צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני חודשיים. 31 באוגוסט 2024 בשעה 15:57

שונאת את התחושה הזו

של ה numbness

אחרי שכבר נגמרו הדמעות

ונשארת תחושת ריקנות כזו

שאין שמחה

מסתכלת על העינים שלי במראה - ריקות

כל האושר שהיה שם נעלם באחת

ונשאר רק עצב ונפיחות מרוב בכי.

עושה דברים על אוטומט

מתקלחת ,מסדרת,מנקה ,מבשלת. 

חושבת על כל הדברים שתכננתי 

וכבר לא יצאו לפועל

על כל החלומות שחשבתי שיקרו 

 

אז חשבתי...

אז חלמתי..

אז אהבתי 

ונזרקתי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י