Yours

זה היה חתיכת מנטאלי עצבני, כמה ימים אחרי הסשן האחרון שלנו לפני בערך חודש וחצי אמרת שיש לך רעיון מיוחד… אמרתי לעצמי אם אחרי הסשן שתפרת לי את הכוס את אומרת מיוחד אז זה צריך להיות

מ י ו ח ד…

לאורך כול התקופה הזאת רק האכלת את מפלצת הסקרנות שלי וכול הזמן הזה אני מבקשת לדעת, רמז, משהו, כלשהווווו ובשבועיים האחרונים זה היה יותר ויותר קשוח רק מגדילה ומעצימה את ההתרגשות, החששות, הפחד הטוב הזהה, השבוע הזה כבר השתגעתי לחלוטין, חסרת סבלנות ברמות ליום רביעייייי, והזמן לא זז!!!  אני סופרת את הדקות כדי לצאת אליך… נפגשות קונות גלידה לבית ואומרת שאני אצטרך את זה😈 ואת ממשיכה להאכיל את הסקרנותתתת ולא מגלה אפילו לא חצי מילה ואני מבעבעת עד סף רתיחה, הגענו אליך הכנסנו את השולחן, נכנסתי לעשות מקלחת זריזה, שמת לי מסיכה עיניים עצומות ועולה על השולחן ועדיין את לא מספרתתתת, נשכבתי על השולחן ואני שומעת ריץ רץ שנפתח ונסגר ואת שואלת עכשיו את יודעת?! 

הראש מתחיל לרוץ ולהתלהב ולהתרגש, את מסדרת את המצלמה ומתחילה, בודקת שהכול במקום מכינה את הכלים ומחטאה אותם ואותי והכוס בוער מהאלכוהול ועוד יותר מהטירוף, ביקשתי שתגידי לי לפני כול תפר, המחט הראשונה נכנסת ובאותה השנייה הגוף מזריק לעצמו את הסם הממכר הזה, הכימיה הזאת שהגוף רוקח וממסטל אותי, החשמל הזה שמעיר ומאיר כול מילימטר בשניות וככול שעובר הזמן הטירוף שמתחולל בו רק עולה ועולה, זה המדיקל, זה מה שהוא עושה וזה למה אני מכורה, הכאב מזה מדהים, עוד תפר, וככול שיותר יורדים לכיוון החור ככה רמת הכאב עולה, ויותר רגיש ועוד תפר, ויותר רגיש ועוד אחד ומימין ומשמאל ועוד ערכת תפירה נפתחת והפסקת מים הפסקת נשימה, אני יותר ויותר מתמסטל ומתגרה ברמות אחרות ומרטיבה ועוד תפר ועוד, ומתקדמות ואנחנו כול אחת בספייס שלה ועפותתת ומתלהבות ומרוגשות ומדברות וצוחקות ומצלמות ואני מתכנסת בכאב ואת איתי שם, עוטפת, ועוד תפר ועוד תפר, הגענו לסוף עד הישבן, שכחנו לספור אבל היו אני מאמינה מעל 20 תפרים, והרגע הגיע, את לאט לאט סוגרת אותי עם הרוכסן ואני כמו נאטמת, מרגישה שנמתחת ונקרעת רק בשביל להיסגר, הרגשה פסיכיתתת, של סגור, של אין, של ריק, של אין נכנס ואין יוצא, של איבר סגור הרמטית וסגור בחומה התחושה הזאת יחד עם הכאב של המתיחה כול כך גירתה אותי וידעת והרגשת הבאת לי את הסטיספייר שלי ואני מאוננת ובטירוף, מתחרפנת לחלוטין ואת איתי נוגעת ומעיפה אותי עוד ויותר אל הקצה וזה היה פשוט הרגשה טירוף מוחלט, שמימית, חוץ גופית השילוב הזה של כאב, של סוטול, של חשמל, של גירוי וחרמנות, ואוננות ומגע זה היה פשוט התעלות אלוהית… אין לי איך לתאר את האקסטזה הזאת של כול החושים… 

את לוקחת סקלפל ומתחילה לפרום אותי תפר אחרי תפר, אני כמו מרגישה ניתוק, הרגשה של חוסר, הגוף משתולל מבפנים ואני חוזרת לאט לאט לנשום, ואני נוחתת לתוך החיבוק שלך ומתחפרת בך ושתינו בספייס יפייפה נוחתות לאט לאט ומוצפות בהיי הזה, שאני יודעת ששתינו כול אחת מהצד שלה פשוט מכורות… 

רק איתך אהובה שלי, רק איתך אנחנו מגיעות לכאלו פסגות, את מצליחה כול פעם מחדש להעיף אותי גבוה יותר ומאתגר יותר אני אוהבת אותך❤️❤️❤️

ישבנו כמה חברים ופשוט קרה 😈

בסשן הזה היה לי אתגר כפול, גם העיניין שזה היה כאב שמתמשך שזאת התמודדות אחרת שזה לאורך זמן וזה התחיל במחטים הדקות והסתיים בירוקות העבות, שחלק מהן היו של שתי כניסות במחט אחת, אז זה היה טיפוס דיי תלול מכאב רך, לכאב קשוח, שהגעתי מתנשפת לקו הסיום. 

ההתמודדות השנייה הייתה בכך שהיינו כמה אנשים בחדר, זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בסשן מדיקל פומבי וזה שונה ממש ממה שמכירה יותר קשה להתרכז בכאב ולהתכנס בתוכו אבל עצמתי עיניים ולאט לאט מתנתקת ונשאבת אל תוך קסם הזה ולסערה שהגוף מחולל וממסטל בסוטול הכי גבוה שיכול להיותת, זה באמת קסם עם המדיקל, בשנייה שהמחט הראשונה נכנסת זה כמו עירוי חשמל לווריד שזורם לכול מילימטר בגוף בעוצמה של מכת ברק ובמאית השנייה… עם כול מחט אני מטפסת קצת יותר מחוץ לרקיע ולשפיות, מחט ועוד מחט ועוד ועוד הגענו ל64 מחטים אמרו לי… זה התחיל במחטים הדקות ואני עוצמת עיניים נסגרת למה שקורה סביבי ולאט לאט נעלמת ומתכנסת בכאב והכאב מתגבר אל המחטים היותר רציניות ואני נשאבת לתוך עצמי ולהתמודדות שלי עם הכאב שאני כול כך מאוהבת בתחושות האלו ומרוגשת מהן… כול פעם פותחת עיניים ויש מציאות מסביב אבל יש כמו חוצץ ביני לבין מה שקורה שם… אופוריה של ספייס מקיפה אותי וזה היה פשוט מהמם.

תודה על החוויה זה היה אתגר חדש ומדהים❤️

כותבת את זה הערב אחרי הסשן למרות שבדרך כלל כותבת יום אחרי כשקצת מתעכל לא יודעת אם זה טוב או פחות, אבל מרגיש לי, בעיקר כי רציתי כמה שיותר לזכור ולנצור כול רגע ופרט מהחוויה המדהימה הזאת שחוויתי איתך…

דיברנו על זה יחסית בהתחלה שהכרנו על מומיפיקציה סיפרתי שחוויתי בקטנה אבל לא משהו ממש מורכב ועמוק וחושבת שכבר אמרתי לך שרוצה ושמסקרן אותי…

חחח אני כזאת סאקרית של התנסויות וחוויות 😈 ומשהו במה שסיפרת קסם לי וחושבת שזה נשאר לי בראש מאז…

שבוע שעבר ביקשתי וקבענו, לעיתים רחוקות קורה לי מבקשת מה רוצה בסשן אבל כול כך רציתי וידעתי שיהיה חוויה כי כבר מודעת לעצמי בזה, שחוסר תנועה, חוסר אונים בהכרחה, ריתוק, נראה לי הדבר שהכי מגרה אותי ובו זמנית הכי מרגיע אותי וזאת הסיבה הראשונית שנכנסתי לעולם הבדסמ, זאת הייתה המשיכה הראשונית, הלקחת הזה, האין לך יכולת גם אם רוצה, ההכרחה, זה דבר שכמו מתג מגרה ומרטיב אותי, ובאותה הנשימה גם מכניס לשלווה, כי האמת החשופה שזאת הצורה היחידה שלגמרי מצליחה לשחרר שליטה, שפשוט אין שום יכולת פיזית לקבוע משהו או להביע משהו ואי אפשר במלוא מובן המילה, לא כי ביקשו או אמרו אלא כי פשוט אין אופציה אחרת, ובשבילי התחושה הזאת משחררת, והיום זה היה שחרור מוחלט היות שהכול נמנע ממני, תנועה, ראיה, הנשימה הייתה יחסית מוגבלת או יותר נכון יותר מדודה ורק מהפה יכולה, שגם אותה לקחת לי לכמה שניות מדהימות, הגוף היה מקובע באותה הפוזיציה, ועטופה, הכי עטופה שיש, כמו בתוך רחם מנותקת מהמציאות, עטפת בעוד שכבה של ניילון ועוד שכבה ומכול הכוונים, הרמטית לחלוטין מלבד חור לפה וצפוף יותר וצמוד יותר, כורך עליי, ומפריד אותי יותר ויותר מהחוץ ואני לאט לאט מתכנסת ויותר ויותר בעצמי, שוקעת בעולם משלי, ואז התחלת לשחק לי ובי שזה פשוט הטריף לי, מעורר חושים ויוצר ניגודים כול פעם במשהו אחר, הייתי עטופה לגמרי, כלום, אטומה מלבד הפה לנשימה עמוקה וצמאה,
והכנסת קרח שהניגוד בין החום שבתוך העטיפה לקור של הקרח חירפן אותי, ובפה טועמת מלוח, וטועמת מתוק, זה הטריף לי והבעיר לי, ושיגע בסערה של החושים של רגע בזה ורגע הזה ורגע שקט ורגע אתה מזיז לצד שני והופך ודורך על הפנים והגוף, עפתי, לחלוטין, בשגעת מדהימה שעירבלה אותי.

הכנת אותי מראש ל40 דקות ככה והרגשתי שאתה מתחיל לפרום ולפתוח ולפעור ולהוריד ממני עוד שכבה שנהייתה לכמו עור שני וכול כך רציתי עוד, לא רציתי לצאת לעולם ולהתעורר ולחזור למציאות, זה היה ניתוק מושלם וכול כך הכניס אותי לספייס של רוגע ברמה של צפה על ענן, כזה רוגע,שלווה מטורפת ונקייה, לקח לי זמן לחזור להווה ולהיפתח חזרה לעולם, כי גם כול כך ניסיתי להאחז בתחושה הזאת עוד …

באתי לרגל שלך, למגע שלך, לנוכחות, לידיים חמות שנוגעות וכמו נותנות רגיעה ולנשום. 

ידיד שאל אותי למה לא כתבתי מה היה בסשן עצמו חשבתי על זה קצת והחלטתי לשתף… כן זה ארוך אבל הרבה פעמים זה מסקרן לדעת ולראות קצת את הבפנוכו.. גם אם זאת רק הצצה. 

אחרי חיבוקים ונישוקים ופטפוטים באיזי הזה שלנו נכנסנו לבית ואמרת יאללה, כמו נדלקתי במאפס למאה בשניה כי לא הייתי בטוחה אם יהיה סשן בכלל, בדקת אם נשאר וכמה ערכות תפירה יש וההתרגשות כבר התחילה לבעבע בי והתעוררו לי את הפרפרים שמערבלים את הבטן, יצאתי לעשן סיגרייה כאילו שזה יעזור🤣 נמצאה האבדה והיו 3 ערכות תפירה של 75 ס"מ, שמנו שולחן גדול בחדר ושמיכה ואמרה לי היום יש כמה כללים חשובים, אחת- אני לא אקשור אותך זה אז כמה שפחות תזוזה, שתיים- חייבת לשמור על שקט את תהיי תפורה ואם השכנים יזמינו משטרה את לא תוכלי לקוםםםםם ומי שמכיר יודע שאני בין הרעשניות אם לא ה!!, ואחרון- היא אמרה אני איתך אבל גם את תהיי קשובה במידה וזה יותר מידי להגיד!! 

שכבתי על השולחן ערומה עם רגליים מפושקות תחת קרוב לקצה… מנסה לגנוב אוויר אבל זה לא כזה עובד ההתרגשות ממלאת את המקום של הריאות לנשום, היא מעבירה לי אלכוהול לחיטוי על  הכוס שגם ככה בוער ורגיש מהריגוש שמציף אותי, שמה מספרי מלקחיים של פירסינג בשפה הפנימית שקרובה מאוד לחור ולנשים שבנינו יודעות שזה מקום מאוד רגיששש והן כואבות המספרים ררר ואז אני מכינה את עצמי נפשית לכאב הרציני, אני מתכנסת בעצמי ברגעים האלו וכול מגע כמו מקפיץ כי יודעת שזה תכף מגיע, מאמינה שאלו רגעים שכול נשלט/ת מכירים השנייה לפני… קשה לי לזכור ברגעים האלו כול מה ובדיוק מה שנאמר אבל היא כמו אמרה לי שזה מגיע וזה טוב שעשתה את זה זה נתן לי כמו רגע להיכנס לזה  לרגע המזוקק הזה של זה קורה ועכשיו. 

ואז המחט נכנסה הכאב היה חד וקשוח כאב ומאסיבי ומתמשך כי יש דקירה כואבת של נכנס יש כאב של עובר ויש כאב של יוצא ושנייה אחרי המחט עוברת לשפה השנייה ושוב הכאב שנכנס הכאב שעובר והכאב שיוצא ואני מחניקה את הגניחות והצעקות מנסה לבלוע אותן ונטרפת מהכאב המטורף והמטריף הזה שמערבל אותי וממסטל אותי, רגע שאני הכי ערה וחשמל ובו בזמן הכי בתוך עננת סוטול בועטת של ספייס מטורף היא מהדקת את השפתיים וקושרת אותן אחת לשנייה שזה כאב משני אבל טוב כזה ואני נושמת וצוללת לתוך הכאב שממסטל אותי,  ואז המספרים, המחט, וכניסה, יציאה, הכאב העצום הזה שאני בולעת אותו לתוכי מחניקה גניחות וצעקות בקושי והכאב חזק ונוכח ומאסיבי ומאתגר ומעיף וזאת התמודדות קשוחה ומדהימה שמטריפה אותייי, ועוד מספריים, מחט, כאב עצום, והגוף מרחף אי שם בזיקוקים ברקיע הכי גבוה שיש אני אני נכנסת ויוצאת מהמודע, לרגע מודעת לרגע מרחפת נכנסת ויוצאת מהשפיות… בתור אחת שלקחה טריפים זה טריפ אחר וגבוה יותר ומחשמל יותר ומעיף יותר זה טריפ שיוצר לך הכימיה של הגוף וזה פשוט שמימי… זה מה שכאב עושה  וזה קסם בעיניי ואין שני לתחושה הזאת ואין טהור יותר וטבעי יותר מהסוטול הזה שהגוף רוקח לך...

ואז שוב מספריים, מחט, כאב… ופתאום רגיעה, נשימה, שקט, ואני תפורה ב5 תפרים בשפתיים הפנימיות ו3 בשפתיים החיצוניות שעוטפות ואני מרחפת כמו רוח על פני תהום ואני איתה ברגע הזה אנחנו שם ושתינו מתעופפות כול אחת בספייס מהצד שלה והיא מצלמת לי ואני רואה את את התפרים והדם ואנחנו נטרפות  מהיופי של זה, כמו לראות בתמונות את הכאב ואת החוויה שרק הרגשתי ופתאום רואה את היצירה הזאת..

אני והיא כול אחת בהיי משלה דום ספייס וסאב ספייס שמתאחדות זה היי מטריף מטורף ופסיכי וזה כזה מיוחד הרגעים האלו ההרגשה שחולקות גם ללא המילים שמסבירות אבל יודעות שעטופות בה בריגוש הזה… ולאט לאט החוטים נגזרים ובעדינות ואני כמו נפתחת איתם ואני בכזאת מערבולת של עננה סוערת שעוטפת אותי  ואני מתחילה לנשום יותר ולחזור חזרה למודע וכזה ספייס וההרגשה הזאת, בדיוק זאת, זה הדבר הכי מדהים שיש זה כמו להיות ברגע השקט של עין הסערה זה שקט נפשי ורוגע ברמה אחרת ואני שוכבת שם מעכלת וצפה, כמו עם אדוות מים שלאט לאט נמוגות ואנחנו מדברות ואני פשוט במקום כזה טוב...בזכותך.

בשלב כלשהו אני קמה מהשולחן ישר לתוך הכירבול שלה לאנחנו הזה השלנו הזה… ❤️

אוהבת אותך💖

יודעת שיצא ארוך… אבל לא קל להסביר חוויה כזאת עמוקה וקשוחה ומדהימה בקצרה. 

לא מוסיפה תמונה… יש בפוסט הקודם😈

הייתי כול כך צריכה את זה, אותה, את החיבוק הזה שלה, את האיזי שלנו ואת הכאב המדהים שהיא יודעת כול כך לתת לי אותו כול פעם, כמו בדיוק במידה שאני צריכה😍

חדירות צפופות ואינטנסיביות של מחט עבה שנכנסת ויוצאת ללא הפסקה או נשימה בין הדקירות ואז הכוס רוח שואבת אותי ואת הדם ממני והכאב מדהים ומאתגר ועוד חדירות צפופות, כניסות ויציאות ועוד כוס מצטרפת... "תעצמי עיניים" ומחט בפיטמה והכאב חד וחזק המחט יוצאת ונכנסת ועוד חדירה מכיוון שונה וכול דקירה כזאת אני נושמת בחדות עמוק את הכאב אליי, מפנימה אותו, מרגישה את הגוף מתפוצץ בטירוף משלו... העוררות הזאת, החשמל הזה, שעושה לי הכי טוב שיש ואני כזה מכורה אליו, אני כזה צריכה אותו כול פעם, שד שמתעורר ולא נרגע עד שמקבל את שלו, זה מרגיע אותי ובו בזמן מעיף אותי ישר לסערה מדהימה... 

הכוס יורדת ואני מרגישה את הדם מטפטף עליי, הוא חם ונוזל לי על הגב, שובל של חום וצבע וחיות, זה הגוף שלי שמגיב, זה הוא מבטא בדרך שלו מחצין את עצמו. 

אני כול כך בהיי היום, כואבת וכול כך באופוריה 😍

תודה מדהימה שלי.. אוהבתתתת אותךךךך💋💋

כן עבר זמן מאז הדקא בנובי גוד אבל התמונות רק עכשיו נמצאווווו וגם עלו לעמוד שלהם בפייס 😈

הפוסט שלי על מה שהיה בדקא😈

ממחזרת פוסט מבדיוק היום לפני שנתיים  שהיה מוסתר  כי יש רגעים שלא נשכחים וצפים לי בראש לפעמים ושנהנת להיזכר, רגעים שאני מודה על שחוויתי וכן יודעת שגם עוד אחווה. 

בדרך חזרה ממך הראש מלא בך משחזרת כול רגע שהזיכרון נותן לי, רגעים צפים ומרחפים בי, ליטוף, סתירה, חיבוק, הצלפה, התכרבלות,הזדקקות,אהבה, מילים ומשפטים שרוקדים לי בראש בריקוד צמוד  שממזמז את הנשמה..אתה מתפתל סביבי, נושמים אחד את השנייה, שואפים אותנו כמו אוויר אחרון וסופגים כמה שיותר ממסך הערפל הזה שאופף אותנו. 

מגיעה הביתה, מדליקה דוד ויושבת לנס וסיגריה, הלב עוד דופק הריגוש ממך עוד מציף אותי… מתחילה להרגיש את החוסר בהוויה שלך מסביבי...זה להב  חד כול פעם שננעץ עמוק ומסתובב בפנים הרגע הזה. 

נכנסת להתקלח מסתכלת על הסימנים היפים מלטפת את השדיים שעוד כואבים ובכוונה לוחצת ומכאיבה יותר כדי להרגיש אותך עוד על הגוף שלי, מתגרה מהתמונות שרצות לי בראש מלטפת את הכוס, מסבנת, משחקת קצת ומרגישה את החורים שלי עוד כואבים ונפוחים ממך… נזכרת כמה שדדת לי אותם ופירקת וקרעת, עוד מרגישה אותך דופק לי אותם עמוק וחזק, כול דפיקה מעלה אותי עוד לרקיע שלך, ואתה מפשק ומרחיב, הכוס בוער מכאב מתוק, אתה יודע בדיוק איפה לגעת ולהוציא אותי מאיזון לחלוטין, מטריף אותי עוד קצת מחוץ לשפיות והרגליים כבר רועדות מתקשות לעמוד ברגש ובסחף שמטביע, אני מרגישה את ההצלפות בגוף, נושמת כול אחת עמוק פנימה, הכאב יוקד וחד ואני מרחפת יוצאת ונכנסת מהתודעה נהנת מכול אחת, עוד לקצה ויותר קרוב לצוק… סופגת ומאוהבת באיך שאתה נהנה להכאיב אותי כמו שיודעת כמה אתה נהנה לאהוב אותי… פסים ערים ובוערים בגוף שמפוצץ באדרנלין… והרגעים של השקט בין ובין, ואוחח הליטוף, הנשיקה, ואני מנסה להיצמד רק עוד קצת.. עוד קצת…רק לעוד רגע קטן, צמוד אליך, צמאה ומשתוקקת  לקירבה ולמגע שלך בין ובין הטירוף שאוחז בשנינו.

האהבה שלנו שבאה במיליון גוונים, שפות שנות שבאות לתאר את אותה הנקודה.

אתמול כשישנת טיילתי ואני מרגישה אותך נוזל ממני עם כול צעד רטיבות מהולה בכאב בחורים, בולעת רק כדי להרגיש עוד את הכאב בגרון, נהנת מחייכת לעצמי יודעת עד כמה אני בעולם אחר ומרחף משלי כשהכול מסביבי קרנבל של אנשים וקולות וצבעים בשוק במחנה של יום שישי…

כול פעם שאנחנו נפגשים האהבה שלי אליך רק גדלה להבה ששורפת את כולי עד לאפר לרגליך… לא יכולים בלי אחד את השנייה לא משנה מה, שנינו יודעים את זה מעמקי הנשמה ,נמצאים במקום העמוק שלנו אחד אצל השנייה…

יודעת שאלו ידיים אוהבות  מספיק בשביל להחזיק ולשמור לי את הלב, אחיזה שלא מרפה לשנייה, שמעסה את הלב ומחייה אותו לפעום מחדש.