כפי שידוע למספר ההולך-ומסתער-לעבר-הדו-ספרתי של קוראיי הנאמניםות, מאז יום רביעי אני ישן כשאני אטום בפלאג המפלצתי שעשה cameo בפוסט הזה, ובחגורת צניעות לא בלתי-צנועה, כעונש על אי-ציותים ו\או דיוקים שונים (ויש לי עוד כמה עונשים בתור :( ).
בלילה הראשון, כפי שנדמה לי שסיפרתי בפוסט קודם (אני מילולית עצלן מכדי לסור לבדוק), בקושי ישנתי. הפלאג קרע אותי, החגורה גירתה ולחצה, וכל העניין הרגיש כמו סוג של, ובכן, עונש.
בלילה השני והשלישי היה קצת (לא מהותית, אבל אני מרגיש צורך להגיד) יותר טוב.
אבל אתמול בלילה, בתקווה ליל העונש האחרון, זו היתה כבר סוג חדש של חוויה.
קונטקסט נדרש הוא שאתמול בבוקר לגלות שמרוב לחץ על הביצים וגירוי ואי-גמירה טפטפתי במהלך בלילה כמות די נכבדה של תסכול גברי לתוך הכלובון. שמחתי להסיר אותו.
ואז, אתמול בערב, הייתי במפגש חברים, וידידה ותיקה, שפעם היינו מעורבים מינית באופן די כיפי, עשתה לי לא מעט טיזינג כל הערב. ממש ממש לא מעט.
חזרתי הביתה כשאני רצוץ אך מאוד מגורה. אני חושב שלא היה עלי איסור לגמור, אבל זה לא תאם מבחינתי את רוח העונש, כך שניסיתי לשים את חגורת הצניעות.
עכשיו, בוא ניכנס לרזולוציה של פרטים שמי שלא ננעל או נעלה לא יידעו ואולי לא יתעניינו בהם, אבל הם הם עושים ויוצרים את כל החוויה כולה.
1. הטבעת המקיפה את הביצים פשוט לא סירבה לעלות. האיבר שלי היה מגורה ומנופח מדי. כל כמה דקות ניסיתי לסגור אותה שוב, אבל ברגע שרק חשבתי על זה שאני עומד לשים את חגורת הצניעות ולא אוכל לגמור הלילה מיד התקשיתי שוב (מוח דביל. שניהם). בהתחלה היא פשוט לא עלתה, אחרי זה בקושי עלתה אך צבטה ולחצה כמחאה. ניסיתי לחכות זמן די רב, אבל באיזשהו שלב העיניים התחילו להיעצם. בסוף הצלחתי לסגור אותה, ולתקוע בקושי את פין הפלסטיק הקטן שמחזיק את הטבעת סגורה. או, עכשיו מתחיל עניין אחר לגמרי.
2. משהטבעת היתה סגורה במקום, הגיעה העת להתמודד עם העובדה שמקלון פלסטיק קטן שמשאיר אותה סגורה במקום ממש אינו מיועד לזין עומד. כשהאיבר רפוי, המקלון (אני לא מכנה אותו שוב "פין" כדי שלא חלילה יווצר בלבול כאילו יש לי איבר מפלסטיק ו\או קטנטן ו\או כזה שנדמה לי שיוצר במלזיה או משהו) עובר סוג של מעליו. כשהאיבר קשיח, לעומת זאת, המקלון נתקע דוך בתוכו, מטווח אפס. איזה כיף לי. עכשיו הייתי צריך לחכות להתרכך במצב הזה, כשהפינון הקטן דוקר אותי כדי להזכיר לי לי מי אני ומה אני ושאני לא יכול לגמור מחד ולא לשים את החגורה מאידך ולא לשכוח שמקלון פלסטיק קטנטן יכול לגרום לכאב לב (...) גדול מצד שלישי.
3. כשהתגברתי על זה, כעבור זמן מה, הגיע השלב לשים את הכלובון עצמו. לא אלאה בפרטים, רק אומר שגם הכלובון מיועד מן הסתם לאיבר רפוי, ולשים ולחבר אותו לטבעת היתה משימה מאוד לא פשוטה ודי כואבת. בסוף איכשהו עלה חלקית באופן שקיוויתי שיספיק כדי לנעול.
4. אבל עכשיו הגיע הקטע האחרון. החגורה לא באמת יוצרה במלזיה או משהו (או שכן, אין לי מושג). הנקודה היא שהיא תכלס מאוד מתוכחמת ומושקעת. היא מצויידת בטבעת נעילה נוספת שמונעת כל אפשרות לברוח מהכלובון. בניגוד לטבעת הראשונית, שמקיפה את הביצים, זו עולה על הכלובון עצמו. אממה, ניחשתם נכון – כשהאיבר רפוי, היא מחליקה על פני פתחי האיוורור של הכלובון בנקל. כשהאיבר מתפקע לצאת, לעומת זאת, היא שורטת אותו היטב בעודה מחליקה על פתחי האיוורור, שלא לדבר על כשהיא מנסה להיסגר סביב הכלובון בקליק.
5. כל האופרציה גבתה משאבים פיזיים, עצביים ונפשיים רבים, אבל לפחות עכשיו רק נותר להכניס מנעול וזהו. כן? לא. חור המנעול מדוייק מאוד בין טבעת הנעילה החיצונית לפין הפלסטיק. כל תזוזה או שינוי בגודל האיבר – ואי אפשר להכניס את המנעול. שגם, אגב, היה קצת חלקלק מ-lube שהשתמשתי בו כדי להכניס את האיבר פנימה, וכל הזמן ברח לי מהידיים.
6. בסוף, בסביבות שתיים ומשהו בלילה, הייתי נעול. תם ונשלם הקונדס.
7. אה, כן. ועכשיו נשאר רק להכניס לתוכי את הפלאג-'פלצת.
אז איך היה הלילה שלכםן?
