'הבחורה מהמסיבה' נשלחת ההודעה לחשבון הפייסבוק שלי. ואני, שלא נותנת לדברים לעבור לי ליד האוזן, מזהה את הפנים.
'כן' אני עונה ביובש, והוא מתחיל שיחה נעימה. הוא לא מכיר אותי, ואולי מחפש את תשומת הלב שלי, או אינטרס.
אני חושבת על המסיבה האחרונה שנהניתי בה. -וזאת לא הייתה זאת. אני חושבת על הבחור שאהבתי שהיה בה איתי, על השיחה שלנו בדרך, או באמצע, כשהייתי צריכה ממנו אור ותשומת לב, והוא העניק אותם בכזה שפע, שנמסתי בו במקום.
אני עונה לבחור בפייסבוק בצורה קונקרטית. לא נעים לי הרצון שלו לבחוש בפרטים שלי או בחיים האישיים שלי.
'את מסתורית כל כך' לא. אני זהירה. שמתחלף מאוחר יותר ל'אני לא מעוניינת'
אני אוהבת לרקוד. אוהבת את החופש. אוהבת להיות מוקפת בבני אדם שטוב להם. ועם כל זה, זה כבר זמן מה שזאת רק בדידות.
אני אורזת את החופש, מקפלת בזהירות לתוך מגירה מסודרת, וממשיכה לעוד יום או שבוע או חודש דהוי של עבודה מחויבות ומטלות. לפעמים אני שוכחת כמה אהבתי את החופש לנשום איתו. להיות חופשיה, צעירה וחסרת מעצורים.
מדהים כמה ביטחון ניתן להרגיש כשמי שהגעת איתו תמיד רואה אותך כבחורה הכי יפה בחדר.
