ברוך הבא לממלכה שלי

היום אני משחררת,

משחררת את הכעס שיצא החוצה,

מותר לי לכעוס,

משחררת את האכזבה, כי מותר לי להרגיש מאוכזבת,

משחררת את הכאב, כי מותר לי לכאוב,

על מה שהיה, מה שאמור היה להיות, ומה שכבר לא,

משחררת את כל התהיות, השאלות הפתוחות, 

וכל מה שלא אקבל עליו תשובה לעולם,

משחררת מכל מה שעשה לי רע, 

וגם ממה שידע לעשות לי גם טוב,

משחררת ממקום בוגר, מבין, ובעיקר מודע,

לזה שרגש זה לא הכל בחיים,

וצריך לדעת לשחרר,

אז אני משחררת, בלב שלם,

ובידיעה שאני לא הולכת לחזור אחורה,

אני אף פעם לא חוזרת אחורה,

משחררת בידיעה, שאתה הולך להישאר ברקע,

ולא כשחקן ראשי,

הצעת לי המון דברים הזויים על מנת שאשאר,

באמת התעלת על עצמך בנושא, 

רק תדע, לא צחקתי כשאמרתי לך,

אני לא אישה נקמנית,

לא אבזבז עליך אנרגיות מיותרות,

העונש שלך? יהיה לצפות מהצד בי מתקדמת, ממשיכה הלאה, וכובשת את כל אותם פסגות עליהם חלמנו יחד,

אמרת לי שאתה יודע,

אני אמנם לא מאמינה לשום מילה שלך,

ועדיין את זה, אני יודעת שאתה יודע,

כפי שאני יודעת שזה גם יכאב.

שחררתי.

״ידעתי, ידעתי, ידעתי כשהכרתי אותך,

ידעתי כשפגשתי אותך בפעם הראשונה שתשברי לי את הלב יא בת זונה״,

קטע! אם הייתי יודעת גם, הייתי בועטת אותך מהחיים עוד אז,

זה לא אני, לא.

זה? לא אני, זה אתה, 

כשתסתכל למראה בבוקר?

ולפני שתלך לישון? 

אז אל, אל תשקר לעצמך, כשתאשים אותי,

הרי שנינו יודעים, שהיית צריך לדעת טוב יותר.

מילה גדולה מידיי אה?

לעיתים אני מוצאת את עצמי מופתעת מתמימות של אנשים מסביב,

במקום מסויים הייתי אולי רוצה גם מעט מההסתכלות התמימה והיפה שיש להם על העולם,

לראות את כל בני אדם כמשהו טוב, וחיובי,

להאמין שיש אנשים טובים באמצע הדרך,

ושזה בסדר ואפילו רצוי להאמין באנשים,

לצערי הילדות הנהדרת שלי לא ממש איפשרה לי לתת אמון באנשים,

למעשה דיי גדלתי למוטו ״אין דבר כזה חברים, לכולם יש אינטרסים״

במקום מסויים המשפט הזה מוקצן אמנם, אבל זה נכון אנחנו אנשים ולכולנו יש אינטרסים כאלה ואחרים,

זה לא בהכרח אומר שהם שליליים, ועדיין..

אמון

מילה עצומה עבורי,

אני לא נוטה להאמין בבני אדם,

אני נוטה להישמר ולהיזהר,

למעשה לימדו אותי שפשוט לא,

אל תאמיני באף אחד מלבד לעצמך, ככה את שומרת על עצמך,

ככה את לא מסתמכת על אף אחד אף פעם,

זה את לעצמך תמיד,

ככה לא יכולים לפגוע בך, או לאכזב אותך,

יש לי המון חברים, באמת המון,

מעט מאוד שקרובים מספיק,

ומי שקרוב מספיק אלו רק חברי הנפש שלי,

אלה שמכירים אותי, את האני הפנימי שלי,

וגם איתם אני תמיד לוקחת בחשבון את האפשרות שהם יאכזבו אותי,

שיפגעו בי בדרך כזאת או אחרת או סתם פשוט לא יבינו אותי ולכן..

אני בוחרת מראש מה לחשוף כמה לחשוף ואם בכלל,

יש רק אדם אחד בעולם הזה

שמכיר את כולי, 

פעם אחת ויחידה בחיים שבחרתי לקפוץ ראש למים,

ככה כפי שאני הכי חשופה הכי גלויה שיש,

מה כבר יכול להיות?

אז הוא יכיר וידע את כל השדים שבך, 

את כל הדרך הארוכה שעברת, 

את מה שעיצב אותך להיות מי שאת,

את כל מה שכאב, הכאיב, פגע, ולבסוף חישל אותך להיות התוצרת הזאת שנקראת את,

אז קפצתי למים.. מודה הייתי סופר גאה בעצמי,

אני? משתפת הכל, שופכת את הקרביים החוצה,

אפילו תהיות ומחשבות שהם רק עבורי ושלי,

שיצא איך שיצא לא ממש אכפת לי,

זה מי שאני, לי טוב עם עצמי, אני? אני גאה בעצמי..

ואני?

אני סומכת עליו מספיק על מנת שיכיר אותי,

סומכת עליו מספיק שלא יפגע בי,

אדם אחד ואחד בלבד,

שהרגשתי שנתתי לו את כולי ובאמת נתתי,

נתתי את הדבר הכי גדול שיכולתי לתת את האמון שלי,

לא קרוב, לא באמצע, לא ליד.. אמון מלא!

ולאישה כמוני, שחוותה את החיים כשהיא מסתמכת רק על עצמה,

שיודעת להאמין רק בעצמה,

שיודעת להתמודד מול הכל ועם הכל לבדה,

שהציבה אלפי חומות מסביב ללב שלה,

אמון, זה הכל!

כשאנו מתחילים מערכות יחסים אנחנו תמיד לוקחים בחשבון,

היי..יש סיכוי שהאדם הזה יפגע בי בסוף,

כי מערכות יחסים הן דבר מורכב,

וזה בסדר, אנחנו אמורים להיפגע, לטעות, לפשל, וגם לדעת לגדול ולצמוח טובים יותר מזה,

אבל גם שם… יש צפי כלשהו..

נקרא לזה טבלת סיכונים, מה עלול לפגוע בי, והאם אני מוכן לזה במידה וזה יקרה,

ובטבלה שלי איתך ובכן… יצאתי מופסדת מכל הכיוונים,

איכזבת, פגעת, שיקרת, ניצלת, 

ואף התעלת על עצמך והגדלת לעשות דברים שמעולם לא צפיתי קודם.

ואחרי כל זה אני רק רוצה להגיד לך תודה,

כי אתה, כן אתה…השיעור הכי גדול שלי בחיים.

אתם בוודאי מכירים את העניין הזה שיש לאנשים מסביב

שהם מרגישים שהם מכירים אותך?,

שהם מתיימרים לחשוב שהם יודעים מי אתה,

או מה חווית בחייך,

יש את אלו ששופטים אותך כבר מהרושם הראשוני, 

עוד לפני שבכלל הוצאת מילה מהפה,

ואת אלה שהחליפו איתך שני משפטים וכבר מרגישים שהם הבינו בדיוק איזה טיפוס אתה,

יש את אלה שכלל לא ראו או פגשו אותך ורק שמעו עליך, כן גם להם יש דעה מסויימת לגביך, 

אפילו מי שקורא אותי כאן, בטוח שהוא כבר מכיר אותי,

מכירים את זה?

נהדר…כן כולנו חוטאים בזה,

כן לכולנו יש רושם ראשוני ולרוב הוא לא ממש משתנה אלא אם קרה משהו משמעותי שגרם לזה,

אבל אנשים שוכחים לעיתים שלכולנו יש מסכות כאלה ואחרות,

אף אחד מאיתנו לא באמת חף מהם..

כולנו בוחרים מה לחשוף, מתי לחשוף, ובפני מי לחשוף,

לדוגמא אם אקח 10 אנשים שונים,

שמכירים אותי באופן שטחי יחסית,

ואבקש מכל אחד מהם להגיד מה דעתו עליי,

קרוב לוודאי שהתשובות יהיו שונות מאוד מאחד לאחת,

ועדיין, הם יציינו לפחות דבר אחד שיהיה משותף לכולם,

ואם אגיד לכם שאין אף אחד מהאנשים הללו שאמר את דעתו וטעה, 

ועדיין אף אחד מהם לא באמת מכיר אותי,

מה תחשבו אז? 

אנחנו לא באמת מכירים אנשים,

אנחנו מכירים רק צדדים וחלקים מתוכם,

למעשה גם החברים הקרובים ביותר שלי לא מכירים את כל הצדדים שיש בי,

קרוב לוודאי שאף אחד מהחברים שלי לא מתאר לעצמו שאני בכלל סאדיסטית עם מוח דיי פרוורטי לעיתים,

למעשה הבסטי שלי ששיתפתי אותה שיש לי כלבה הייתה בטוחה שאני בכלל מותחת אותה, 

לפחות עד לשלב בו היא ראתה בעצמה מה שלא ממש הותיר בה ספקות.. אם כי המון תהיות לגביי זה,

אנשים זה דבר מורכב, כולנו בנויים מקשת גוונים רחבה,

טוב לפחות רובנו..

ולכן, כל אדם שיכנס לחייך יכיר חלק ממך, 

ואילו יכול להיות אדם אחר שיכיר חלק שונה לחלוטין בך,

יש רק אדם אחד עבורי שמכיר את הכל,

וכשאני אומרת הכל, אני מתכוונת להכל,

לפני מספר שנים לאחר שנפרדתי ממי שהיה בן זוגי דאז קיבלתי החלטה עם עצמי,

שאם אחליט להכניס מישהו לחיי שוב,

אז הכל יהיה על השולחן..

לא יהיה דבר שאסתיר ממנו, לא יהיו צדדים שהוא לא יכיר בי,

לא יהיו טראומות או חוויות שהוא לא יכיר וידע,

מחשבות, שאיפות, חלומות, פנטזיות, כל מה שרק תוכלו לחשוב עליו,

פשוט הכל על השולחן, אני כפי שאני עם כל מה שזה אומר,

באופן נורא מפתיע האדם הזה הגיע, 

לא רציתי, לא ציפיתי, ולא ביקשתי,

אבל הוא הגיע, והגיע במטרה להישאר,

אין לי מושג עד היום איך הוא עשה את זה אני מודה,

לא היה פשוט לשרוד אותי דאז,

ואני? עמדתי בהחלטה שקיבלתי, וחשפתי בפניו הכל,

זה בהחלט היה שונה, אפילו מוזר,

ההרגשה היא שאתה חשוף, מצד אחד זה מעולה, 

מהצד השני זה שונה, מוזר, הופך אותך לפגיע ובעצם אחר מכל מה שהכרתי,

השנים חלפו והחוויה הייתה איך לומר, מאתגרת,

חלק מהדברים צלחנו, ובחלק כשלנו,

אבל אם יש דבר אחד שהיה מאוד ברור לי,

זה שאת האדם הזה אני אוהבת,

האדם הזה מכיר אותי, 

הוא יודע מי אני, מה אני, ומה אני צריכה וזקוקה,

ותמיד דאגתי גם לציין הכל,

שלא יהיה מקום לספקות, מקום לתהיות ושאלות,

שהכל תמיד יהיה על השולחן, פתוח, ברור,

והאדם הזה שאמור היה להכיל את כל הדבר הזה שנקרא אני,

איכזב, והגדיל לעשות וגם לחץ על כל אותם הנקודות שהוא ידע היטב שעליהם לא לוחצים וכלל לא מתקרבים,

מאכזב מאוד לדעת שזה מגיע דווקא מהאדם שממנו לא צפית שזה יגיע, 

אבל איך אומרים, מכל שיעור לומדים בחיים,

מפיקים לקחים, ובונים חומות ומגננות,

ובזה יש לי כבר ניסיון חיים לא מועט,

יש אנשים שמצפים ממני ליפול ולהישבר,

זאת מעולם לא הייתה הדרך שלי, אמרתי ואומר תמיד,

מה שמפיל אחרים, רק גורם לי לדחוף חזק יותר,

ואני שם.

הנטייה של אנשים כאן לחשוב

שאני אתן במה, חשיבות, יחס, כעס, פגיעות או משהו כלשהו 

על כך שאמרו לי משהו פה,

או ניסו להטריל,

או לבטל,

או כל דבר אחר…

הנה אחסוך לכם כך לא יהיו תהיות בהמשך..

אין שום סיכוי, תקראו היטב!

שום סיכוי שמישהו/מישהי אנונימי/ת יצליחו לעורר בי רגש שלילי כלשהו, 

בוודאי לא אם הוא מכוון כלפי עצמי,

באופן כללי, תדעו..

אנשים שרגילים לרעשי רקע?

לעולם לא יתרגשו מהם…

בוודאי לא מאנשים אנונימים שבכלל לא מכירים אותי, השתגעתם?!

איך אני אוהבת שמנסים לטעון

שבשל היותי יפה מאוד זה מצדיק את מספר העוקבים, והקהל שיש לי,

משמע הסאבטקסט למתקשים פה הוא

אל תעופי מאמי,

סך הכל גברים שרוצים לראות קצת תחת, ציצים, ופנים יפות,

אני בתגובה כמובן..קטע, 94% נשים סואו…

הלכה התיאוריה לפח! 😂💁🏼‍♀️

זה נורא נחמד לנסות לבטל עבודה קשה, תוכן איכותי,

וקהל שנבנה עם הזמן, בטענה שיש לי פנים יפות..

לא, אלו לא הפנים שלי,

זאת ההשקעה שלי, התוכן שלי, האמינות שלי, החיבור שלי עם הקהל שלי,

פנים יפות זה בונוס נחמד לא מעבר,

זה לא יבנה לך קהל, בוודאי שלא יתחזק אותו,

זה אולי במקרה הטוב יעזור לפתוח דלת בשילוב של כל השאר,

אבל אם כל הבסיס לא קיים, ובכן…זה לא מה שיקדם אותך.

התקופה האחרונה מלאה בשינויים,

שינויים שאני אוהבת,

התחלות חדשות, 

יעדים חדשים, מטרות, ציפיות, פעולות, משימות,

המון זר ולא מוכר, 

והמון שמוכר וכבר ידוע,

המון כיוונים חדשים, 

וחלומות ילדות עליהם וויתרתי,

מוזר איך הכל זה תקופות בחיים,

איך ברגע אחד דברים משתנים,

הראייה שלך משתנה, אתה רואה את הדברים אחרת,

הכל משתנה בהתאם לכך,

ואתה מוצא את עצמך, לאחר שישבת שתכננת כל כך הרבה תוכניות,

בנית בסיס יציב לכל כך הרבה דברים,

הייתה דרך ומסלול מוכן,

וברגע אחד פשוט עושה restart להכל, 

ומשנה את הכל בהתאם לכך,

תמיד אהבתי שינויים,

הם תמיד פעלו לטובתי, גם הפעם.

עוד רגע נושרות…

לפחות ככה זה מרגיש אחרי כל מה שהלכתי היום!

מנוחת הלוחמת ✌🏻

יש לי רק דבר אחד להגיד..

המרכז עושה לי טוב!!!

מרגישה כאילו חזרתי לנשום חזרה,

לא להאמין כמה מעבר מעיר שאתה לא מתחבר אליה לאחת שכן

זה משמעותי,

לפחות עבורי, בכל זאת עובדת על אנרגיות,

חייבת תמיד להיות בתחושה טובה,

DAMN אני חוזרת לחיות!!!

תוהה מי כל אותם קוראים שטורחים לקרוא את הבלוג שלי גם כאשר אינני כותבת דבר 😬

מי מספר לו?