לביאה סגולה

כמו במימז הזה של ארץ נהדרת

'אין מילה כזאת בעברית' .

חושבת שכבר כתבתי פעם פוסט על זה. 

זו לא הרגשה של התרסקות אלא סוג של ריחוף במצב של ריק. 

שאין צפון דרום,אין רוח או שמש.

מצב של דריכות ואדישות

אחרי מסיבות והנאות ובילויים מרגשים

נחתתי ישר לשבוע מחלה 

ומשם לשבוע עבודה מטורף

שממשיך לסופש ללא שינה וחיבור למחשב 

ו למיליון קובצי אקסל. 

לא סקסי.

וזה מעצבן. 

כי לא בא לי לחזור לשם וכל כך קל לחזור לשם.

לשמיכי המדכא הזה של הלבד

והרחמים העצמיים

והnumbness של השגרה.

אין לידי חברות קרובות

כך שאין איזה מפלט לשעה שלא יתיש אותי מדי

אז עבודה ובית ועבודה ובית

והחרא של נקיונות פסח -

אני לא מנקה אבל כל הלחץ מסביב מהנציב העליון בבית. 

לא בא לי לרשום פוסטים כאלה מדכאים

היו לי מספיק מאלה בכל מדיה אפשרית.

רוצה לחזור לתלם של בילויים מסיבות שמחה

ולבסס את העסק שלי שבינתיים קפוא ולא זז. 

כאילו איך שאני טיפה מתקדמת

אז הבוץ הטובעני הזה מושך שוב. 

אוף די.

ומשום מה המדיה החברתית שקטה כאילו אני באי בודד.

מעניין ,כשהייתי נשואה, המסנג'ר בפייסבוק לא הפסיק לצפצף.

היום ? - מי אני בכלל? 

לא מתקשרים איתי ישירות

הכל דרך זו וזו. 

מרגישה קצת שקופה .

כי הכל קורה מסביב ואני נגררת.

טוב ,אני באמת נופלת לשמיכי של חרא.

מסריח.

הלכתי לישון.

השבוע הזה גמר אותי

כתש אותי לאבקה.

בחיים לא הרגשתי ככה וזה עדיין לא נגמר 

פיזית,כאב לי בכל מקום בגוף

מנטלית כאב לי בכל תא במוח

כשכל היום שוכבים במיטה בלי לזוז 

המוח לא מפסיק לעבוד

וזה דיי מעצבן כי אז עולות כל המחשבות שלא רוצים לחשוב.

המחשבות האלו יושבות על רגשות ששוקלים טון וחצי

ואז נהיה כבד כבד כבד...

על הגוף ועל הנשמה.

בכל פעם מוצאת את עצמי שוקעת באותו בוץ

בכל פעם מחדש צריכה כוחות על להרים את עצמי מהטביעה הזו.

כשהרגליים עוד דבוקות והידיים עוד מתקשות לזוז והלב...מדמם.

כל הזמן ההרגשה שהולכת בתוך חול טובעני

גם פיזית,גם ריגשית וגם מנטלית

וזה לא משנה מה עושה בפועל ומה משמח אותי לרגע או שניים. כמו בשיר 'זו היתה חמימות חולפת' .

זה בראש כל הזמן,מקשה על התזוזה,מקשה על הלב.

אבל המציאות מחייבת להמשיך לחייך,להמשיך לנוע,לעבוד,לתפקד, כמו עוף החול ,אחרי שנשרפים צריך ללמוד לגדל מחדש את הנוצות וללמוד לעוף.

אבל לרגע אחד בא לי  להביט לצדדים 

להושיט יד 

ולא לתפוס אוויר.

תחילת השבוע חשבתי שקצת קר לי

אז הרתחתי את עצמי באמבטיה ולבשתי בגדים חמים

אחרי מנוחה קצרה ,נראה לי שהגוף שלי קצת התבלבל.

39 פאקינג מעלות חום!!

לא הרגשתי ככה אפילו בקורונה.

הרגליים כואבות כמו אחרי סשן

ובגרון נתקע הגאג רק עם קוצים של קקטוס.

וככה הגוף שלי פשוט יצא לו לחופשה

בלי לתאם איתי,בלי להודיע מראש

הרים דגל,אמר ביי ושחרר את כל החיידקים למסיבה.

אז כדי שהלימון ייצא לימונצ'לו

ראיתי את הסרט 'אהבה ואזיקים' בנטפליקס

קוריאני,כמו שאני אוהבת

שנון,גם כן. 

ובדסמ בצעדים קטנים.

מדהים לראות את ההתמסרות שלו ואת ההתפתחות שלה עם הטויסטים הקוריאנים המשוגעים הרגילים. 

...וואו חייבת פעם אחת איזה סאב קוריאני כזה.

סרט מתוק מתוק.

ממליצה בחום.

אחרי שמסיבה אחת התמסמסה

מסיבה אחרת התארגנה בספונטני

החלטתי שהפעם אני באה מוכנה . קודם כל, לבוש סקסי:

גרביון ביריות

מיני שחור

חולצה לבנה

ומחוך באדיבות אושה

עקבים 

והנה אני 'מזכירה' או 'מזקירה'

עבורי זה לגמרי 'נהפוך הוא' אבל זה פורים לא? אז זורמית.

מגיעה לבית המסיבה,האוירה כבר טובה עם מוזיקה ואוכל ושתיה. מצטלמים כל עוד אפשר .

הם ארגנו 'חדר אדום' לסשנים ולמעלה חדרים פנויים לסשנים מסוג אחר. 

ריקודים ,מינגלינג,חיבוקים למוכרים והכרות עם אלו שלא. 

אין ספק שעבורי ,המוזיקה משנה את כל מצב הרוח. מכניסה אותי למוד סקסי אחר לגמרי. רוקדת עם כולם ,עושה טיזינג לאחד שמוצא חן בעיני. תופסת קצת אומץ ....

האושים נעלמים לחדר האדום ואני מצטרפת קצת לסשן.

מלא אנשים נכנסים ויוצאים ,מסוקרנים ומציצים.

שואלים שאלות אך חוששים לנסות.

הונילים האלה...

אחר כך אוש ואני נזרים איזה סוג לסשן. 

הוא רצה להתנסות בכאב,אז עשיתי לו סשן חושים בהדרגה ,בכל פעם בודקת אם הוא עדיין איתי.

מתחילה בליטוף,גלגל כאב,הפלוגר הקצר שלי שיכול גם לדגדג 

ו... הסכים להוריד את המכנס והוצלף קצת. 

אחר כך קיבל חיבוק ונשאר לו טעם לעוד. 

אני ממש מתרגשת מאנשים שנותנים בי אמון להציג להם את העולם הזה ונשארים עם חויה חיובית. 

בזמן שאוש מסשן את השניה,נכנסת בעלת הבית עם הנשלט הבראט שלה ,הכי שולט מלמטה שיש.

אצלי הוא כבר היה נסתם עם גאג ונענש באיזו שהיא צורה. 

הסלון מתרוקן,אנשים יוצאים לחצר הקפואה ואנחנו עולים לחדרים. מתלבטים לאן להכנס . 

זוג על מיטה ועוד זוג מגיע ואני מתארגנת להצטרף. פושטת בגדים בלי לחשוב בכלל,גודל,מראה ,צורה ,יאללה כוסואומו....

מצטרפת למיטה הגדולה.

האוירה קלילה ומצחיקה. כולם מדברים תוך כדי ,צוחקים,נהנים,מלטפים ,נוגעים,מנשקים. הנשים מקשקשות על הגרביונים הסקסים  ואני מחמיאה לאחת על ציצי מושלם. 

אני נושמת עמוק ולפעמים קצת מאבדת ריכוז כשאחד נושך אותי בצוואר והשניה מלטפת לי את החזה.

אושה צריכה הפסקה ויורדת למטה. זה קצת מבעס אבל מבינה שהיא בעומס יתר.  צופה במישהי מוצצת לאחר והוא גומר בקולי קולות. פעם זה היה מביך אותי כל כך ואתמול זה היה פשוט קסום. 

חלקם עוזבים את החדר ואני נשארת עם אוש שיודע בדיוק איך לנגן לי על הגוף. לגעת בדיוק בעוצמות הדרושות ואני בעננים. 

אחר כך אושה חוזרת ואנחנו מנחמים ומחבקים אותה יחד.

מתלבשים ויורדים למטה לשבת עם האנשים. זה שגמר קודם  היה שם גם ודיברנו ועם עוד כמה חברים

וזה הרגיש הכי טבעי ונוח . 

כל כך שונה מהחויה בשבוע שעבר.

נכון שזה בית אחר,אנשים אחרים,מסיבה אחרת אבל בעיקר מבינה שאני זו שהגעתי אחרת. 

יותר משוחררת בראש,יותר סקסית ,יותר מעיזה,חייכנית,פלרטטנית 

והרבה הרבה פחות מתביישת ומוכנה לאמן את שריר הגבולות שלי. 

חזרתי הביתה בטיסה נמוכה...כולי בחיוכים מדושנים ומעונגים. 

לבשתי פיג'מה רכה ונעימה והלכתי לישון בחיוך.

זה בהחלט היה פיצוי הולם לשנתיים של פורים ללא חגיגות. 

אם כבר קיטש אז עד הסוף 

'פחות אחד

יותר נחמד

לחזור לבד הביתה... '

התנגן בראש בזמן שטסתי באילון דרום.

נחמד לחזור לבד הביתה

אחרי ערב של ריקודים

ותחפושות

ומלא אנשים

שאת חלקם מכירה וחלקם לא

וזה בסדר ונפלא

ואפילו לרגע שהשדון של חוסר הבטחון הרים את הראש ואמר לי 

'מה נסגר איתך? מה את עושה פה  לבד? קצת פתטי לא ?'

אז הוא חטף בעיטה בתחת.

כי לא מאיימים על חד קרן בנצנצים 🦄

התוכניות לשישי התבטלו לרגע

ואז קרמו להן עור וגידים תוכניות חדשות

מתרגשתתתתתת!!!!

מתלבטת למה להתחפש?

בלתריקס הפרועה?🤩

או המזכירה ? 😉

היום עברה לי מחשבה בראש

כן רק אחת . אחת וזהו ומעבר לזה...כלום. מזל שנשימה זה עצמוני.

😑

אז ישבתי עם מועצת השילוש הקדוש במסעדה אהובה וטעימה. שיחת נשים רצינית כזאת.

כל אחת עם מה שהביאה .

אושה סיפרה בהתלהבות על מעלליה וממתקיה

ואצלי פתאום עלתה תהיה.

יכול להיות שגברים נרתעים מלהתחיל עם שולטות? 

ואני אסביר - כתבתי פוסט בקבוצת הכרויות

וההענות היתה דלילה עד מעליבה. 

גם במפגשים ,אני שמה לב שאנשים קצת נרתעים

אולי זה משהו שאני משדרת?

כי אני סופר נחמדה ולמדתי לצאת מהביישנות שלי וגם לדבר עם אנשים שלא מכירה.

להסתכל בעיניים,לחייך ולהתחיל שיחה.

אבל מעבר...אנשים נרתעים קצת . אין לי מושג למה

ואז זה התחבר לי לוויב של שולטת. 

אני לא ביץ' מתנשאת,בכלל לא ואולי זה מה שאנשים חושבים על שולטות,שהן חושבות שהן מלכות.

אז אצלי זה לא ככה. 

אני פשוט...דומיננטית

לא רעשנית,לא קופצנית,לא בלגניסטית,לא מושכת תשומת לב.

אבל מרגישה שיש בי דומיננטיות שקטה.

יש אנשים שנמשכים אליה (סאבים,קולטת אותם מקילומטר) 

ויש אנשים שנרתעים ומעניין למה ? כי זה מפריע לאגו שלהם ?

מלחיץ אותם? 

אני באמת תוהה ואשמח אם מי שקורא גם יגיב.

לילה טוב.

הבוקר קמתי עם אנרגיות טובות.

יש לי תוכניות לכל השבוע 

ואני סוף סוף מקדמת ענינים

ו...פורים !!

מה צריך יותר מזה.

מי שיודע מה יש ביום שלישי- יפגוש אותי שם

אני אהיה זאת עם האיפור הצבעוני 😋🥸

לפני שאני כותבת פה סאגה

אסכם את היום הזה 

ואומר שדברים נראים אחרת אחרי שהם שוקעים.

אני שמחה שהייתי סלחנית כלפי עצמי

שלא דחקתי בעצמי לעשות משהו שלא נוח לי כרגע

וזה בסדר לי כרגע

ולא אומר שפעם הבאה,זה יהיה אותו דבר

בקצב שלי ,בבטחון שלי

אחרי בוקר חפירות עם אושה בקבוצת בנות

שמדביקה אותנו בהתלהבות

ואחרי שיחה טלפונית עם אוש, שכל כך רגיש 

להלך הרוח שלי. תודה !!! זה כל כך עזר לי.

להבין שיש לי רשת בטחון,שיש על מי לסמוך במצבים כאלו

שהקשר ביננו,לא מובן מאליו בכלל

ואני מפרגנת לו ולאושה מכל הלב על הצעד שעשו אתמול

מפגש עם המשפחה,אוכל טעים ומוזיקה

והכפתורים ירדו לווליום הרגיל שלהם. 

עכשו נשארה רק עייפות

והתרגשות לקראת הבאות. 

שבוע פורים בפתח.

אחרי שנתיים שלא חגגתי. 

מתכוונת למצות עד תום.

יהיה שבוע מהמם נכון ??💜

ישנתי 3 שעות. הגוף כואב לי והראש בטירוף.

חופרת לעצמי בעיקר את השאלה -למה.

וזה הכי לא מקדם אותי בעולם.

יש לי אישיו עם סקס

יש לי אישיו עם עירום

יש לי אישיו עירום וסקס והרבה אנשים.

מסיבות הפרי-לאב מכווצות לי את הבטן.

ואני כל כך מקנאה באנשים שהם חופשיים מינית.

שיכולים ברגע לעבור מאפס למאה

להשיל בגדים ולהזדיין.

אולי הבדסמ דפק אותי בקטע הזה?

הכניס אותי למסגרות של כללים נוקשים

או שזו האהבה שלי לאירוטיקה

והעירום הוא רק עירום.

אתמול,מפגש מאחת הקבוצות חיבר בין כמה וכמה אנשים שאני מכירה פלוס כמה חדשים שנעים להכיר.

היה קר ולבשתי חם וכ שהגעתי ,בתמימותי חשבתי שזה עוד מפגש סבבי כזה של קשקשת ומינגלינג.

לא באתי סקסית ,לא הרגשתי סקסית

ורק המחשבה שבסוף זה ייגמר באיזשהו סקס,

קצת חנקה אותי.  אישיו- כבר אמרתי.

ואכן המינגלינג היה סבבה. שקעתי בשיחות עם הרבה אנשים מוכרים וגם פחות. 

מדי פעם מגניבה איזה חיבוק לאוש.

רואה שאושה שם כבר מפלרטטת עם זה שרצתה. 

אנשים החלו לפרוש לחדרים ונשמעו צעקות וגניחות

והסלון התרוקן. 

לא שנשארתי לבד,היו אנשים שבחוץ

אבל ההרגשה שיש אנרגיה אחרת באויר ואני לא מצליחה להגיע אליה ,היא מעצבנת. 

כמו גבר שלא עומד לו. 

במיינד רציתי,באמת שרציתי,אבל הגוף התכווץ בכסא. 

אושה תפסה אומץ ונכנסה לחדר

אחרי זמן קראה גם לאוש 

שמעתי אותה נהנית ושמחתי כל כך בשבילה. 

סוף סוף מגשימה פנטזיות (של שנים,מסתבר. באדיבות אוש )

אחר כך קראו גם לי ובצעדים כבדים נכנסתי לחדר החם 

והרגיש לי פניקה לראות חלק ערומים,על המיטה ,עוסקים בזה או באחר

והרגשתי חנק ולחץ וחוסר סקסיות טוטלית 

ואני רוצה ,באמת רוצה להצטרף אבל הרגליים מוציאות אותי משם חזרה לסלון ואז איבדתי את זה לגמרי.

לקחתי את הדברים ,אמרתי שלום לכולם ,גם לאושה שיצאה ,כולה מבושמת ומסופקת ומחויכת. 

נכנסתי שוב לחדר להגיד שלום לאוש שהיה כבר היה עם אחרת,סקסית ונישקתי את שניהם.

יכולתי להשאר ולהמשיך איתם,החדר התרוקן קצת

אבל האנרגיות שלי היו בפול alert.

אולי זה משהו דפוק אצלי.

אולי הסנסורים שלי רגישים מדי ואני צריכה איזה קישור שיעלה את האנרגיה וירגיע את הפניקה.

הקינק עושה את זה

ריקוד עושה את זה

סתם עירום וגופות משולבים זה בזה לא עושה את זה. 

אז בכל זאת משהו דפוק אצלי.

חזרתי הביתה, אין לי מושג איך נהגתי כל הדרך. 

המיינד נחת בעיקול של הרחוב.

המציאות בבית -שיחות עד 4 בבוקר ואני כבר עייפה מדי מהכל. 

מרגישה שהכפתור של הווליום הסנסורי שלי היה גבוה מדי.

המחשבות,הפחדים,התהיות.

אז נזכרתי בשיר הזה של עברי לידר

'מסיבות מסיבות של כולם על כולם' 

ורק אני לא שם. 

ממה את פוחדת? אני שואלת את עצמי 

ועונה -מאיבוד שליטה

מלהתמסר לזה עד הסוף

מלהיות שם לבד ,ללא רשת בטחון

מבאמת לפתוח את המיינד לרמת מיניות כזאת 

שהגעתי אליה רק בכתיבה

והגוף כנראה זוכר דברים אחרים ומתכווץ.