קישור לחלקים הקודמים: חלק ראשון, חלק שני, חלק שלישי.
אי אפשר לתאר את התסכול. בשעתיים האחרונות אני נותן את כל כולי, מתמסר לחוויה, ולא מפספס מילה מכל ההודעות שהתקבלו. כשהיא שלחה אותי להצטלם פעם אחת ואז שלחה ברצף מספר הודעות עם הרחבות לפקודה אני כמו כלבלב שרודף אחרי כדור יוצא מאפליקציית המסרים ונכנס למצלמה, יוצא וחוזר בכל *דינג* שמודיע על עוד הודעה. יכול להיות שנגמר לליידי הזמן? שקרה משהו חס ושלום? עד עכשיו לא היה שום רמז לנכלוליות. אז מה קרה?
בזמן שהראש שלי בלימבו הגוף ממוקם מתחת למזגן. אני עומד מתחתיו ונותן למיצים שהצטברו על גופי לסיים להגיר ולנטוף לרצפה ללא שימוש. עצוב במידת מה, אבל אני יודע שליידי תעריך את חוסר הנוחות שאני נמצא בו. מדי פעם אני מחטיף מבט כלפי מטה וחושב אם מותר לי להגניב נגיעה מבלי רשותה. שמתי לב למספר נקודות אדומות על הזין- הצביטות מהשימוש במג'יק וונד על גבוה ככל הנראה. יש בי הערכה גוברת לחכמתה של גבירתי להנמיך את עוצמתו מיד כשדיווחתי על כך, אחרת הייתי במצב הרבה יותר גרוע.
דבר אחד היה בטוח, וזה שלא עשיתי שום דבר שירחיק אותה ממני. הסבלנות השתלמה, ו*דינג* נוסף מבשר על חזרתה! תקלה טכנית מוזרה והיא קיבלה במכה אחת את כל ההודעות ששלחתי לה מלפני עשר דקות. היא ראתה את הוידאו בו אני מוריד את הכלובון ואת הנוזלים הנמתחים כגומי בינו לביני נקרעים וקופצים חזרה לעטוף את מקום הולדתם בחומר סיכתם, והיא אוהבת את זה. איזו הזדמנות נשדדה מאיתנו. היא חוזרת לסשן ללא הפסקה ודורשת להחזיר את הוונד לפעולה, עכשיו על האיבר החשוף, אני שואל אותה אם מותר לי להוריד את השרשרת מהעורף עכשיו אחרי שהמצבטים סיימו את פעולתם, והיא מסרבת. מזכירה לי לעקוב במדויק אחרי ההוראות כי זו גם שוללת ממני חופש תנועה בידי השמאלית.
הזקפה חזרה כמעט באופן מיידי, קצת מהקור של המזגן אולי צמצם את מידותיי אבל זה היה זמני ביותר. אני נדרש לעסות היטב את פטמותיי ולהרגיש את הכאב שהן עברו. כעבור דקה היא מורה עליי להגביר את הרטט למהירות הגבוהה- עכשיו כשהכלוב אינו שם יותר אין חשש בריאותי ואפשר להשתולל. אני מייצב את הוונד בין רגלי כך שיונח בדיוק בחיבור הזין והביצים וסוגר עליו עם הרגליים. שתי הידיים נותנות את תשומת הלב המלאה לחזה. אני מושך, צובט, מעסה, מגלגל, מפליק. מנצל את המנדט שניתן לי בשביל להגיע מהר מאוד לקצה האיפוק ומגביר את הכאב ככל שפני הצוק נעשים יותר ברורים. למזלי הרב אני לא צריך לחכות הרבה זמן, ובהודעה הבאה מליידי היא נותנת לי אור ירוק לגמור בשבילה.
בתמונה שאני שולח לה אין זכר לידיים בקרבת המפשעה, את כל העבודה עשה הויברטור ושלולית חמודה נחה בכפל של החיבור של הבטן עם בית החזה. אני שואל אותה אם זה נחשב לאורגזמה ללא ידיים, והיא צוחקת. סיימנו את הערב.
כמעט, כמעט סיימנו את הערב. מטומטם שכמותי ולא דאגתי לטואליטיקה צמודה או לדרך חלופית לנגב את עצמי, אז כדי שלא ללכלך את המיטה אני שוכב ללא ניע בזמן שהחומר מייצב טמפרטורה עם החדר ומעט מתקשה. בינתיים השיחה ממשיכה. מדברים על רעיונות חדשים לנסות אותם, על סף הכאב, ועל התחושה של העכוז שעדיין מתוח לו מהפלאג. אני שומר אותו לסוף. כשאני סוף סוף קם ומנגב את עצמי, הוא עדיין בפנים, כשאני יורד לישיבה בדואית בשביל לשחרר מעליי את אזיקי העור שעל הרגליים, הוא עדיין בתוכי, ולוחץ יותר מתמיד. כשאני מוציא אותו לבסוף, חומר הסיכוך שנותר מהקונדום השאיר קטמי קיטור מבריקים על כולו. מזכיר את לילה עטור כוכבים של וון גוך. עם התמונה הזאת אני שולח את ליידי לישון בברכת תודה ולילה טוב, והולך לי שמח ומאושר לשטוף את כל הציוד, ולקרוס למיטה בתורי.
▲▼▲▼▲▼▲▼▲
לקוראים הקבועים (אם כבר יש כאלה?), ולספרנים של עולם הדיסק סליחה מראש. התיעוד העצמי של הסשן השלישי, הבא בתור, נמחק לפני ששמרתי את כל כולו ולכן לא אפרסם אותו. רק אגיד שהוא התחיל נהדר וללא הטקסט, התמונות, והוידאו שליוו אותו, יהיה לי קשה לתת כבוד לכל האינטרקציות שהוא הכיל. על כן במקום לתת תיאור יבש או חלקי נדלג ישר לסשן הרביעי, שיקרה הלילה. תאחלו לנו שיהיה שמח.
