llámame mia

"יש לך יום הולדת עוד מעט, לא?" אני רוצה לשאול אבל שוכחת. כמה שאני מרוחקת בערב הזה, כמעט בלתי נגישה. 

אני מתגעגעת להיות יפיפייה מלאת חום, שמטפטפת קרוב מידי לשפתיים שלו כמו חמאה מותכת, רכה ונהנתנית באופן שמתחיל כ-מלא חטאים. 

במקום זה אני יושבת בנוח, מדברת בלי רסן, מחייכת, כי טוב לי. הכל דרך זכוכית, כאילו אני כלואה באקווריום הזה, והכל וכולם אינם בתוכו. 

אין לי כיוון, ככה זה, אני שוחה בבועה הקטנה שלי, דבר איננו משתנה, אני רק יפה פחות, וקירות האקווריום מתעבים, כשאני מתקהה עוד ועוד כלפי מי שסביבי. 

מוזר לי לחשוב על כך שפעם ידעתי לאהוב. אני תוהה האם זה משהו ששוכחים, קרובה מספיק כדי לגעת, ורחוקה מכדי לשמוע דבר מלבד הרעש הלבן שבין האזניים שלי.