מפרסמת כאן פוסטים מהזמן היחיד שבאמת הרגשתי את השם הזה, את הלמטה העמוק הזה.... מפרסמת דברים מהעבר כי משתוקקת להגיע לזה שוב להרגיש ולהיות ככה עם מישהו בנקי הזה, בטהור הזה, בנכון הזה
(אכתוב את זה כול פוסט שאבחר לעלות מתוכם)
כשנכנסת התחברנו כמו מגנט כאילו כול הכוחות הביאו אותנו לכדי החיבור הזה.. כאילו הכי מוכר והנפש מצאה את הבית שלה… שרפת אותי באש שלך והלהבות שלנו התחברו למדורה גדולה בחום שלא מרחם.
לקחת אותי… ככה…שברת לבנה לבנה… בסבלנות ... אכלת לי את הנפש עם סכין ומזלג.. חותך כול פעם חתיכה קטנה, ואז שם בפה, טועם את הטעמים, ובולע אותי ואיך אני אוהבת שאתה ככה נהנה מזה… ואני מרגישה עם זה כול כך טוב להגיש לך אותי ככה מטובלת בחיוך וצחוק וחום ואהבה ועם קמצוץ של חריפות … אני שותה ממך בשקיקה כול טיפה של חייך שאתה נותן לי זה מרווה לי את הצימאון והיובש שאפף אןתי תקופה ארוכה...אתה מטפטף ויוצק עלי את האמת שאתה רוצה בשבילנו… סותר לי את המציאות הנכונה לנו שהיא תיכנס ותחלחל, שאתחיל להבין את המקום הקטן שלי לעומת המדהים שאתה וכול שניה שעוברת רק רוצה להתעטף בצל שלך.
מזמן הגירוי השכלי לא הרטיב לי ככה…
החורים שלי בשבילך רק תיקח ובשנייה אחת ובבת אחת אני נכבשת, הגוף עונה ונותן לך אותו עוד לפני שהמחשבה מעכלת, הוא נותן לך אותי עוד לפני שהראש הספיק להגיע לשם ובלי לדפוק למחשבות חשבון…
המאבק שראית שהיה לי עם עצמי היה קשה, אף פעם לא הייתי שם לגמרי ואף פעם לא נתתי לזה לתפוס לי, אף פעם לא ויתרתי ככה, זאת טריטורייה שלא מוכרת לי לחלוטין הראש לא ידע איך לעכל ולשחרר מאבק רציני וכואב קרב על האדמה היה שם ואני נשבתי בכלא שסגרת עליי עם סורגים מסביבי-הרכוש שלך…
מבהיר את זה ביותר שקוף מחמצן.
לא יצא לי מהראש מה שאמרת על להיות הכלום שלך שזה עולם וכן איתך זה פשוט להיות עשירה באושר…
מפחדת להגיד את זה ולחשוב ולהיות שם ואתה יודע כבר למה, רק מהפחד שלא יהיה, שיעלם, שיברח, שיגמר, שמשהו ישבר אחרי כול המלאות הזאת מפחדת שוב להתרוקן זה יהיה בור, באר תיפתח, מכתש בעומק הנשמה.. זאת הסיבה שמפחדת כי עכשיו שטעמתי, אני אתפרק ואשבר למיליון זכוכיות קטנות… זה מפחיד אותי מאוד, ממש מאוד..זה משתק אותי.
אבל כבר מאוחר מידי בשבילי אני כבר לא שלי אומרת לעצמי צ'או.
הגוף היה שלך היה כבר בדקות הראשונות… והנפש הייתה רעבה להרגיש אותך כמו שנים של אפור… וטפטפת טיפות חמות של אדום בוער שנשארו לי שלמות בפנים.
אתה מודע שזה מה שעשית?
תיקח לך,
קח את המגש שאני מונחת עליו.