מליון מחשבות עוברות לי בראש.
צר עולמי כעולם נמלה ולכן הן מתמקדות בי, מה יהיה עם הבית ומה עם הילדים ומה עם העבודה וכל אילו שאני כן או לא מתגעגעת אליהם.
הקצין לשעבר-שלי והסיפורים על עולם של מסיבות שכל כך שונה מהעולם שלי. לא רציתי חלק בעולם שלו, אבל כל כך רוצה את הסיפורים.
וכל מיני סיפורים אחרים שנוגעים לכל מיני אנשים שהכרתי פה ולכן קשה יותר להתלבט ולשתף ולפרוק פה. והרי זה היה הרעיון מלכתחילה.... לפרוק. מקום אחד שבו אין סינון למחשבות ואין לדפוק חשבון לאף אחד. וזה כבר לא ככה. לטוב ולרע.
ובקצה המחשבה סוריה. מבזקון שקפץ עכשיו מדבר על משרפות שם??? ואין לי מה לעשות נגד זה. יש אנשים שמשנים את העולם. אני לא מאילו. לא מסוגלת אפילו לנהל שני אנשים בעבודה. חרדה ברגע שמנהל מדבר איתי. יש לי שנים של נסיון ובחורה שהגיעה לפני שנתיים מנהלת אותי. המנהל שלה הגיע לפני 6 שנים. יש לי יותר שנים בתחום מלשניהם יחד.... ובכל זאת.
אבל אף אחת מהמחשבות האילו היא לא מה שמעסיק אותי כרגע וגורם לי לפתוח את הכלוב ולהתבכיין, ולשבת שפופה על הרצפה.
מה שכרגע מונע ממני לצאת לעבודה זה שחם מדי למכנסיים, ואין לי אף נעל נוחה שמתאימה לי לשמלה או חצאית. ולא מסוגלת לעוד יום על עקבים.
The horror
