אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני שנה. 31 בינואר 2023 בשעה 22:53

לא נשמעים תמיד אותו דבר....

 

ברקים אני אוהבת

אבל רעמים לא. 

זה מלחיץ! הרעש הזה ,במיוחד כשזה קרוב וחזק

ומרגיש כאילו זה מתפוצץ באזנים

גם ככה יש לי בעיות של אובר-רגישות,

במיוחד לרעש .

אז תארו לכם מה זה להתעורר בבהלה מבום של רעם.

לפחות הרעש של הגשם מרגיע

אני מקשיבה לו שוטף את הרחוב

ואז מצליחה להרדם חזרה.

כן אני בת 46 ועדיין לא התרגלתי לקונספט הזה.

 

הבוקר שוב חוסר מוטיבציה לקום.

חורף גשם קר ,אולי אני אשאר בבית

הפתעתי את עצמי בכך שקמתי מהמיטה והחלטתי להתארגן.

בוחרת לי גרביון עבה ושמלת צמר צמודה.

אם כבר להראות כמו דובי,אז לפחות להרגיש דובי סקסי.  

הוויצ'ר עושה לי טיזינג ואני מדמיינת את עצמי כמו בסרטים ,דופקת פניה חדה ימינה בחריקת צמיגים,רגל על הגז וטסה אליו להגשים פנטזיות.

הזיות של פקקים ,שעמום במשרד,מלא עבודה,אבל לא מעניינת. יחד עם זאת שמה לב שאני מתרחקת מהתחתית. לא הרבה ,אולי מטר וקצת....

חופרת בדרייב שלי ,בבלוגים ,בתמונות. 

ועוד רעם מזעזע את הבניין שאני בו.

נו שייגמר כבר היום הזה!!!

 

שיחה צפופה עם אוש בדרך לאנשהו

מנסה לעודד,להבין ,להסביר ,לייעץ ובעיקר לחבק מרחוק. זה יושב לי הלב ,מן פלונטר שאני לא יכולה לעזור לפרום. זו דרך שלהם לעבור.

חיבוקים ונישוקים עם לוש ומיו

ואפילו ד'ש מהפוכית אי שם מרחוק 

והיום כבר נראה יותר טוב.

מדברות על הכל הכי פתוח שיש. על יחסים ואנשים ובריאות והעבר והעתיד ובני זוג שהיו וישנם ויהיו (או שלא ) 

3 שעות שטסות לנו בארוחה טעימה בפינת חמד מיוחדת.

הגשם מלווה אותי בדרך הביתה,נוסעת לאט ,גם המוזיקה שקטה,שרה לעצמי עם הפליליסט את השיר שמרגש אותי כל פעם מחדש

 

Can you still see the heart of me?

All my agony fades away

When you hold me in your embrace

 

Don't tear me down for all I need

Make my heart a better place

Give me something I can believe

Don't tear me down

You've opened the door now, don't let it close

 

מגיעה הביתה עייפה וקצת סחוטה אבל הקטנה תופסת אותי לשיחה צפופה ואני מרגיעה ,מסבירה ,מבינה ומייעצת.בעיקר נותנת לה מקום והבנה שהכל בסדר וזה חלק מתהליך גיל ההתבגרות.

 

ועכשו ,במיטה. 

מהחלון הבזקי ברקים

ועוד רעם מקפיץ אותי.

ואני מזמזמת לעצמי בראש :

 

"יש רעמים שמאוד מפחידים

ויש כאלה שרק קצת

יש רעם חלש ורעם בינוני

ורעם חזק חזק שלא נעים לשמוע

בעיקר אם אתה לבד"

 

לילה טוב 🌩

לפני שנה. 30 בינואר 2023 בשעה 18:36

כשאני מגיעה לתחתית 

אני אוהבת לשכב על הבוץ ולהביט למעלה

להסתכל על העומק,בלבן של העינים

בלי קורבנות ,רק במודעות

לנסות להבין למה שקעתי ואיך שקעתי

ויודעת שמתישהו אני אבעט בקרקעית ואתחיל לעלות.

או לפחות לזוז.

הוויצ'ר ייעץ לעשות משהו עבור עצמי 

ואמרתי לו שאין לי כלום עם עצמי

הוא גער בי על זה 

לא יודעת למה אבל זה באמת משפט נוראי להגיד על עצמי.

כנראה שזה היה הרגע.

ואולי המשפט ההוא שכתב לי

ואולי זה הקטע של אנטוני הופקינס שמיו שלחה בדיוק בזמן

או החיבוק והמילים החמות  של לוש

או הממים המדויקים והמצחיקים של אושה.

לא יודעת.

זזתי  . קצת. עם האצבע

ואז עם היד.

והרגל

קצת. 

סדר בחדר בתור התחלה:

החזרתי לארון את כל ערימות הבגדים שעל המיטה. נחו מקופלים ממתינים , מארחים לי לחברה בלילה.

החלפתי מצעים וציפיות לכריות

כי נמאס לי לטבוע בדמעות של עצמי.

וציפה לפוך כי מרוב גלגולים בלילה ,הכל נהיה שם בלגן.

נעלים חזרה לארון

עגילים 

איפור למגרה

ניירות לפח

שקיות לאן שצריכות להיות.

והחדר פתאום התרוקן קצת

בעיקר מאנרגיות כבדות

ולרגע אחד

נשמתי עמוק.

יש עוד עבודה לעשות אבל זו התחלה

וזה מספיק לבינתיים.

לפני שנה. 28 בינואר 2023 בשעה 9:07

עדיין. 

היה תכנון לצאת לטייל בשבת של שמש

קמתי בדאון. 

במקום להרי ירושלים ,

אדרים להרי הכלים בכיור

להרי הכביסה על המיטה

להרי הבלגן על השידה 

ויותר מכל להררי המחשבות בראש .

 

😑

 

לפני שנה. 26 בינואר 2023 בשעה 20:46

על החדר שלי.

רמת הבלגן פה עברה כל גבול .

רוב הארון שלי על המיטה

נעלים בכל מקום. 

השידה מבולגנת

גם זאת שליד המיטה

תיקים זרוקים פה ושם.

בכל יום אני מבטיחה לעצמי

שהיום אני אסדר

כן. בטח

לא בא לי בכלל להכנס לחדר

אם הייתי יכולה לישון בסלון ,הייתי עושה את זה אבל הספה לא נוחה.

מגעיל לי בחדר ומעצבן

ואין לי כוח להתחיל לסדר,לנקות,לארגן.

מעדיפה להתעסק עם מיליון דברים ולא עם זה

או סתם להתקע בטיק-טוק שעות בלי לזוז.

 

אולי בכלל טוב לי בסחלה הזה

כי ככה זה גם מרגיש לי בפנים

חסר שליטה,מבולגן ולא נעים.

😔

לפני שנה. 25 בינואר 2023 בשעה 8:07

אתמול כתבתי איזה פוסט ומחקתי אחרי כמה דקות

לא יודעת למה.

מי שקרא קרא ומי שלא -לא משנה.

היום שוב קמתי מחלום בלהות נוראי

אני לא בסטרס אבל ביומיים האחרונים ,אני קמה מבוהלת מאוד.

חלום אחד על צונאמי ששוטף הכל ואני מנסה להגיע לרחוב שלי עם הרכב ומוותרת

לא מצליחה לפתוח את העינים ואז ממשיכה בעיניים עצומות  לנהוג. מרגיעה את עצמי שאני מכירה את הדרך.

בסוף מבינה שאני חולמת. ממשיכה לאט בהליכה  בתוך המים הגועשים ,מלאים סלעים.

רוצה להגיע הביתה לילדות 

פתאום אחי מופיע ומושך לי את היד לעבר מדרגות ברזל שעולות מעבר למים.

עולה איתו ביחד ומסתכלת על השטפון.

הוא מרגיע שהכל בסדר עם הילדות.

 

 

חלום שני- עבר בלופ פעמיים שלש

יושבת בסלון לא מוכר

באיזו צורה מכניסה שני אנשים לתוך סוג של קוקון כזה,סוגרת אותם בפנים.

אמא שלי יושבת על הספה. אני מתישבת לידה ,לוקחת את ידה ומחבקת אותה.

שתינו מחכות,רואות את האור של הפצצה מבחוץ. אני רואה את ענן האש והעשן מגיע.

נושמת עמוק. 'כבר עברתי את זה ' אומרת לעצמי 'אין מה לפחד' 

תוהה מה זו השלווה הזו שנחתה עליי

ופתאום מן ריק שחור שכזה ושוב אני בלופ חוזר של אותו מצב. חיה רגעים אחרונים. 

 

אני לא אוהבת לחלום חלומות כאלה.

זה אומר שמשהו הולך לקרות. 

מה ?

לא יודעת אבל זה לא טוב.

הרבה זמן לא חלמתי סיוטים כאלו.

זה מדאיג.

לפני שנה. 21 בינואר 2023 בשעה 17:38

עכשו טוב כי היתר לא רלבנטי

משפט שאני מתרגלת לאחרונה

תובנה שנוחתת לאט לאט

יחד עם כמה חלונות ודלתות שנפתחות במודעות

והאור שמגיע מסנוור

איך הדרך הופכת להיות ברורה ומקבלת שם

משהו בפנים נרגע ומתרחב

שלווה יורדת והכל מתחדד

יודעת שלא כל מה שאני כותבת מובן- מספיק שאני מבינה את זה.

להודות על הטוב שיש כי שום דבר לא מובן מאליו

להתעסק בכלל ב'יש' ולא ב'אין'.

ויש הרבה וזה טוב.

מפגש חברות-נשמה ביום שישי,שמש שמלווה אותנו

שיחה נעימה ,חיבוק וגם שתיקות

נעים לנו בלב ובבטן

זה לא מובן מאליו בכלל ואני מודה על כך כל יום.

 

שבת .

שוב לקום מוקדם

מגרדת את עצמי מהמיטה 

נו,ללכת ? לא בא לי...אני עייפה

אבל קמה ,מתלבשת והולכת לסדנת המרתון

של דור פולס יחד עם מיו.

יש מדריכים שנכנסים לחיים לבעוט לך בתחת

ויש מדריכים שעוזרים לסדר את חלקי הפאזל במקום.

היום, הפאזל הסתדר במקום.

תחושות ומחשבות שעברו בי פתאום קיבלו מילים ואישור

זה מוזר שאני מרגישה מה שאני מרגישה ? מסתבר שלא.

זה מוזר שהמיינד שלי מדריך אותי לדבר מסויים שנוגד נורמות של אחרים ? מסתבר שלא.

זה מוזר שאני בוחרת לחיות בלי אגו ,בלי פחד,בלי שליטה,בלי האשמה,בלי שיפוט  (לא כל הזמן אבל רוב הזמן) ? מסתבר שלא.

אז אני מוזרה וזה גם בסדר.

לא כולם חייבים לאהוב אותי.

אבל מי שבקרבתי מושפע ממני גם שלא במודע. 

את זה אני כבר יודעת.

מזל שברירת המחדל שלי היא אהבה וכוונה טובה.

זכיתי.

לפני שנה. 16 בינואר 2023 בשעה 22:20

זה גבר שנמצא בגסיסה איטית.

הרי זה ידוע לכולם.

ומה צריך גבר גוסס כזה ?

נכון - TLC 

חיבוק ,משמוש,ליטוף

אז באתי עם 'טרלינג' וורוד ונעלי ספורט

( ולא. 'טרלינג' זו לא מילת טיקטוק שמגדירה חליפת אדידס ב 1000₪ כמו שאיזו פישרית חושבת שהמציאה את המושג .ינוחו כל צעירות הטיקטוק - זה מושג משנות השמונים,אם לא לפני. ) 

 

אבל הוא לא מרשה להכנס למיטה עם בגדים.

מה לא עושים למען גבר חולה.....

אם זה מה שנגזר עליי.

הטרלינג נשאר על הכסא.

נכנסת למיטה ו....הפתעה. מה זה ?? המיטה רותחת.

ממממ....טוב . לילה טוב .

מכאן כבר לא בא לי לצאת.

מתכרבלת לתוך הגוף החמים שלו

מנשקת לאט לאט את הצוואר הנעים הזה

הידיים מטיילות ,בודקות שהכל במקום

הרגליים משתלבות זו בזו

בעדינות ,ככה הוא ביקש 

בעדינות ,ככה אני נעניתי

ממממ....

הפעם הגוף הגיב במיידי 

כשהמיינד מרוכז במקום הנכון

אפילו הרעמים בחוץ לא הפריעו

כי לא צריך שום דבר אחר 

שום הסחה מסביב

רק מיטה חמה אחת

אור רך ונעים

ו- וויצ'ר אחד קסום.

 

לילה טוב 

לפני שנה. 15 בינואר 2023 בשעה 21:33

ביום שישי בערב

לפני שהצטרפנו לדום ,

עוד הייתי עטופה בחלוק מגבת גדול ולבן

נכנסתי לרגע לשירותים

כשסיימתי עניני וקמתי

הגנבתי מבט למראה

ולרגע נעצרתי.

 

השיער הכהה היה קצת סתור ,קצת רטוב מהג'קוזי

האיפור עדיין מחזיק  מעמד 

האודם קצת נמחק 

אבל משהו בעיניים שלי היה אחר

והסתכלתי על עצמי עוד כמה שניות

 

ולרגע אחד

ועוד כמה רגעים אחרי

הרגשתי יפה. 

 

 

לפני שנה. 14 בינואר 2023 בשעה 0:09

הוא בטח צוחק עכשו  .

גם אני.

יושבת לי עם הנס קפה של הלילה. הרעש היחיד פה זה טיקטוק של שעון ונחירות של הכלבה. כבר עברתי לפיג'מה  והשיער עדיין לח מהמקלחת.

רוצה לכתוב וכותבת.

ערב אצל השרמנטי . הוויצ'ר ואני מגיעים מוקדם. יושבים בחוץ מקשקשים עם כל האורחים שמגיעים.

דיברנו על הערב הזה לפני,מה אנחנו רוצים לחוות, מה רוצים לעשות ,עם מי...

אמרתי לעצמי ולו- הכל תלוי בוויב,באנשים ,במה שיקרה.

הגעתי במצב רוח טוב ,היה לי נעים לדבר עם כולם

היה לי נעים להרגיש את הוויצ'ר לידי

היה לי חמים להתכרבל איתו עם הכורסא הקטנה

ולנשנש ג'לי.

כלומר אני נשנשתי ג'לי. כי זה הרעל הכי טעים שעולה הכי מהר.

 

נכנסנו לג'קוזי עם חבורה שכזאת. 

היה משעשע ,כולנו נכנסנו לאיזה זן במיינד ובגוף

מלצוף שם כמו קרוטון במרקייה.

הידיים של הוויצ'ר כבר מלטפות וחוקרות

ידיים אחרות מלטפות מדי פעם גם כן

אבל לא מתפתח משהו מעבר

וזה בסדר. לגמרי בסדר.

כשמתרוקן קצת אנחנו מתמשמשים לנו בכיף.

לצאת מהחום הזה - יאאאא קשוח ביותר.

נעטפת בחלוק מגבת והולכים אל ה'דום' בסלון. 

אנשים עסוקים בשלהם, קולות עונג נשמעים 

בעבר זה היה מביך 

היום זה פשוט נעים.

 

הוויצ'ר ואני ביחד ומשהו לא מתחבר לי. 

לא בגללו. 

קצת בגלל המסביב.

אנשים מדברים ,הולכים,באים ומשהו בוויב הרגיש לי קצת שונה.

הוו'יצר מענג אותי מאוד,בכל הגוף 

ואני מרגישה שאני קצת מאבדת ריכוז.

גם בעונג שלי ,גם בעונג שלו.

זה קצת מבאס אותי 

אבל אני משלימה עם זה 

לא תמיד המוד הוא סקסי ב 200%.

גם הגוף שלי מגיב בהתאם.

אני עוצמת עיניים למרות שכל כך אוהבת להביט בו .

אני מצליחה להתחבר דוקא כשאני מתרכזת בבקתה ביער 

בלבד שלי עם הוויצ'ר,

ברגעים האינטימיים והמיוחדים שלנו.

כי מ'כפת לי מי מסביב ,כל עוד אני איתו

ואז הגוף מגיב בהתאם.

 

וזה היה נעים כמו שנעים צריך להיות

וזה היה מתוק כמו שמתוק צריך להיות

והייתי לגמרי ברגע

והייתי לגמרי לא

והדבר היחיד שחיבר אותי לקרקע 

אלו הידיים והגוף החם שלו לידי,צמוד אליי

ובכל פעם שפקחתי עיניים

זה היה למבט שלו ולחיוך

והתגלגלתי מצחוק 

ונעניתי למגע כשהוא ניגן את הגוף שלי לפי הקצב.

והשירים היו כל כך מדויקים ונעימים לאוזן

עד ששכבנו שם ,אני על הבטן והוא על הצד

מלטף לי את הגב ,בעוד קולות עונג נשמעים מסביב

והיה מן כזה 'רגע' 

כשברקע התנגן השיר -הללויה- זה לאונרד כהן רק בביצוע אחר

וזה הרגיש כל כך מדויק  מרוכז centered.

רגע צרוב בזמן.

הללויה ...הללויה...הללווווווויה....

(תודו שאתם מדמיינים את השיר בראש ) 

וידעתי ואמרתי שזאת תהיה הכותרת של הפוסט.

אז הוא צוחק עכשו

וגם אני.

 

לפני שנה. 11 בינואר 2023 בשעה 6:22

תוהה עד כמה לכתוב פה

למרות שכל הנפש שלי כמעט פרוסה פה בין הפוסטים

ובכל זאת 

יש מחשבות שעוברות בראש 

עוד יום שקט מתחיל ואני מתרגלת. 

להיות עסוקה במה שצריך.

אתמול - בעבודה ,בארגון וסדרה בנטפליקס

וזה בסדר גם לשבת לראות סדרה בלי להלקות את עצמי על מה שאין או על מה שלא עשיתי.

להחזיר את עצמי לסנטר של החיים

לכאן ועכשו.

עכשו טוב? נעים לי

אז זה בסדר

העתיד לא רלבנטי.

 

היום- שוב עבודה מהבית

המשימות כבר נערמות במייל

אבל עכשו קפה בשקט בסלון

ותיכף כביסה

עכשו טוב? 

אז זה בסדר.

העתיד לא רלבנטי.

הסופש מתוכנן לפרטי פרטים

אם אספיק הכל- אולי

מה שבטוח - 

זה לא רלבנטי כרגע. 

 

מתרכזת בכאן ועכשו

עכשו טוב ?

אז זה בסדר.

העתיד לא רלבנטי.