לביאה סגולה

לושי כתבה לי שמה שעברתי השנה יכול להספיק לחיים שלמים

והיא כל כך צודקת.לוש אהובה שלי.

מרגישה שהשנה באמת עברתי חיים שלמים .

שכל יום נמשך שבוע וכל שבוע נמשך שנה.

רבע ליום הולדת ונדמה שכל אוגוסט קורה משהו רע..

בנוסף לכל הדברים הרעים האחרים שקורים גם ככה

שמחות קטנות קורות פה ושם,אני לא אשקר. אהל זה,נדמה שכל פעם הן קטנות וקטנות עד לפירורים.

הן לא מספיקות למלא מאגרים ולהשאיר אותי בטוב. גם אם לרגע אני נושמת.

זה רק להטעין 5% עד הנפילה הבאה.

חבר שאל אותי אם אני בהתרגשות לקראת יום ההולדת.

אז לא. 

אין לי למה.

 הלב שלי כל כך כבד והמוח שלי עסוק בפחד מתמיד ומשתק. .

עוד ועוד מקרים עם המלכה האם בבית.

איך אפשר לשמוח ? איך אפשר לחשוב על משהו מעבר לרגע הבא?

בורחת קצת לחברים ,לחברות,בעיקר בורחת לעבודה ,בורחת מעצמי ,מהמציאות

המוח במקום אחר

והגוף כאן מתפקד מתוך אינרציה בלתי נגמרת

על התקפי לב קטנים.

ממתי נהייתי כזאת? 

רואה אנשים ממשיכים בחייהם ,בבילויים ,טיולים ,אהבות חדשות ואין לי פומו מכלום.

אדישה לחלוטין.

מדי פעם עוטה את המסיכה של הפרצוף השמח

מחייכת פה ושם

אבל הגוף והנפש- זה  מרגיש פצוע ,חשוף, מלא בכוויות שכל מגע בהן שורף. 

גם פיזית.

מצב קיפודים ,רק שהפעם החצים תקועים עמוק בפנים. 

If I have to lose, what do I gain
And if I had to chose ,I would not
Live this life again
I am nothing, I have nothing
Left to give

I am nothing
There is nothing left to keep me here