לפני 3 חודשים. 1 בינואר 2024 בשעה 22:10
את חוסר היכולת להרגע לא הצלחתי לווסת. כבר שבועיים שהחום לא מחלחל אליי פנימה. אני נשארת קרה ומנותקת.
עצב וכאב לב הם עיניין של מה בכך, אבל הם עלו לטרוף את כל הקלפים. אני מוצאת את עצמי באמצעו של התקף חרדה קטן, מחשבת בראש איך לברוח. מה יידרש לי כדי לברוח, מה חסר לי כדי להיעלם.
הפנים נוזל חזרה אל זיכרונות של אושר. צובע בהם אנשים, כאילו ניתן היה להעלים הכל לו רק אנשים שעשו אותי מאושרת היו איתי לייצב את צעדי או לתת לי כנפיים שוב, עכשיו.
אני בוכה, מרגישה את הדם נקרש סביב המקומות הכואבים, ולא מצליחה להפסיק.
אולי הלילה ישנה. אולי אני אשתנה. אולי אצליח סוף סוף לברוח מכאן.
רעש לבן ודבש מסמא. חסרה לי אהבה.
