חצי זרוקה על המיטה בצד שצמוד לקיר, עדיין עם הבגדים, שלא מספקים שום כיסוי או הגנה או מראית עין של סיטואציה בטוחה. במחשבה שלו, במבט שלו, אני כבר ערומה ומזויינת. וזה למה הוא כלכך רגוע. מה בחורה כבר יכולה לעשות בחדר נעול, בדירה נעולה בקומה חמישית באיזה סתם בניין בשכונה שאף אחד לא שואל בה יותר מידיי שאלות, גם אם זה נשמע כאילו לא הכל ממש בסדר? אז הוא יודע שאני יודעת שאני קצת שיכורה מידיי וקצת לקחתי שכטה אחת (או שלוש) יותר מידיי. ונניח שאצליח להתאפס מספיק כדי לגבור עליו. אז מה? לצאת מהחדר הנעול (ראיתי אותו. הוא שם ת'מפתח למעלה על הארון. הוא מגיע בקלות, אני צריכה כסא לשם. ואין כסא. כנראה בכוונה). ואיפה הנעליים שלי? והחזיה? שהורדתי מיוזמתי החופשית על הספה בסלון כשעוד הכלל הרגיש לי סבבה. ונניח שבהחלטה של שבריר הרגע אני אבין שעדיף שאוותר על כבודי ושלמות כפות הרגליים שלי ואברח ככה עם ציצים מתנדנדים כי האופציה להשאר תיהיה כנראה יותר גרועה. אבל הבית נעול. זה היה הגיוני שהוא נעל כשנכנסתי. לא השכונה הכי טובה בעולם. והשעה מאוחרת. ולא היינו רוצים שיכנסו פתאום אנשים. באתי לערב סבבה. רק שלא הבנתי כשנכנסתי, שאני זו המסיבה. וכל זה עובר לי במוח הלא לגמרי מאופס שלי כשאני על המיטה שלו והוא עומד ליד עם בקבוק בירה חצי מלא ביד והגוף היפה שלו כשקודם עוד בא לי עליו כשהוא הוריד ת'חולצה שהתמזמזנו על הספה. הוא לוקח עוד לגימה ומסתכל לי בעיניים. הזין שלו מתקשה ומתנפח בתוך הג'ינס כשהוא רואה את ההבנה מחלחלת לי לתודעה. הכל היה מהונדס לשם ואני נפלתי במלכודת כמו טיפשה. וזה מחרמן אותו. מחרמן אותו שהוא הביא אותי, צעד אחרי צעד למצב הזה. מחרמן אותו לזיין משהי שהוא יודע שהיא לא באמת באמת רוצה (שאולי בנסיבות אחרות כן. אבל לא ככה) אבל מבינה שאין לה הרבה ברירה. הוא יכול להשיג זיונים בהסכמה בלי בעיה בכלל. גם אני זרמתי איתו קודם על הספה. אבל זה לא מעניין לו ככה. לא מעמיד לו חזק מספיק כמו אחת קצת מחוקה מידיי שלא רוצה ואין שום דבר שהיא באמת יכולה לעשות נגד זה.
לפני שנתיים. 8 באוקטובר 2021 בשעה 9:16
