|
|
|
השבת בער בי להיכנס לסטודיו להוליד מתוכי את היצר ששנים מתחולל בתוכי כמו חיה שרק רוצה עוד לטרוף ולפרוץ גבולות ולהתנסות בעוד צורות ולגלות עוד טכניקות, ליצור משהו מאין, דף חלק שרוקם עליו את נבכי דימיוני, הדימיון שמושפרץ דרך הידיים למכחולים לצבע שנערם על הדף...והתוצאה כול פעם שונה כי כול פעם התודעה במקום אחר, הראש התעדכן בעוד עדכון תוכנה, גירסה חדשה שהזמן והחוויות מעצבים אותנו כול יום מחדש...
מה שנולד היום:
מה התכלית של זה הכאב
אם לא לנענע לי את הלב
ששקע בתרדמה
וזה זמן רב שלא החסיר פעימה
* ממש זמן רב...
מהיום...
כנראה מה שמתחולל בפנים מחפש דרך לצאת.
⬇️"...let me see your color"
זהו עכשיו אני כאן, בראש ובנפש, בנקודה שמוכנה להצביע על המקום ולהביע במילים את הצורך שלי זה מתחיל להתבהר קצת מסביבי מתחיל לתפוס צורה… בדיוק השלב שמסיימת תקופה אחת ונכנסת לאחרת זה יפה הרגע שאני מבינה שזה מה שקורה ומרגישה שתקופה אחרת מתחילה כמו מעין מדרגה.
הצורך שלי במישהו לידי היה המון זמן באפליה ודיי מנומנם כי הרי איך אני יכולה לצאת מעצמי אל מישהו אם אני לא יודעת מה בכלל רוצה שלא לדבר על כול העומס שהיה בזמן האחרון…
הגעתי בשבוע ומשהו האחרונים לכמה תובנות חשובות לגבי מה שהייתי רוצה בחיי.
ניסיתי לכתוב בפרופיל אבל מרגישה שיש צורך לזקק ולהבהיר יותר.
אני לגמרי מאמינה שהפואנטה של הכול בשבילי זאת ההנאה ואצלי כמו שבדרך כלל בחיי אין הגדרה אחת שמתאימה אסביר קצת מה הכוונה בהנאה כי מרגישה שמה שאני מאמינה לא תואם את הרוב…
חושבת שמחפשת משהו מעל להגדרות מעל איך אני נראת או מה תפקידי או איך הדברים אמורים להיראות, המיקוד צריך להיות בהנאה לדוגמה- בין אם זה כשמצמידה בכוח את הפנים שלו בין הרגליים שלי למקום החם שלי תוך כדי כוחניות ובין אם זה זיון אלים כלפיי עד שהנשמה יוצאת, בין אם זה גרון עמוק שאני עושה לו ומענגת אותו או אם להצליף בו, בין אם זה לשבת לו על הפנים ולחנוק ובין אם זה להתחנן אליו להרגיש אותו….יש אין סוף והכול נבנה בהתאם להנאות של שני הצדדים ורצונות וכמיהות.
מקום שאין מה אמורה להיות אלא מה רוצה להיות… פשוט הנאה נקייה.
דיוניסנס בעיניכם? אני לא רואה את זה ככה קצת כמו שאומרים שאדם מחליט אם להיפגע, אני מחליטה לראות את זה מקום טבעי ונקי מהגדרות( ג. ד. ר) זה מגביל ולא הצלחתי בחיי להיות בנורמה כלשהי וכמו שכתבתי כבר, באמת ניסיתי.
אז כנראה שגם בזה לא.
אז כן מחפשת לעצמי עולם כזה עם מישהו, זה לגמרי יוניק דרך אחרת לחוות ולראות דברים וכן יש לי אורך רוח וסבלנות עד שאהייה במקום הכי נכון לי...ולא על זה לא מוכנה להתפשר.
איך בפועל זה יראה? זה בהחלט דברים שצריכים לבוא בפתיחות ולהגיד מה באמת עושה לכול אחד ולהבין שאין בזה הורדה אלא רק התרוממות והתעלות מעל הגדרות וצורך בהנאה לא משנה באיזה צורה היא מתקיימת רק הצורך בזה ששנינו נהנה מכול המגוון שיש לעולם הזה להציע.
מצאתי פוסט משנה שעברה כנראה כבר אז זה התחיל לצוף.
מצרפת אם בא לכם לקרוא אם יש סקרנות ועיניין אמיתי למה שכתבתי…
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=96273&postid=853235
עושה כמו שלח לחמך… אולי יש עוד מישהו ששותף לרעיון היחסית אמורפי הזה...כי זה פשוט מיוחד.
כאן אני עכשיו יושבת וכתבתי את זה...
מקום נקי.
העיניים זה החלון שמקשר בין החוץ שלנו לעמוק בפנים שלנו...
העיניים משקפות כול כך הרבה כמו מסגירות אותנו, את האמת של מה שקורה בפנים אי אפשר לשקר שם אולי אם ממש מנסים ומתאמנים עליו.
כמו מבט מצמית כזה ומשתק שממנו ידוע שאי אפשר להגיד מילה פשוט אין לאן ובתוכך את יודעת את זה אז ששש לעכשיו ותתני לגדולים לדבר.
או מבט משתוקק כזה למזון של הנשמה שבוערת, נשרפת וכמהה לפורקן, לפיצוץ, זיגוג כזה של איבוד לטובת הטירוף שמתחולל בפנים הרגע שעוצרים את הנשימה ועד לאורגזמה לפיסגה ואז לאנחה של הנחיתה ואז המבט נרגע והופך למבט של עונג מדושן ואת פשוט במקום אפוף אופוריה שעוטפת ואת עוד מתערבלת עם מה שרץ לך בגוף פתאום נושמת חזרה נשימה עמוקה כזאת כמו אחרי שכמעט טבעת, נשימה של התעוררות מהאקסטזה והטירוף שקרה לפני רגע...
מבט מתמסר שכשרואים וקולטים אותו, בו ברגע פשוט יודעים היא שם, בשבילך עמוק, לעד ולאין קץ, היא גמורה כי אצלה אין כלום רק אתה קיים בתוכה נוגע בכול מחשבה, קיים בכול רבדי התודעה, עוטף לה את המחשבות בשלשלאות ברזל כבדות... אין יציאה, לא אין לה ועם הזמן רק מחלחל יותר מהמודע לתת, מרבדים, לרבדים עמוקים יותר עד שלא נשאר לך כלום, כן את מכירה את זה ואת יודעת גם מתי הרגע שזה קרה.
מבט ריק שאת מבינה שהוא כבר לא שם איתך,פתח לך את הדלת ממנו שתצאי ותסגרי את הדלת אחריך, סיימת את שלך, נתרחק, החוטים שלו נפרדו ואת עדיין קשורה כמו פאנטום חלק מהלב שכבר לא שם אבל אוח כמה שעוד מרגישים אותו...חלק שהנשמה לא מוכנה להשתחרר אותו לא מסוגלת הרי זה חלק ממך...
מבט של חוזק, של עוצמה מבט שאני כבר מבינה שאין משהו מלפני הכול כמו ניצב בערמה מתחת לרגליי ומגביהה אותי, דורכת על גוויות הזיכרונות שמבינה שאני כבר אל על מעליהם וכבר לא יוכלו להכאיב... סוג של ניצחתי את זה, אז כבר לא מפחדת, הידיעה העמוקה שאם עמדתי והתגברתי בעבר על אלו אז יודעת ובאה בלי מורא לעתיד...
המבטים אומרים הרבה פעמים מילים שאנחנו לא מסוגלים לבטא בקול.
חלון הנשמה.
**ציורים שלי
המוזה נחתה עליי היום,
היה לי יום מלא ביצירה סיימתי ציור אחד שעבדתי עליו הרבה זמן ומה שמפתיע שאני מרוצה ממנו שזה לרוב לא קורה שמרוצה ממה שיוצא.
וזה מה שעלתי לפה היה מעכשיו שציירתי לשעשוע היה לי נעים לצייר אותו❤️❤️
תקופה שמלאה בעליות של היי נעים ומרומם וירידות של תהומות ואבדון ושחור נלחמת איכשהו להתייצב לא הולך לי כול כך אבל אמשיך להילחם על היציבות החמקמקה הזאת שנדמה שמתאמצת לנזול לי בין האצבעות.
לא אפסיק לשאוף לשם!
היה קשה לי לבחור בין שני טראקים של טראנס שממש חורשת עליהם שימו ווליום ותשחררו!
כי לפעמים הוא היחיד שמבין משהו... ❤️
מרגישה שהנפש שלי התעוררה, התעוררה לרצון לחיות, לרצון להתפתח, להפוך מפוטנציאל לא מנוצל לשיא ההגשמה העצמית… תקופה שהאומנות שלי רק מחפשת לטרוף את העולם, היצר ליצור מתגרה ומפרה את עצמו נותן לעצמו מזון שרק פותח את התיאבון יותר כאילו הוא אכל חריף…
הקצב שבו קורים הדברים זה כמו ספרינט של 100 מטר להספיק הכול וכמה שיותר ולתת את המקסימום מעצמך כי לא יהיה זמן אחר, עכשיו זה הזמן, המאמץ, הזיעה הניגרת החום גוף שעולה, דופק מאיץ והאנדרופינים אוח האנדורפינים זה שמימי!!
הזמן, זה המצרך הכי נדיר בעיניי זה נהייה אישיו בשבילי אפילו עד כדי אובססיה, הצורך של לנצל עד תום את המתנה הזאת של זמן ללא חובות, בלי ימים שצריך דברים אלא ימים שרוצה דברים, לא צריכה להגיע למקומות בזמנים שונים אלא רוצה להגיע, הזמן זה הדבר שהכי צריך להעריך ושתמיד בראש שלי שלא יהיה זמן אחר כזה ושלא תהייה שוב תקופה כזאת שיש את המשאב הכי יקר הזה- זמן חופשי ללא צורך של דאגה כלכלית קיומית, החיים לפי העיצוב שלי הסדר יום שאני אחראית עליו… מתחילה לחשוב וליצור לעצמי דרך עתידית לחיות ככה או לפחות חלק ניכר מהזמן.
שמה לב שממש מעט מסתדרים עם החופש הזה בלי לצלול למקום של אבדון של ריק וכלום של טלויזיה ואוכל וריקבון וההרגשה של שרק יעבור ועוד יותר מעטים שזאת תקופת פריחה.
אני לא זוכרת תקופה שככה נשמתי עמוק והרגשתי כול נים בריאות מלא באוויר החופש של הנפש, אוויר חופש- כמה זה נעים וכמה זה נקי ומזוקק…
התחלתי לימודים של שני קורסים שונים זה כזה כיף ללמוד!! שמתי לב שנהנת מכול סוג של למידה זה כזה מעצים ומאדיר, אני כמו ספוג בזה, סופחת אליי כול פיסת מידע כי הכול מפתח אותי בצורה כזאת או אחרת ומשפיע ופותח את הראש להבנה גדולה יותר מהידע שקיים אצלי .
לומדת קורסים שהם שני עולמות כול כך שונים אבל תכלס כולי עשויה מקצוות כול החיים הייתי מקצה קיצוני אחד לקצה קיצוני אחר נמצאת בהכול ולא בכלום קצת בזה וקצת מזה… לאחרונה מפתחת רובד מיוחד בין כול שכבות החיים שלי שמשלב ומאחד את כול הקצוות שבי שמשתלב יחד לישות מוזרה, ודפוקה ומדהימה ומיוחדת קומפלקס קוסמי חדש...נראה לי שזה לא רק התקופה אולי זה גם קצת הגיל שבו האופי מתגבש ויותר מבינה מי אני ולאן ומה רוצה...בעיניי זה גיל מהמם ומקום תודעתי כזה איכותי.
מרגישה שנפתחת לי הדרך, שהאבן המשתלבת, משתלבת פיסה בפיסה לרצף חדש של פסיפס החיים שעליו צועדת.
כן אני במקום טוב.
כן אני מסופקת אבל לא שבעה.
כן הראש והנפש במצב של התעלות.
ואמן, אמן שימשיך ככה!
**הושמד
**יצירה ישנה שלי ❤️
למי שלא ראה זה הפוסט שלי שבו יש לינק לתחרות.
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1060942&blog_id=96273
תודה לכול מי שהשתתףףףףף❤️❤️❤️
הציור שלי הוא ה4!!!!
אעלה אותו גם כאן
זה ציור ישן לפני בערך 10 שנים
שמן על קנבס
*חייבת רק להגיד שזה צולם לא מקצועי האיכות לא משהו. 💗💗
חשבתי רבות אם להיחשף...
לא הרבה יודעים אבל אחד הציורים שם שלי.
מעניין אותי ומסקרן אם תצליחו לנחש איזה מהם!!
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1059882&blog_id=109679
***כמובן אגלה בסוף איזה מהם....😊😊
