סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני 7 שנים. יום חמישי, 19 בספטמבר 2019 בשעה 22:11

לא כתבתי על המסיבה האחרונה

למרות שהיתה ממש מוצלחת

חברים טובים

חברים חדשים

שיחות,

הכרויות,

סשנים קצרצרים

מוזיקה מהממת

נשנושים טעימים

 

ופאקינג דרופ מהגיהנום ביום למחרת

וזה קרה מהמון סיבות

כל מיני דברים קטנים שקרו פה ושם

שגרמו לי להרגיש פתטית ולא רצויה ולא מושכת או אטרקטיבית מספיק.

אפילו על הנשלטים כעסתי והחלטתי שלמסיבה הבאה,התיק ישאר בבית

כדי שלא יהיה לי אפילו תירוץ לסשן.

 

נשבר לי וזה גמר אותי.

עד שאמצא נשלט איכותי שגם יימשך אליי ולא רק יפחד ממני.

נשלט שייצמד אליי אחרי הסשן ,שלא יוכל להרפות עד ששנינו ננחת אל הקרקע.

אני רוצה לראות תשוקה בעינים,לא רק כניעה וחשש.

די,נמאס לי.

 

לפני 7 שנים. יום שבת, 7 בספטמבר 2019 בשעה 16:15

הזמנה למסיבת יומולדת. מכרה עם חברים משותפים. הולכים ? הולכים.

קצת בחשש כי זו קבוצת פולי. בטח כולם מכירים ו מתערבבים. אנחנו לא אז קובעים תנאים.

מגיעים קצת בחשש,מוזיקה קצבית.

נשיקות חיבוקים לחברים ואחר כך מצטרפים עוד קצת ומתחיל הכיף.

קצת קשה לי לרקוד בהתחלה. צריכה כמה דקות להתחבר וכשזה קורה אני אבודה למוזיקה.

הגוף זז,הידיים מלמעלה ובצדדים.

הרגליים לאן שהולכות.

כל הגוף בשכרון חושים.

לא . אני לא צריכה אלכוהול. המוזיקה זה הסמים שלי.

מצב הרוח שלי נוסק לשחקים. החיוך לא יורד מהפנים.

 

אוש מושך אותי לריקוד צמוד . מחבק אותי מאחור,הישבן שלי והגב צמוד אליו ואנחנו נעים במוזיקה וכמה נעים לי ברגע הזה שסף החרמנות שלי עולה.

משלבים אצבעות היחד והפה שלו ליד הצוואר והאוזן שלי...גררר...בא לי לגרגר מאושר.

אחר כך סוחבת את אושה לחדר האחורי. צופות מה קורה שם . יש קצת ענינים וזה נחמד. 

החברים מצטרפים ואז חוזרים שוב לרקוד.

הולכת עם חברה נוספת לחדר ושוקעות בשיחה ושוב מצטרפים. הזוגות מתפזרים ואני עם הזוגי שלי.

מצב רוח טוב.אני מתחילה לחרמן אותו והוא דוחף ידיים למכנסים שלי.אין מצב לגמור ברעש הזה.

מבקשת לפנק אותו. בחושך הזה הוא מסכים.מתחילה לענג אותו אבל הוא לא רוצה לגמור. ממשיכים להתמשמש וצופים במיני סשן של אושה.

חוזרים לרקוד ,רוק של פעם.מרגישה בת 20. חופשיה,מאושרת,הכי אני שיש.

אחר כך בבית , ממשיכים את הבילוי במיטה והפעם מסיימים כמו שצריך.

לפני 7 שנים. יום שבת, 31 באוגוסט 2019 בשעה 14:52

נראה לי שסימנתי וי אחרון על ליין הדקא

אחרי אינספור מסיבות מדהימות במועדון הבראסקו ברחוב השרון וגם במיקום הקודם,משהו שם השתנה והחיבור קצת נעלם.

היינו במסיבה הראשונה במקום החדש וקצת צרם לנו ולא התחברנו.

אחרי חצי שנה שבה קרו כל מיני דברים

ו אלכסיי פירסם שיש מסיבת פאנטום האופרה,החלטתי לתת לזה צ'אנס נוסף ואחרי המון זמן שלא דגמנו איזה ליין,החלטנו ללכת.

המקום אכן השתפר. בזה אין ספק.

החצר שופצה ואורגנה,ספסלים מרופדים,פינות זולה,סיביאן ,בר ומוזיקה נעימה

אבל אתמול הלחות היתה בלתי אפשרית,מהר מאוד נכנסנו פנימה.

לקח למקום המון זמן עד שהתמלא וגם אז,החום היה בלתי אפשרי.

מאווררים פעלו פה ושם ורובם על איזור הבדסמ שאין ספק מאובזר,ראוי ומרווח.

אבל מה,בעבר היתה הפרדה בין הרחבה לאיזור זה והיום הנמיכו את ההפרדה כך שנוצר מצב שאנשים נכנסים ופשוט עומדים וצופים בסשנים מעבר לחלק המפריד.

היתה לי הרגשה של monkey show.

היו שם כמה שולטים שיותר התעסקו באיך שרואים אותם מאשר בסשן עצמו.

אז יופי,כמה זמן אפשר לעמוד ולצפות בסשנים או בזיונים. פיהקתי משעמום.

הדבר הכי מעניין שראיתי זה מישהי שתלתה מישהי אחרת,בכל מיני צורות קשירה וזה היה מדהים ומרתק לראות בחורה קושרת.

 

והמוזיקה...מה זה הדבר הזה?  בדרך כלל במקום שיש רחבת ריקודים,מתחילים עם שירים יותר רגועים ולאט לאט מגבירים קצב ובדקא היתה מוזיקה טובה. בהדגשה על היתה.

היום זה פשוט עלבון לאוזניים.עוד לר נכנסנו וכבר המוזיקה האלקטורנית הבלתי אפשרית הזאת.

אולי פשוט הזדקנתי

 Too old for this shit.

 פגשנו חברים טובים,נשיקות חיבוקים קצת קשקושים והבנתי שזה מה שהכי חסר.

חוץ מזה חוץ מכמה,מסיכות לבנות לא היה זכר לפאנטום האופרה,ציפיתי לקצת יותר השקעה ואוירה מעבר ללתלות שלט מבית האופרה.

בשעה 2 בלילה התקפלנו משם, בתחושת החמצה שזה כבר לא בשבילנו,שעוד ליין מבחינתו נסגר.

אולי נתחיל לחפש משהו יותר חברתי או להמשיך עם המסיבות הפרטיות.

מה שנקרא :

Been there

Done that

Saw the movie

Bought thr Tshirt

לפני 7 שנים. יום שישי, 30 באוגוסט 2019 בשעה 10:09

אני אוהבת להשתמש בביטוי הזה

כי אורגזמה זה משהו שעובר במוח לפני שהוא עובר בגוף ולא להיפך

אתמול הגשמתי חלום ילדות ובהשקעה לא קטנה של כסף,הלכתי לראות את פאנטום האופרה.

את הסיפור אני אוהבת מגיל מאוד צעיר

בכלל יש לי פאטיש לאהבות בלתי אפשריות.סיפור האהבה של הפאנטום ו קריסטין.

השירים,המוזיקה,התלבושות

הלב המפרפר הזה כשהיא מנשקת אותו והוא משחרר אותה

 

Past the point of no return

 כמו הרבה שעוברים בחיים

כמו לעבור את הצעד ולהכנס לעולם הקינק והבדסמ.

 

אני לא אוהבת את קריסטין. היא בכיינית ומעצבנת ופוגעת בפאנטום למרות כל מה שהיה עבורה.

 

 

כשאנדרו לויד ובר הלחין את השירים ויצר את סיפור הפאנטום כפי שאנו מכירים היום,הוא הביא את זה לרמה אחרת

הסרט עם ג'ררד באטלר....בכלל. כמה אפשר לאהוב את השחקן הזה,אחרי ששומעים אותו שר את angel of music....אוהבים אותו יותר.

 

אז אתמול חזרתי מרוגשת ומחויכת הביתה.

זה היה מבחינתי הגשמה של חלום.❤

 

פעם כתבתי סיפור קצר שמשלב את השיר. במבט לאחור זה נראה לי כזה ונילי.

אולי נכתוב אותו מחדש ונתבל אותו כמו שצריך.

 

לפני 7 שנים. יום חמישי, 29 באוגוסט 2019 בשעה 7:58

מה עושים?

מה עושים כשחרמנים

ונמצאים במשרד 

וזה מציק

והראש בעננים

והרגליים חסרות מנוחה

והמחשבות מתעופפות

והדמיון משתולל....

 

נושכים שפתיים.

פאק

זה הולך להיות יום ארוווווך

 

לפני 7 שנים. יום רביעי, 28 באוגוסט 2019 בשעה 19:12

שיחות עם חברות טובות על הגברים שאנחנו מכירות,מעלה לי שוב צביטה בלב.

המחשבות שוב מטרידות את מוחי וזורמות אל גופי.

אני קמה ויושבת ושוב קמה,הולכת לשירותים חוזרת

חופרת ברשת משתעממת מחפשת ושוב המחשבות בראש

שוב הפנטזיה הזו

ועכשו קראתי את הרשומה הראשונה של הבלוג שלי ו נזכרתי

במגע שלו,בידיים שלו,באחיזה שלו,בנשיקה שלו

ושם זה נשאר כאב מתוק שכזה

בלתי מושג ויחד עם זאת במרחק נגיעה.

מפנטזת על סשן איתו. אלוהים אדירים. השולטת שבי מוכנה לרגע אחד להוריד את החומות.

להתמסר? לא בטוח. אולי יותר לחוות.

כי כשאני עושה סשן עם נשלט זה לא מיני,אבל כשעושים לי זה ועוד איך...

ואני רוצה לחוש. רוצה לראות אם יידע לסשן אותי בעוצמות נמוכות,שאולי הוא לא רגיל אליהם.

על הדמיון אין שוטרים אז הוא משתולל כבר יומיים.

את הנשיקה הבאה אני רוצה ממנו.

 

....

לפני 7 שנים. יום שישי, 23 באוגוסט 2019 בשעה 15:34

לא פעם אני מגלגלת בראש כל מיני מחשבות כל סשנים.

כלומר שיעשו לי סשן

ותמיד זה מעלה בי רגש נוסף-חרדה.

יש רק אדם אחד בעולם,אולי שניים שהייתי מוכנה שישסנו אותי.

אחד מהם הוא דיי פנטזיה שלא בטוחה שתתממש אי פעם כי הוא לא בקטע שלי

אבל יכולה לדמיין אותנו ביחד 

יכולה לדמיין אפילו אותו מסשן אותי

כמובן עד גבול מסויים כי אני נלחצת רק מהמחשבה.

אולי זה פשוט האדם שאיתו אני כן יכולה להרגיש בנוח לשחרר שליטה.

סיפרתי לחברות השבוע שדוקא אחרי שאני מסשנת ונחה לרגע אחרי האפטר-קייר לנשלט,אני מחכה לאפטר-קייר משלי וזה אף פעם לא קורה.

וזה המקום. בדיוק המקום שבו אני הכי משחררת שליטה.

הדום-ספייס הזה שנמשך עוד קצת זמן . כאן אני ממש צריכה את החיבוק,את הנשיקה הסוערת,את הפורקן

וזה לא בא.

הפורקן קורה הרבה אחרי.

זה מוזר שדוקא במקום הכי בשליטה שלי,אני מסוגלת לשחרר.

אבל שוב,לא בטוחה שזה אי פעם יקרה.

לפני 7 שנים. יום ראשון, 18 באוגוסט 2019 בשעה 11:03

עוד מסיבה קורמת עור וגידים

חברים טובים מארגנים

הפעם אני לא.

איזה כיף פשוט להגיע כאורחת.

בלי לסחוב,בלי לארגן, בלי לאסוף כספים,לסחוב ,להרים,להזמין,לסדר...

פשוט להתלבש ולבוא בחיוך.

להנות מהחברים,בלי הלחץ

וואו

כבר מחכה לזה

לפני 7 שנים. יום חמישי, 15 באוגוסט 2019 בשעה 17:51

מסדרת את הגוגל-דרייב שלי.

כן,זו ממש ספריה ענקית שלי.יש לי שם בערך הכל.

ככה זה גיקים,הכל צריך להיות זמין מכל מקום.

גם כאלה עם הפרעות קצב וריקוד.

 

מצאתי שם סיפור שהתחלתי לכתוב. חלק סצנות מפורטות,חלק ראשי פרקים

ואז המוזה נחתה והאצבעות טסות על מקלדות

משקשקות מילים ממוחי הקודח אל המסמך הפתוח

קורמות עור וגידים לדמויות שמספרות סיפור.

קצת אהבה,הרבה שליטה.

Wish me luck 

 ולא ,זה לא על עוד בחורה שברירית ורוטטת שנופלת בקסמו של איזה בן זונה חולה שליטה

ושניהם מתאהבים וטרלה-לה.

 

לפני 7 שנים. יום חמישי, 15 באוגוסט 2019 בשעה 14:42

מה אתה רוצה ?

מה?

שאני אוריד אותך על הברכיים?

אצרח אלייך שאלות

ואתה תרעד ותגמגם

אתה רוצה שאנחית לך סטירה על הלחי

ואז על הלחי השניה?

מה אתה רוצה ?

שאקלל אותך?

שאומר לך שאתה אפס

אפס מאופס

קטן ,שפל, לא שווה כלום

שלעולם לא מגיע לך שולטת כמוני

שאתה שווה את האבק שלרגליי

שאתפוס בראשך ואוריד אותך אל נעליי?

אתה רוצה שאכריח אותך ללקק את  הנעליים שלי?

אתה רוצה שאחר כך אעמיד אותך ואחטיף לך בביצים?

שאצחק על הזין שלך?

שאצחק עלייך?

 

מה אתה רוצה?

מה אתה בעצם רוצה ?

מה?

שאשפיל אותך עד עפר ?

 

לך תזדיין,אצלי זה לא יקרה.

אני לא שולטת כזאת.

אני לא בן אדם כזה.

כשאני מביטה בנשלט שלי,

אני רוצה להרגיש אותו עורג בציפיה.

אני רוצה להרגיש את האמון שלו בי

את ההתמסרות.

זאת שליטה בעיני.