טוב, לא ממש המון
אפילו דיי קצת
אבל זה מספיק למלא לי את היומן במפגשים
הן לא נותנות לי לשקוע יותר מדי בסחלה של הפרידה.
זה בא לרוב בזמנים שאני לבד
אבל משתדלת לא לסרב למפגשים
זה לא מסיח את הדעת אבל זה מנרמל את המציאות
וכן - אני כבר מספרת שנפרדנו
למי שמכיר ושואל
ישר שואלים אותי : מה ? למה ? הייתם מהממים יחד.
-נכון ועכשו אנחנו מהממים בנפרד .
-ואיך את עם זה ?
- עולה ויורדת.
אז אתמול הייתי עם האושים באשדוד
והיום חוגגים ללוש יומולדת
ומחר עוד מפגש
ומחרתיים...
ובראשון.
לא זוכרת את עצמי ככה בפרידות
רגילה לצלול לתהומות
להתבחבש בבוץ של העצב
זה לא שלא עברתי גם ימים כאלה
אבל נדמה שהמציאות לא ממש מאפשרת לי לשקוע
יש עבודה,ילדים ,מטלות
ויש גם מפגשים עם חברות וחברים
שמחבקים ותומכים ואוהבים.
אני לא מרשה לאף אחד לדבר עליו רעות.
אני אוהבת אותו והוא אדם מיוחד בעיני
נפגעתי מהבחירה שעשה אבל אין לי שליטה על זה.
יש לי שליטה רק על איך שאגיב לזה
ומה התגובה ?
עולה ויורדת.