איה

שנים הסתכלת עלי במבט הזה, המבט המיוחד ששמור כשמסתכלים על מפלצת. גרמת לי להרגיש כמו מדוזה, על עצם זה שהייתי צריכה אותך.
אז כל השנים הארוכות ביחד, פעם אחרי פעם, לאט בעיקביות ובסבלנות, לימדת אותי שעליך אין לי מה לסמוך.
אז הייתי מסתדרת, לבד, כי אני תמיד מסתדרת. ובמקום להרגיש את העוצמה שלי הרגשתי רק את הרייקנות והאכזבה.
הגבר שלי, שלא היה שם בשבילי.
היום אני עושה בדיוק את אותו דבר. זה לא יותר קשה או מאתגר. אני כבר כלכך רגילה. אבל יש לי מקור כח שזמין בשבילי תמיד. אני. אין בעיה בעולם שאני לא יכולה לפתור.
זה תמיד היה ככה. אבל הייתי צריכה אותך לצידי. הזמנתי אותך אז להיות לצידי. היום כבר לא.

אז אל תתערב אם לא ביקשתי ממך.

כן, לפעמים אני מרשה לך להיות חלק מהפיתרון הטכני, לא יותר מזה (אלו בכל זאת הילדים שלך).
ואני כבר לא מחכה, בעלי, שתיהיה הגבר שלי.