לביאה סגולה

הויקינגית ישר קולטת שמשהו לא בסדר אצלי.

אני קולטת שהיא מקלידה שעה בוואטסאפ

יודעת שעוד שניה אני אחטוף הודעה באורך מסך וחצי ישר לפרצוף

עברה שניה - הודעה בגודל מסך וחצי...ישר לפרצוף.

"תגידי,לא למדת כלום? אני צריכה לבוא עד אלייך בשביל הכאפה ??..".וכך זה נמשך ונמשך

ו מרגיש לי שאם היא היתה פה לידי,כל המטר וצ'ופצ'יק שהיא ,היתה מנערת אותי פיזית. ואז דופקת לי מבט של גליוטינה.

-מה את רוצה ? אני שואלת

- תאהבי את עצמך קודם ! - היא עונה

- יאללה אל תזרקי לי משפטי אימון בשקל וחצי. את זה תשאירי למתאמנים שלך- 

-סעעמק בסדר ? - היא מחזירה לי.

-אז בואי תסבירי לי למה זה ככה ? למה אני עוברת מרעל לרעל? ושלא תעיזי להגיד לי שאני לא אוהבת את עצמי-

- למה זה ככה ? כי את מאפשרת.כי את לא מאמינה שמגיע לך יותר.

- באמת ?? אחרי 21 שנים ,לא מגיע לי...

- את שותה רעל בכמויות. את כבר לא מבדילה בין זה למים. 

- כי אין מים !!! - אני מתעצבנת עליה.

- כי זה מה שאת רואה!! 

- למדתי להמיר את הרעל למים.

-את לא צריכה להיות הפילטר של כל העולם. חלאס !! קחי דף ועט עכשו !!!

.... ואז היא מכתיבה לי משפטים ודורשת בתמורה רשימה ממני,למה אני חושבת שראויה.

התכתבנו יותר משעה

אני שולחת לה רשימות והיא מוחקת לי אותן

ואני מתעצבנת ומשנה ושולחת שוב 

והיא מוחקת לי משפטים שלמים

-די נו ,מה את רוצה שארשום ??

- את מה שאת לא מאמינה שיקרה

ואז אני יושבת שוב וכותבת לה . 

הו רומיאו...זו היתה פנטזיה נהדרת... אביר חלומותיי שבא ...מאגדה אחרת.

היא שרה לי בהודעה קולית ומצחיקה אותי עם הזיופים שלה.

- אני שומרת את הרשימה הזו שלך- היא מודיעה לי

-למה?- 

-כי אוטוטו ,זה הולך להתגשם במציאות.- היא מכריזה.

- בסדררררר

-אויש סתמי כבר משוגעת . לכי לישון.

בתמורה, אני שולחת לה גיפים של אצבע משולשת

והיא שולחת לי הודעה קולית של צחוק מתגלגל.

אם הויקינגית אומרת ,הויקינגית יודעת.

בינתיים ,אני הולכת לישון.

בפרופיל הרגיל שלי בפייסבוק אני לגמרי ד'ר ג'קיל.

עדינה,רוחניקית ,מכשפה ,פיה טובה

פה -אני לגמרי מיסטר הייד

מרגישה לגמרי שזה האיד שלי ושני הצדדים הם אני.

אז מיסז הייד אומרת היום:

"חלאס עם זה "

שירי אהבה בגלגלצ

כל הפיד מלא השתפכויות

פרומואים לדובים 

זוגות מחובקים מודים זה לזו על היותם

מחייכים עם נצנצים בעינים

ועמישראל אחד שהחליט שרק היום צריך לחגוג אהבה.

היום ,אני חוגגת כל אהבה אחרת 

חוץ מאהבה זוגית.

שלא קיימת בעולמי כרגע

יש ימים שזה לא מענין אותי

ויש ימים שזה מציק,ממש.

לפעמים זה מרגיש כמו חור שחור באמצע החזה

ולפעמים זה מרגיש כמו כאבים בידיים

לפעמים זה קוצר נשימה

ולפעמים אלו הדמעות בקצה העינים.

אני לא חסינה לזה כשזה אינ יור פייס

וכן זה מבאס אותי

אז חלאס עם זה 

שיעבור כבר היום הזה

💔

אחרי 4 שעות שינה בערך

קמתי באורות.

מחייכת עם מלא אנרגיות.

מתעדכנת קצת עם הבסטיות 

מחליטה להצניע סיפורים משתפכים כרגע.

המצב של אחת מהן לא משהו ,אז מכבדת.

חוץ מהן,יש לי גם את החברות ההן ,שהיו איתי בתהליך ההוא עם המנטור הזה.

אנחנו נפגשות אחת לחודש חודשיים לארוחת בוקר

וחוץ מפגישת חברות ,זו לגמרי פגישת אימון. כל אחת מספרת ,כל אחת תומכת ומייעצת. מחזקת ומשפרת.

מהווה השראה אחת לשניה.

הבוקר התכנסנו במרפסת הגדולה והחמימה של אחת מהן. שולחן מלא במטעמים ובוויב טוב.

הפגישות האלו כל כך חשובות לי,כי מזכירות לי כל הזמן מה שעברתי ואיך עברתי את זה ואיפה אני עכשו. חזקה יותר ,חסינה יותר .

השעות עברו כמו שניות וכבר נפרדות בחיבוקים.

לא לפני שכבר סגרנו ביומן את הפגישה הבאה.

חוזרת הביתה ומתחילה  להרגיש את העייפות מאמש.

המלכה האם הולכת לישון אצל יורשת העצר השניה שלה תוך כדי ריגשי הרגיל שלה.

אבל לי אין תוכניות. נשארת בבית לישון ו לצפות  ב'פוס-אין'בוטס'.

והנה השקט הזה עכשו.נמצא בקצה השני של הרעש מאתמול.

עוד מעט המים הרותחים יזלגו על הגוף שוב

ובזמן שאתקלח ,אזכר בידים שנגעו בי אתמול

שאחזו וליטפו וחשקו.

אני אחייך לזכרון המתוק הזה.

ואז אלך לישון. שוב. 

💜

 שולח לי הודעה -interested ? 

הוא עוד שואל ?  ברור שכן.

מי אומר לא להופעות ,בילויים ,קרחנות כאלה? 

טוב ,בטוח שיש כאלה ,אבל לא אני.

כי אני עדיין בשנת ה'כן'. כמו בלוח שנה סיני ,זה,נמשך לפחות 7 שנים.

מוזיקה זה החיים שלי ,הסם שלי ,הדם בורידים שלי

איזו מוזיקה ? כל מוזיקה.

ויש כאלו מקצבים שאני לגמרי מרגישה וחווה אותם בכל תא בגוף. 

- תבואי עם נעלים נוחות- הוא מזהיר 

- BP ! לרקוד כמה שעות? -אני  עונה 

-שכחתי עם מי אני מדבר- 

אז נעלי ספורט,גינס צמוד וחולצה דקה צמודה. מתחת מסתירה גופיית בטן סקסית ותחתון תחרה שחור .

אוספת אותו ,הוא קצת חולה,נראה קצת מותש.

מוזר לי קצת לצאת איתו למקום כזה. פעם ראשונה,התרגשות נעימה כזאת. מקשקשים על המשפחה בדרך ומוצאים חניה לא רחוק. אלוהים איזה קור בחוץ. אני משלבת זרועות איתו וצועדים לכניסה. 

יודעת שהוא מופתע מהספונטניות הזו שלי.

 Carefull what you wish ,witcher

You just might get it.

התור לכניסה עובר מהר והמקום כזה גדול.

האנגר 11 ,לא כמו שאני זוכרת אותו. הרבה יותר יפה.

ברים מפוזרים ,דוכני אוכל ,שמירת חפצים - כולם שוחטים במחיר.

ה-DJ כבר בעמדה ,מוזיקה קצבית רגועה. המקום מתמלא לאט. עולה להקת חימום ,מוזיקה אתנית מגניבה לגמרי 

והגוף מתחיל לזוז,האגן ,הידיים ,

עוצמת רגע עינים ואני מחוברת בתדר הנכון.

איזה כיף להתחיל ככה. הקצב של הדרבוקה והתופים. אחחח....נטראז' .

כשהם מסיימים,אני  ניגשת לבר לקנות לי לשתות והוויצ'ר אחרי. נצמד אליי לרגע והיד שלו מחליקה על המותן שלי .

שואל אם זה בסדר לגעת . אמרתי לו שאפילו רצוי ואחרי הפס החופשי הזה ,רק השמיים הם הגבול.

בעצם ,חוק ההתערטלות בפומבי. זה לא המועדון הזה,נו...

אינפקטד עולים והקרחנה האמיתית מתחילה.

איזו מוזיקה  

איזה קצב 

איזו עוצמה !!!!

זורמת בכל תא בגוף 

ואנחנו קופצים ורוקדים ביחד .

לא מבינה אנשים שעומדים בצד ורק צופים - קדימה תצטרפו כבר לשגעת. איך אפשר שלא לזוז.

הוויצ'ר לוכד אותי בחיבוק שלו ומנשק אותי בטירוף בכל הבלגן הזה וזה לגמרי מבעיר לי את המנועים. 

נצמדת אליו מדי פעם. מלטפים,מתנשקים ומתנתקים להמשיך לרקוד. אני לא יכולה להפסיק לחייך. זה מושלם לחוות ככה הופעה ועוד כזאת.

ואני כל כך נהנית לחוות גם אותו ,משוחרר ,מחייך ,עינים מאירות ולא רק בגלל ההבזקים של הלייזר.

הטמפרטורה עולה ונהיה לי חם ,אז אני נשארת עם הגופיה הקטנה ,מוותרת על המחשבות המדכאות על הגוף שלי. אין להן מקום שם. 

חם לי מבפנים ומבחוץ. 

הוא מרים גבה והידיים שלו אוחזות בכוח ולשות אותי בכל חלק חשוף בגוף. 

נצמד אליי מאחור ועוטף אותי,מועך ומחרמן. הלשון שלו על הצוואר שלי ואני עוצמת עיניים. 

מרגישה רק אותו ואת הביטים מסביב והגוף שלי מעלה ווליום.פאק,זה לא המועדון הזה,נו.

נינט עולה לשיר ,הסולן של התקווה 6 ועוד ילדונת אחת. כולם משגעים את הקהל והוויצ'ר משגע אותי במקביל.

ואז .... הגיטרה המשוגעת של becoming insane...

וזהו,כמו זיקוק שעף באויר ,כל האולם מתפוצץ ,אנשים בטרפת,קופצים ,רוקדים

איזו אנרגיה . כל החושים שלי כל כך מחודדים ומכווננים נכון לעומס הזה שממשיך וממשיך וממשיך

ומה יותר טוב אחרי הבלגן הזה מאשר לטבוע בחיבוק. עוד טרק ועוד שיר ווואווו הגוף זז לבד ,הידיים למעלה כמו צלחות לווין שקולטות את התדר

מרגישה את הידיים שלו בשיער שלי,מלטפות ואוספות אותו ובמשיכה חזקה אחת אחורה אליו,הוא מסובב את הראש שלי ,השפתיים שלו לוכדות את הפה שלי והיד השניה שלו מועכת אותי אליו 

ואין עולם.

אין יקום .

אין מציאות

רק הוא ואני

והפאקינג ביט ברגליים ובחזה.

מודעת לזה שאנשים מסתכלים ופעם יכולתי להיות נבוכה מזה .

היום? שיזדיינו כולם ,שיראו ויקנאו.

וכן ,זה כמו במועדון הזה,נו...

עוברת עוד שעה ואנחנו עייפים . הביטים מתחלפים ואנחנו כבר עוזבים. בדרך לאוטו בא לי לדלג כמו ילדה קטנה. מרגישה שהעינים שלי נוצצות והאנרגיה הגבוהה שלי יכולה להאיר את העיר.

בדרך חזרה ,נוסעים בשקט ,כמעט ולא מדברים,נראה ששנינו מעבדים את החוויה.נחים לרגע.

היד שלו על הרגל שלי בזמן שכריס אייזק שר שאינו רוצה להתאהב.

אבל הלב שלי עוד דופק למקצב הביטים הטכנו המטורף מקודם. 

מודה לו על זה שחשב עליי והזמין.

נפרדים בחיבוק ונשיקה ואני ממשיכה הביתה .

בלי קפה ,בלי כריך,בלי מקלחת

קורסת מתחת לפוך

לחלומות מתוקים על חיבוקים ונשיקות באמצע הופעה משוגעת ועוצמתית שכזאת.

בבוקר עוד אקום עם חיוך.

 Becoming insane ? 

אני חושבת שאני כבר. 

💜

היום שמעתי שצריך 3 סימנים לאפוקליפסה

סופה ,רעידת אדמה ועוד משהו

יש כאלו שטוענים שצריך לחכות ל-4 פרשים.

אז עוד אחד וסיימנו פה.

מה נעשה בינתיים ?

הכל ?

נאהב ,נצחק,נבכה,נרקוד ,נהנה,נבלה ,נזדיין ,נגמור.

ואני אומרת -לא צריך לחכות לסוף העולם.

תחיו עכשו. 

כל רגע מחדש.

עכשו הולכת להדליק נר

לא לכישוף -

עוד הפסקת חשמל.

תשתיות פח.

סעעמק.

ורד מוסנזון כתבה לפני שנים את השיר הזה : 

לפני כמה לילות, דיברתי עם איש אחד שהיה לי חכם נורא.

דיברנו הרבה, על אהבות ואכזבות וחתולים.

אמרתי לו שהתכונה שאני הכי אוהבת,

מעריצה בחתולים וקצת גם בי,

זה שלא משנה מאיזה גובה הם יפלו,

או מאיזה גובה יזרקו אותם,

הם תמיד יחייכו חיוך חתולי, אדיש ומתנשא

וימשיכו ללכת כאילו כלום לא קרה ואף אחד לא נפל ובטח לא הם.

כשאמרתי את זה לאיש שהיה לי חכם נורא, הוא שתק רגע

ואח"כ ענה, שזה בכלל לא ככה, אלא אחרת לגמרי.

שבעצם, הם נופלים על הגב ונשברים כל פעם מחדש לרסיסים,

אבל הם חתולים ויודעים שזה חלק מהתדמית שלהם

ושכולם מצפים שהם יפלו תמיד על הרגליים

ואז הם לא מראים לאף אחד,

שזה בכלל לא ככה באמת.

האיש הזה לא ראה את הפנים שלי, בלילה ההוא,

כשאמר את המילים האלה וטוב שלא ראה.

כי אם היה רואה את הפנים שלי, בטח,

כשהוא היה מוריד את העיניים,

רואה ת'רסיסים שלי על הרצפה.

אז הסופש הזה הגיע השיעור באכזבות. 

הצלחתי לתת לזה שם . להרגשת הבאסה הזו וגם לדייק יותר מה מאכזב אותי . אני לא ממהרת להשתמש במילה אכזבה. בעיני יש לה קונוטציה קשה שלילית וכואבת. 

אכזבות וציפיות הולכות יד ביד . 

היו שנים שהפסקתי לצפות כדי לא להתאכזב ,למדתי לקבל את החיים כמו שהם ולחיות בצל. 

כשהתלמיד מוכן ,המורה מגיע . היקום כבר מזמן את הלמידה והיום למדתי גם את השיעור וגם את ההסבר.

שאכזבות נמצאות בעבר ואת העבר קל לי לשחרר. 

ציפיות הן בעתיד וזה בסדר לצפות ,רק לא צריך להתאכזב כשהן לא קורות. ופה העבודה הקשה. 

אז אני מחזירה לעצמי את המקום והרצון ואת הציפיה. אם היא תתממש -סבבה

ואם לא -גם סבבה. 

השיעור הוא לא להתנהל מול זה. 

מה הציפיות שלי ? זה כבר לפוסט אחר. בינתיים עוד נותנת לזה לשקוע, צריך עוד לעבד את זה.

הגרסה הכי יפה ,מרגשת ,אירוטית וסקסית לדרקולה.  

בחילה.

נתקלתי פה באיזה בלוג של מישהו

התגרש עכשו . מספר כמה הוא מאושר

ורומז שיצא עכשו לגן שעשועים של הרווקים.

כל רשומה מספרת על זיון אחר 

אז הנה - רק מוכיח את מה שדיברתי עליו קודם

את הרדידות הזאת.

של לזיין ,לסמן וי ולעבור הלאה.

בחילה. ממש. 

ימינה,שמאלה בטינדר 

הופ הופ

עוד ליבלוב בשרשור הכרויות בקבוצת הפולי

שהפך להיות הטינדר של הפיסבוק.

בחילה. 

פרסמתי תמונה כדי להכיר ,לא לחפש זיון

לבלבת לי ופניתי 

זה כי המראה נראה לי ובא לי להכיר את האיש שמאחור

אבל כשאתה מתחיל לדבר איתי על זיונים עוד לפני ששאלת בכלל איפה אני גרה

אז אתה הופך להיות האיש הכי מכוער בעולם.

בחילה.

כפתור החסימה כבר נשחק.

גם הלב.

אני רואה אותך /כאילו את פתאום עוברת

גם בחולות הרחוקים /אני כותב 

אני אוהב אותך /חולם אותך איתי נשארת 

כותבת את מילות השיר האחרון ששמעתי  בדרך הביתה,זה הדבר היחיד שאני זוכרת מהדרך.

מפגש חברתי טעים ונעים אצל השרמנטי

אני קצת עייפה מאתמול ונראה שאיזה וירוס מתחיל להשתלט. לוש מגיעה לבד ואני שם לתמיכה

האושים מגיעים וחלק כבר נמצאים שם . מוכרים יותר  ופחות. כל אחד מניח על השולחן מטעמים ונשנושים.

בהמשך הערב אני ארגיש את העומס של הרעש והאנרגיות והמחשבות הרעות שלי שצפות ועולות .

אני נותנת להן לצוף ולעבור ,כמו מסתכלת על מסך קולנוע והן עוברות בזו אחר זו. תעברו תעברו אני כבר רגילה אליכן,אין לי סבלנות אליכן היום.

אבל בסך הכל היה באמת נעים. 

ישבתי עם לוש ולידה התחלפו חברות וחברים. שיחות מצחיקות שכאלה ,הכל קליל.

 אושה מתעופפת לה לשיחות עם חברות בחוץ.

אוש יושב לצידי השני ומתעניין במה שעובר עליי.

מספרת לו על הוויצ'ר ,על המצב בבית והוא מספר גם . הרבה זמן לא דיברנו

והוא שואל גם על הגברים האחרים.

מתוודה בפניו  שאני קצת מאוכזבת מהכל.

כן נכון ,נחמד לי הפלירטוטים והתמונות והלבלובים

אבל למה כל שיחה ישר מוכוונת מיניות?

תודה אבל לא תודה. מזה יש לי מספיק.

האם כבר לא נותרו גברים שפשוט יוצאים לדייט?

סרט ,בית קפה ,ספסל בחוף הים (הקפה עליי )

ישר זה מגיע ל- תקפצי אליי לאיזה דרינק ונזרום.

סיריאסלי? 

שוב ,תודה אבל לא תודה.

כן אני יודעת שאני סקסית 

כן אני פאקינג טובה במיטה 

אבל אני גם טובה מחוצה לה

וזה לא שאני אנטי סקס. זה יכול להיות סבבה לגמרי אבל לא רק.

ואי אפשר כבר שכל גבר שאני מדברת איתו במסנג'ר יעבור אחרי כמה משפטים לתיאורים מה הוא יעשה לי.

וול,גם אני יכולה לדמיין מה אני אעשה לך אבל יעצרו אותי על רצח בכוונה תחילה. 

ועד שכבר יש כמה שיוצאים לדייט,אז אחרי הסקס מתפיידים. זה לא את ,זה אני ,זה לא אני ,זה ההם.

נו באמת. התעייפתי כבר. 

האם זו מהות היחסים עכשו?

לאן נעלם החיבור ?

לאן נעלמה החברות ?

לאן נעלם הקשר הבסיסי? 

לאן נעלם הרגש ?

ממה כולם פוחדים ?

Where have all cowboys gone....

 לעיתים אני תוהה איך לרשום את הרשומה הבאה.

לפי סדר הדברים ? בדיוק מה שקרה ומה לפרט?

האם זה מה שאני רוצה לזכור אחר כך? את הפעולות ? את המכניקה ? 

או שמא את מה שזה גרם לי להרגיש? 

ואולי זה פחות מעניין.

אז אני כותבת ,בלי לערוך ,בלי לקרא ולתקן.

מה שיש בראש,זה גם מה שיש בלב. 

זה לא סתם

נפגשנו

התחבקנו 

התנשקנו

הזדיינו.

זה עולם שלם של קסם וכישוף וחיבור ותשוקה ואירוטיקה ומגע ותיאום .

אחחח... כשאני חושבת שלא יכול להיות יותר טוב ,אני מופתעת כל פעם מחדש. מהחיבור ביננו ,מההתאמה.

אבל רוצה להתחיל אחרת . דוקא מהערב הזה.

יצאתי עם החבורה לרקוד בתל אביב. שירי בית ספר מקפיצים ואנחנו עפים לגמרי. רוקדים,שמחים,כולם באנרגיות בשמים .למי אכפת מה קורה מסביב.

לקראת הסיום עיני נחות על זוג שרקד לא רחוק מאיתנו. עצרתי לרגע והבטתי בהם.

רקדו כל כך יפה ,אחד עם השניה. התמקדתי בו כי הוא הוביל . הידיים שלו עברו במעלה ידיה ,לצוואר ,ללחיים. הוא אחז בפניה והמבט בעיניים שלו... וואו.

איזה רעב ,איזו תשוקה. הוא הביט לתוך עיניה ונשך את שפתיו ואז קירב את ראשו לנשק אותה ושניהם היו בעולם שלהם ,בלי לדעת שמציצנית אחת מביטה בהם מהצד . לא בקנאה ,אלא באושר ובעונג .

אז המבט הזה בעינים.

מבט רעב ,מבט חודר ,אפל מתשוקה. 

על זה אני רוצה לכתוב. על המבט שלו .

כשהוא מקשיב לחפירות שלי

כשהוא מתרכז בזמן שנוגע 

כשהוא מתקרב לטרוף אותי

כשהגוף שלי מעליו או מתחתיו

המבט הזה שלו,שחודר כל הגנה שלי

ממיס כל פחד ,כל מחשבה אחרת

בועט את הרכבת מהפסים ומפקס אותי בו.

ההתרגשות הראשונית הזאת בדרך אליו. החורף ממלא את הבורות מים ומעיף ענפים אל הכביש. נוסעת בזהירות ומחנה . נושמת לרגע. מנסה להרגע

 עוד שניה ,עוד רגע 

מוצאת אותו מעשן בחוץ ושוב הלב מחסיר פעימה

מחבקת אותו קצרות ונכנסת פנימה. הבית חם ונעים. פושטת את המעיל ומחייכת לעצמי. אם יידע מה יש מתחת לסוודר והג'ינס.....

מכינה לי קפה ולו-תה.הוא עומד לידי. גבוה ממני ואני לא מתאפקת ,הנוכחות שלו כל כך 'נוכחת' והקול שלו סקסי . אני מחבקת אותו והפעם קצת יותר. התגעגעתי אליך ,אני לוחשת והוא בתשובה מהדק את החיבוק. התרגלתי לשתיקות. המעשים מדברים יותר.

אני חופרת לו על הכל והוא מקשיב . מדברים על סרטים וחו'ל והיד שלו חוקרת את הקרע בגי'נס.

לא מרשה לו עדיין להפשיט אותי. אבל לנשק כן. אוחח כמה שאני אוהבת להתנשק איתו. להרגיש אותו בכל הפה שלי,חוקר וכובש.

הולכת לחדר ופושטת את הבגדים. מתחת להכל יש בודיסטוקינג סגול בגזרה של בגד גוף עם ביריות. משפילה מבט אל גופי ולרגע המחשבות משתלטות. 

זה פאתטי ,זה לא מתאים ,זה רק לרזות והבטן המשתפלת הזאת והאגן הרחב והישבן...די !

קוראת לו לבוא ואז המבט בעיניו משתנה. מוצא חן בעיניו הענין והידיים שלו כבר בכל מקום. גם שלי. נפרדים מהבגדים ונכנסים למיטה הרותחת ומתחיל משחק ביני ובינו.

משחק של נשיקות ולשון וידיים ורגליים .

שנינו מענגים אחד את השניה בכל דרך אפשרית.

אני נטרפת מהגמירות הטנטריות שלו. נטרפת מלשלוט בזה ואחרונת ההגנות שלי מוסרת. מרגישה שלא מתביישת לגעת בו או בעצמי.

דוחקת בו קצת ,יודעת שמשאיר את זה לסוף אבל אני רוצה עכשו. נעה מעליו לאט ,לפי הקצב כשהוא אוחז באגן שלי 

(ושוב המחשבות - אני בטח נראית נורא מהזוית הזו,ענקית שקשה לה לזוז וכואבות לה הברכיים ) .

הוא לא נשאר חייב ,משכיב אותי על הגב ומענג אותי כמו שרק הוא יודע. הגוף שלי מגיב לזה. למגע שלו ,ללשון שלו ,לקול שלו ,למבט שלו.

כשהוא נשכב ליד ומקבל הוראה לעשות משהו במקביל,אני כבר בחלל החיצון. הגוף שלי מתפרק לרסיסים וטס לו איפהשהוא. 

תוהה למה הוא לא גומר 

-כי עוד לא הרשית לי- אני מקבלת תשובה וגם אורגזמת שליטה ישר למוח  

-אין בעיה -אני חושבת - אתה תגמור ועוד איך

וכשהוא מתפוצץ, זה כל כך משגע. 

מתכרבלים קצת ,נושמים,חופרת לו עוד קצת.מודה שהמשפט שאמר לי הוא זה שטלטל אותי קצת וגרם לי לזוז מתחתית הביצה .

-ואיך את עכשו? - הוא שואל.

יכול להאיר את מישור החוף מרוב אנרגיות.

נפרדת ממנו באי רצון ,הגוף עוד פועם ונפעם מהערב . יאללה הביתה ,לאט בגשם. 

איך אפשר לישון עכשו? 

Witcher mine 

I needed that

I needed you.

💜