שלא מכיר.

הפוסט אתמול היה קצת מקאברי וכמעט שהשאיר אותי בבית.

אבל אחרי בישולים ושינה טובה,התעוררתי קצת אחרת.

ידעתי שאני ממש רוצה ללכת למיו ולפגוש שם את לוש ועוד כמה חברים.

אספתי את הקיפוד שלי ונסענו . מדסקסים ומפרקים סיטואציה עם הקיפודית שלו,מגיעים לאותן מסקנות.

מתקבלים בחיבוק חם ואוהב מכולם ועוד זוג מצטרף.

נשנושים טעימים שעושים נעים בבטן ושיחת גיקים על מלא - סדרות וספרים מכל הסוגים.

חויות מטיולים ומהצבא ועוד בקבוק יין מתרוקן.

והרגשתי כזה נעים וכזה טוב

ולרגע אחד גם רוגע ונשימה עמוקה.

מחייכת כשהקיפוד שלי משתתף בשיחה ,כיף לי שהוא בעניין להכיר את החברות שלי.

כולם שקועים בשיחה נעימה אבל חלוקת הריכוז שלי משתנה כשהוא משלב את האצבעות שלו בשלי.

מאשר לי שהוא כאן.

הזמן עובר מהר כשנהנים ככה עם חברים וכבר מגיעים חיבוקי הפרידה

שמחתי שנסעתי. שמחתי לפגוש אותן ואותו כמובן.

ביום שני הקרוב יש לי יום הולדת

והבנות שלי מתכננות לי יום של כיף.

יש למה לחכות .

כבר שבועיים שהגוף שלי בכאוס

זה התחיל במיתרי הקול

נמשך לסינוסים

ושיעול שלא נגמר

כאבים פה ושם

סחרחורות

קורונה זה לא

דלקת בגרון זה לא.

לקחתי כל תרופה אפשרית שהיתה בבית 

ויש דיי הרבה,גם מהקשוחות

ועדיין לא מצליחה לישון רצוף בגלל השיעול המחורבן הזה

אני עייפה ומדוכאת כבר מהכל.

המעט אנרגיה שאני מצליחה לאסוף

מנותבת לדברים הכרחיים.

מתי כבר הדכאון הזה יעבור ?

אין לי פומו מכלום.

שום דבר לא מעניין אותי.

שום דבר לא משמח אותי

הכל באינרציה שלא נגמרת.

מרגישה שכל הזמן רצה ונשארת במקום

פול גז בניוטרל.

מעצבן.

אכן ,אנחנו משוגעים. רשמית.

האור מבחוץ מתחיל להעיר אותי. 

אני מרגישה אותו זז מאחורי,מתחיל להתעורר

הידיים שלו נשלחות לחבק ולעטוף

אז כנראה שגם לו נעים ככה. 

הגוף שלי בוער למגע שלו שלא מאחר לבוא.

באמת קשה לנו להיות אחד ליד השניה בלי לגעת

ולא מגע נעימי כזה, 

אלא מגע אינטנס ,עם נוכחות ,עם עומק.

אז ככה הוא נראה באור ? 

אני לא שובעת ממנו. הוא כל כך חתיך.

(והוא יקרא את זה וינסה לבטל כמו שעשה בנסיעה  - אז  אני אומרת לך עכשו - על מחמאה כזו ,תגיד תודה ותסתום.)

הזמן עובר כשנהנים ומי בכלל רוצה ללכת ....

מקפלים הכל ועוד נשיקה וחיבוק 

קופצים לנשנש משהו והדרך חזרה נעימה ומקסימה.

והפליליסט מדויק.

מורידה אותו בבית ,רק כדי לחזור למציאות בבום.

עם דרופ של הביוקר....

אבל לוקח לזה זמן וזה מסתדר

והיום אני כבר יכולה לכתוב על זה

ולהתרפק על הזכרון המוטרף הזה.

מתרגשת בכל פעם שחושבת על זה.

הוויצ'ר שלי

סופ'ש בצפון

הופעה של אינפקטד

היקום לפעמים מוציא אותי מחוץ לזמן. 

🪐

הנוכחות שלו ממלאת את הרכב הגדול 

אני מקלידה בוויז את הכתובת. שעתיים. 

בודקת אם יש לי מספיק חמצן...ומתחילה לנסוע.

הוא מספר על הבוקר העמוס ואני כמעט מתפרצת בתסכול.

מסבירה לו שעבר עליי שבוע קשה 

והוא לא מגיב

הוא אף פעם לא מגיב לענינים רגשיים.

מדברים על כל מיני דברים בדרך ואני מגניבה אליו מבט והלב שלי מפרפר לגמרי. הוויצ'ר שלי.

תוהה אם הוא אי פעם יבין.

נוגעים מעט בדרך ,מתנשקים בעוד רמזור והגוף והנפש לאט לאט נרגעת.

מגיעים למלון חמוד וקטן במרכז טבריה. וכמו בסרטים ,כאילו שרק חיכינו להכנס ולסגור את הדלת,כדי להתנפל אחד על השניה. 

הבגדים עפים בשניה ואנחנו נצמדים בטירוף .

ידיים ולשון ושפתיים ואגן.

רק להרגיש אות ,לאחוז בו ,להקשיב לו ולהסתכל עליו.

קורסים מכורבלים זה בזו ורק המזגן מרעיש ברקע. הנשימה ,הגוף ,העינים נעצמות . אני מחבקת אותו חזק בזמן שהוא מנמנם ואני עוצמת עיניים ומקשיבה.

זמן ההופעה מתקרב,אני נכנסת להתקלח ומזמינה אותו להצטרף.

שנים שלא התקלחתי עם גבר  ועוד גבר כזה. הגבר הזה...

אי אפשר להפסיק לגעת ,לרצות ממנו עוד.

אנחנו נפסיד את ההופעה.

משוגעים כבר אמרתי.

יוצאת להתלבש . שוקלת מה כדאי. בסוף מבינה שצריכה להרגיש בנוח .

------_---------

המסעדה מלאה אז טייק אווי ויושבים בפיקניק על הדשא בחוץ.

איך הכל מסתדר כל כך? הכל כזה קל ומתחבר ולא מתאמץ והכי חופשי בעולם.

נכנסים לאמפי עצמו. ווא כמה אנשים . אבל רואים את הבמה וזה מה שחשוב. 

סאונד מטורף ברקע. אינפקטד  התחילו בהכי מוגזם שלהם ואז הגזימו !

כל הקהל קופץ ורוקד וגם אנחנו . אני כל כך נהנית לראות אותו נהנה וקופץ ורוקד.

והנה הפיק שחיפשתי.

עם המוזיקה והוויב מסביב,

עיניים עצומות

ורגליים יחפות

שוט של ויסקי כי יש לי צמיד

וידיים שעוטפות אותי ומועכות

גוף גבוה וחטוב שנצמד אלי מאחור

ומלפנים ומהצדדים

עוטף לי את המוח והלב בבת אחת.

רק איתו יכולה לעוף ככה.

משוגעים.

ההופעה נגמרת ואנחנו זקנים שבורים.

הולכים לאט אל הרכב ,יד ביד 

הוא מוביל אותי ומכוון וזה כל כך טוב לי עכשו

שיש מי שדואג ומטפל ומשגיח כי הראש שלי בעננים.

בקושי מצליחה לנהוג חזרה למלון והחניה מאתגרת.

מקלחת זריזה ואני לובשת את הסט האדום.

מחכה לו שיצא ומסוקרנת מהתגובה שלא מאחרת לבוא.

בצורה של צייד שמחסל את הטרף שלו.

לגרביון רשת לא היה סיכוי ומהר מאוד מצא את עצמו על הרצפה בחתיכות. 

עם הבגד גוף הוא נזהר יותר .

ואיזה כיף היה להרדם בזרועותיו ,שבורה ,מפורקת ומסופקת

אבל מכל הסיבות הטובות.

הוויצ'ר הזה.... לפעמים גם יש לו את הקטע של  ה- hmmm וזה פשוט משלם.

המשך יבוא

חושבת שאנחנו כבר משוגעים

לא בטוחה אם אחד על השני,כנראה שגם לא אדע לעולם,

או סתם משוגעים באופן כללי.

לנסוע עד הצפון להופעה? עוד לפני שסיים את המשפט ,כבר קניתי כרטיס. 

מה שיהיה יהיה. והיה הרבה .

-אולי כדאי שנמצא איפה לישון? 

מי יכול לנהוג הביתה אחרי הופעה כזו.

אוהל? לא. מפונקים מדי.

צימר ? לא . יקר מדי . ברמות מוגזמות.

מלון? וואלה -סבבה לגמרי. העיקר שתהיה מיטה ומקלחת.

ועד שזה קרה ..... המצב הרגשי שלי צונח . (מי שלא קרא בפוסטים האחרונים -נא להתעדכן) 

מרגישה בנפילה חופשית ,בלי מצנח ורק מחכה לבום.

חופרת בלי סוף לחברות. שוקלת לבטל הכל ,להתנתק ,להתרחק ,להתחפר ,להשתבלל.מרגישה שצורחת ולא יוצא לי קול מהפה.

אז יוצא במקלדת.

יום לפני- נגמרת בעבודה ,מבשלת עד הלילה ,ישנה חצי שעה והולכת לסינאטיקס. ערב מדהים ,אכתוב עליו בהמשך אבל גם שם זה לא מצליח להרים.

עד הרגע האחרון אני בחוסר ודאות.כועסת,מתוסכלת,עצובה.

ובכל זאת ,שישי אחהצ,אורזת את עצמי ונוסעת בדמעות לאסוף אותו. 

הראש שלי בכאוס ,לא יודעת מה יהיה בסופש הזה.

אני רואה ומרגישה את הסטרס או העייפות שלו מרחוק. חושבת על הרע מכל.

אבל אז  הוא פותח את הדלת,רוכן אליי ומנשק אותי 

ובשניה הזאת,כל החומות שלי מתנפצות לרסיסים.

You put your arms around me and I'm home.... *

איזו השפעה יש לאיש הזה עליי ....

המשך יבוא...

*arms- christina petry

אתמול הצונאמי הרגשי תפס אותי קצת לא מוכנה.

הציף אותי לגמרי אז דלפתי בלי שליטה.

לא יודעת מה טירגר את זה

ולמה זה קרה.

זה פשוט קרה

ואני לא יכולתי לעצור

אז נתתי לזה להיות

מזל שמיו ציפור לילה כמוני 

וגם הקיפוד תמך וחיבק מרחוק

בסוף זה עבר ,כמו כל הדברים.

לקח לי זמן להרדם .

הכאב ישב לי בלב והיה כבד מאוד.

הבוקר בקושי גררתי את עצמי מהמיטה

ואז התחילו כל פרסומות ה sms לקניות לט-ו באב.

חסמתי את כולם.

לכו תזדיינו. 

עוד דקה (מכתיבת הפוסט) יגיע טו באב

שכרגיל הפך לחודש האהבה 

אז אין כרמים לצאת אליהם ולמצוא חן בעיני גברברי השבט

בקושי יש פוסט הכרות או יותר נכון מצעד סלפי...

זה מצחיק אבל אני לא זוכרת שחגגתי את טו באב

אף פעם. 

אולי כן ,אבל כל מה שקרה העיב על הכל. 

לא אחגוג מחר גם.

כי האהבה לא באמת שלי.

אשקע לי בשגרת עבודה,ביקורים

וערב מרתון סרטוני טיקטוק הזויים.

קצת עצוב לי עכשו.

כתבתי לוויצ'ר והוא הבין בדיוק למה אני מתכוונת.

הגעתי אליו אחרי יום לא פשוט

אחרי סופש כיפי עם הבסטיות אבל יום ראשון נחיתה חזקה למציאות

פלוס שיחה רגשית וקשה עם הקיפוד.

הגוף הרגיש לי מוזר ,כאילו שמשהו צריך לקרות לו.

צריך להרגיש ,משהו פיזי,קרקוע. 

לא רציתי לבטל את המפגש . ידעתי שהוא בדיוק מה שאני צריכה ורוצה עכשו.

יודע לקרא אותי בלי מילים.

פותח לי את הדלת ואני נעטפת בחיבוק ונשיקה של החתיך הזה. מתאפקת לא להתנפל עליו כבר בדלת.

יושבים,מדברים קצת ,מתעדכנים במה שקורה והידיים נשלחות ללטף וגם השפתיים

וחלאס דיבורים.

הוא מועך אותי כמו שרציתי וכמו שהוא יודע.

לש את הגוף שלי בידיים מיומנות

מקרקע אותי ומתענג בעצמו. טורף אותי בידיים ובפה שלו. נותנת לו את המושכות לעשות כרצונו.

לוחש לי דברים באוזן ומסתכל בי במבט החודר שלו. ממלא לי את הראש באבק כוכבים.

הוא אומר לי שאני נהנית לענות אותו

אני מסבירה לו שאני פשוט סוגדת לגוף שלו

אז למה למהר ? רוצה מזה עוד ועוד.

להתמכר לכישוף הזה של הוויצ'ר שלי.

איך אפשר שלא....