סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ברוך הבא לממלכה שלי

אין פזמון, תרקדו..
לפני 4 חודשים. 11 ביולי 2024 בשעה 15:50

אז כיפכפתי את הילד קצת עם הכרית כחלק ממלחמת כריות

שהוא יזם (בערך)..

נכנסים למיטה והוא אומר לי ״אמא אמא תרביץ״,

אומרת לו מה?

עונה לי שוב ״אמא כרית תרביץ״ והוא מאושר ומחוייך,

הבנתי מיד מה קרה כאן,

לא יודעת מה חלחל אותי יותר, המחשבה שאני מרביצה לו, או הידיעה שהוא מאושר מכך שאני ״מרביצה״ לו,

ולפני שמגיע לגן ביום ראשון לספר מחוייך שאמא מרביצה לו,

והוא לגמרי אוהב מבקש ומאושר מזה,

הסברתי לו, שזה בעצם משחק, וקוראים למשחק הזה מלחמת כריות, 

אמא לא מרביצה, ואתה לא נהנה מזה שאמא מרביצה,

לראשונה בחיי… כל הקונספט שלי מכה מתיישב לי לא טוב,

פאק!

לפני 4 חודשים. 6 ביולי 2024 בשעה 10:11

אז אמנם אין לי שרירים בולטים,

אבל אני יכולה להראות אותם יופי,

למודת ניסיון אחרי כל כך הרבה שנים..

אני מודה שיש בזה משהו מייאש, 

נראת קטנה וחמודה עד מאוד אבל כשמעצבנים אותי ובכן, מתעוררת מפלצת..

העולם הוא מפחיד, שנים של ניסיון בכדי לדעת שאני תמיד צריכה להיות דרוכה לכל תרחיש,

יותר מידי שנים בשביל לדעת שיש כאלה שזקוקים שתראי להם שרירים כדי להתקפל וללכת,

ואם לא אז לפחות שתשפילי אותם כהוגן, ואז זה יעבוד,

פעם הייתי נותנת לזה לבאס לי,

הייתי רואה ושומעת הכל, את המבטים, ההתלחששויות, וכבר שנים שאני לא, זה חולף ממני,

אני כל כך מרוכזת בעולם שלי שאפילו אחרים ישימו לב לדברים שאני כלל לא ראיתי, 

העיניים והאוזניים שלי רגילות לסנן כל כך הרבה שלעיתים אני באמת תוהה לעצמי, האם זה בכלל הגיוני? 

הגיוני שכלל לא שמתי לב לשום כלום מתרחיש שלם שכולם מלבדי ובכן…

בעולמי זה הגיוני, אחרת אמצא את עצמי לא נהנת מכלום לעולם ואסתגר בבית, מה שממש לא הולך לקרות כי החיים לא מנהלים אותי אלא..

פעם זה היה מבאס לי,

שמחה לדעת שהיום זה חולף ממני והלאה,

ואם נעשה משהו כל כך קיצוני, שאילץ אותי להראות את השרירים האלה שלי, גם אז..

רגעי וחולף, יחלפו 10 דקות ואני כבר אהיה בסדר, 

בעבר הייתי כנראה פשוט קמה וחותכת מהמקום, היום לא,

אם הגעתי להנות אני אהנה,

ומי שיפריע להנאה הזאת אדאג לנפות מהדרך.

 

לפני 4 חודשים. 29 ביוני 2024 בשעה 15:25

מה בעצם משך אותך אליו?

הכריזמה, הביטחון, הסיפור חיים,

עצם העובדה שמכר את עצמו כמי שבנה את עצמו ממקום מעוות להיות כל כך פאקינג מדהים,

רק.. מי לעזאזל ידע, שהכל זה בכלל השיקוף שלי?

כי ביטחון ממש לא היה שם, אפילו לא קרוב ברמה של בדיחה!

ערך עצמי?

רק היום אני מצליחה להבין למה כל כך מכעיס אותם וגורם להם לקנא תחושת הערך העצמי שלי, כי אצלי זה לא פייק,

והם, ובכן…

והסיפור חיים, היה פשוט שיקוף מראה שלי,

של מי אני הייתי, של קו ילדות דומה לשלי,

שימוש בכל מי שאת, אציב לך מראה כך שתתאהבי,

והאם להתאהב בעצמך זה לא פאקינג נרקיסיסטי?

מניחה שכן,

אבל מה לעשות שיש בי תכונות אופי שאין לרוב האנשים אותם פגשתי בחיי?

מה לעשות שהביטחון והכריזמה שלי יש, לרוב אם אין לך הפרעת אישיות נרקיסיסטית, קרוב לוודאי תיבלע לכל הביטחון הזה שלי,

ואני אזהה את זה כמובן מה שיגרום לי להבין שזה פשוט לא…

תמיד שמעתי שיש לי אובר ביטחון עצמי,

בנוסף לזה אני גם מאוד מודעת לעצמי,

לכי תסבירי עכשיו, שלהיות אני זה פאקינג קשה,

כי יש לי סטנדרטים בהתאם,

ואם צלחת לא להיבלע בתוך כל הדבר הזה שנקרא אני,

כנראה שגם לך תהיה הפרעת אישיות כלשהי,

או שאולי, אולי בכל זאת יש, פשוט לא פגשתי,

ימים יגידו..

לפני 4 חודשים. 28 ביוני 2024 בשעה 6:37

האמת…

שאם כל מה שחקרתי, קראתי, בדקתי על הפרעת הנרקיסיזם,

שממש אבל ממש הוריד לי מסכה,

וגרם לי להבין כל כך הרבה דברים שקודם מעולם לא הצלחתי להבין,

בין היתר את עצם העובדה שכל חיי הם סבבו סביבי,

וכל חיי הייתי ספוג לרעל שלהם אם כי לא רק לרעל אלא גם לטוב,

ותאמינו או לא, אבל הטוב שלהם זה טוב מהסוג שלא חוויתם,

לא הכרתם, אלא אם נפלתם לשם,

אני באמת חושבת שלאחר תקופה כל כך ארוכה של חקר ההפרעה הנוראית הזאת,

מוטלת עלי חובה, חובה להעלות את זה למודעות,

אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה לשתף,

בכל כך הרבה מובנים,

כיצד זה מגיע לידי ביטוי, הרי הם דומים אבל אצל כל אחד זה מתבטא אחרת,

יש סוגים גבוה, בינוני, נמוך, סמוי וכו׳..

אין הרבה מודעות להפרעה הזאת וחבל,

כי יש המון כאלה בחוץ, שרק מחפשים את מי לטרוף,

המון כאלה שכבר פגעו והסבו נזק..

ולי? לחלוטין יש את כל היכולות הוורבאליות, יש לי את היכולת לעמוד מול המצלמה ולשתף,

מה גם שאנשים בדרך כלל אוהבים לשמוע את מה שיש לי להגיד,

והכי חשוב?

זה כנראה יתרום לעוד כמה קורבנות בבית,

שיושבים להאשים את עצמם וכמה נוראיים הם כשבעצם….

כן, כנראה שאעשה זאת,

רק צריכה למצוא לזה זמן.

לפני 4 חודשים. 26 ביוני 2024 בשעה 13:33

מה הדבר הכי מטומטם שעשית בחייך?

אוי קל! התאהבתי..😂

לפני 5 חודשים. 22 ביוני 2024 בשעה 0:51

אז.. ראיתי ״מלכה״ שקוראת לעצמה ״מלכה״

וככזאת ״מלכה״ היא מוכרת תכנים שלה משמע התחת שלה,

הכוס שלה וכמובן הציצי החדש שלה, לכל המרבה במחיר

באינסטגרם, ובקלוז 

יש מחיר ותקציב לכל דבר,

והיא אפילו עושה סרטונים לפי דרישה, נו לפחות לפי הסטורי אליו נחשפתי..

מישהו שרוצה להסביר לה בנימוס שמ-״מלכה״ אין לה כלום ושום דבר?

או שזאת רק אני שלא מבינה ״מלכה״ שעובדת לפי דרישת הקהל ומחפיצה את עצמה למרבה במחיר?

 

אולי דיי לשייך לעצמכם טייטלים שאין לכם מהם כלום ושום דבר?

״מלכה״ 😂😂😂

 

ביום שאעבוד לפי דרישתו של אחר מלבדי, זה היום בו לא אגדיר את עצמי כ״מלכה״

ואכיר בעובדה שאין לי שום תועלת בחיים מלבד ללמכור את עצמי למרבה במחיר כ-ניחשתם נכון ״מלכה״

איףףףףףףף!

 

יש לציין לכותבת אין שום בעיה כלשהי עם מכירת תוכן, או העלאת תוכן כלשהו הכולל זימה, אפילו בעד,

רק השאירי את הטייטל ״מלכה״ במקומו ואל תצחיקי..

לפני 5 חודשים. 12 ביוני 2024 בשעה 9:18

אל תחששו לעולם מאנשים

אשר מציגים את עצמם כפי שהם,

עם הטוב הרע והלא נודע,

כאלה שמודעים גם לחלקים הפחות חיוביים שבהם,

ושלמים עם חוסר השלמות,

תחששו תמיד….

מאלה שמציגים עצמם כמופלאים ונהדרים,

בעיקר מהרגועים והשקטים אשר מגדירים את עצמם ״נורמאלים״

מהם?!

תברחו, מהר!

לפני 5 חודשים. 12 ביוני 2024 בשעה 6:35

אני חושבת שבין כל השינויים,

והגילויים הכל כך דרמטיים והזויים שאני עוברת לאחרונה,

באופן לא מפתיע בכלל אני צולחת הכל,

מתרכזת בעשייה שלי ובמה שחשוב וממלא אותי,

ממשיכה לדחוף את עצמי קדימה בכל הכוח,

ולפנק לאהוב ולהעניק לקטן שלי את כל מה שהוא צריך, 

יש המון התפתחויות, 

המון התרגשות, המון המון דברים חדשים שבדרך,

ולמעשה הדבר היחידי אותו טרם למדתי או הסתגלתי אליו,

זה החוסר של הקטן שלי בבית,

החלוקה, לחלוק אותו ובעצם לוותר על השהייה במחציתו,

הגעגוע מציף, והייתי בטוחה שעם הזמן זה יהפוך לקל יותר,

לפחות ככה אמרו לי,

אז למה אצלי זה מרגיש הפוך?!

מתי בעצם מתרגלים לזה שהוא לא נוכח?

הגעגוע, החוסר שלו מורגש כאן בכל דבר ודבר.

לפני 5 חודשים. 7 ביוני 2024 בשעה 20:12

באמת, אם רק היה לי שקל,

שקל אחד בודד!

על כל פעם ששמעתי את המשפט,

״איזה יפה את״ 

 

לפני 5 חודשים. 5 ביוני 2024 בשעה 12:43

כל כך הרבה דברים חדשים,

כל כך הרבה התפתחות,

כל כך הרבה עשייה,

כל כך הרבה יצירתיות,

כל כך הרבה מטרות,

כל כך הרבה חששות,

כל כך הרבה מחשבות,

כל כך הרבה שאיפות,

כל כך הרבה הצלחות קטנות,

כל כך הרבה כשלונות,

כל כך הרבה התלבטויות,

כל כך הרבה התרגשות,

כל כך הרבה, פשוט הרבה מהכל,

והדבר הכי חשוב בתוך זה?

זאת האמונה שלי בעצמי,

במטרות שלי, ובהישגים שלי,

ויש מהם כל כך הרבה,

תמיד הייתי אישה ריאלית,

ועם זאת אישה של אינטואיציות,

ותמיד ידעתי מתי צריך לקפוץ למים,

שחייה נעימה 💋