לפני שנה. 26 באוגוסט 2022 בשעה 16:48
הימים עוברים, החיים עוברים, הזמן היפה מתבזבז. אני מנסה לחיות אותו. לנכוח. להיות. לעשות. לדבר. אבל בעצם אני נעלמת אל תוך התסריט שהיה למישהו אחר בראש לגבי מה אמור היה לקרות.
אני מתגעגעת עד לרמה שזה כואב. אני בוכה בשקט כי הבדידות משאירה ריק כזה, שגם אם אזרוק אליו כל מה שאני ואת כל מי שאי פעם יצא לי להכיר, הוא עדיין יצליח לשאוב פנימה כל חום או אור או שמחה.
זה מצב ביניים. העתק דהוי של חיים. של מישהי שאני זוכרת שהייתי.
אני מתבלבלת, נכנעת מהר מידי, קרוב מידי, לחיוך רך או לידיים שמקיפות אותי. אני מודאגת שאולי מדובר ביצר הרס עצמי, אבל למען האמת זה לא הרס, כי אין מה להרוס. זאת קליפה ריקה, שהרוח שעוברת דרכה מהדהדת בה ומשמיעה קולות חוזרים, של משהו שהיה שם פעם.
