נונה שלי
שמלווה אותי כבר כמעט 9 שנים
הבת הבכורה והמהממת שלי
האור של חיי
בכתה עכשיו מעל שעה.
בדמעות,
בהיסטריה,
במשפטים כמו ״אני לפעמים חושבת שהיה עדיף שלא הייתי חייה״.
וכל זה בגלל ילדה אחת בת 10 שמקללת אותה ומציקה לה בתחנת אוטובוס, כשמחכים לסוע לבית הספר.
בבוקר לפחות יש עוד ילדים, בצהריים לפעמים הן רק שתיהן יורדות בתחנה הזו.
ואני חושבת על הנסיכה שלי, יושבת לחוצה בבית הספר בימים שהן מסיימות יחד, לא מצליחה להתרכז כי הרגע הזה שהן תרדנה באותה תחנה מפחיד אותה.
ואני יושבת עם נונית שלי ומדברת איתה, ומחבקת אותה, ומקשיבה לה, ומנסה לייעץ ולהעצים
ובינתיים
בדמיון שלי
אני נכנסת לילדה הבת זונה הזו לחדר שלה בלילה
דופקת לה סטירה על הפנים ועם היד השנייה סותמת לה את הפה
מסתכלת לה מקרוב בעיניים ואומרת שאם היא עוד פעם מוציאה מילה ליד הבת שלי אני באה לשחוט אותה
ואותו דבר אם היא מספרת למישהו על זה
ואז אני הולכת לחדר של אח שלה
שבאופן לא מפתיע גם הוא בן של זונה
ועושה אותו דבר
כי הוא מציק לצ׳וק שלי
מכיוון
שיש בעיות טכניות עם הפנטזיה הזו,
ושאם נודה באמת אני גם איפשהו רועדת מפחד כשאני רושמת אותה,
איך אתם הייתם מתמודדים?
