סִימְבְּיוֹזָה

"על פי חוקי האווירודינמיקה ועל ידי הדגמה במנהרת אוויר, הוכח שהדבורה אינה יכולה לעוף. הסיבה לכך היא שמשקלה, מבנה וגודל גופה ביחס הכללי של אורך כנפיה אינם מאפשרים לה זאת. 

העניין הוא שהדבורה אינה מודעת כלל וכלל לעובדות מדעיות אלו ועקשנית מאוד בדעתה, לכן היא עפה ואפילו מייצרת קצת דבש!"

איפה עובר הקו שאחריו לא משנה איפה עובר הקו ?

היא חוצה שוב ושוב
את הקו הדק שבין
השפיות לטירוף
הרעב דופק
מגרד לה בגוף,

הזונה התעוררה
היא רעבה היא מורעבת 
היא רוצה שוב להרגיש נחשקת.

בדמיונה היא מתהלכת בין כבישים
מפתה את כולם גברים ונשים
הם אונסים אותה במבטים
קורעים ממנה את הבגדים
בשלישיות אותה הם מזיינים,

שוברים את הדממה
בקול אנחות חזק ומהיר
באמצע הרחוב בכיכר העיר.

היא עוצמת עיניים ומתעוררת

בממלכה של אדונים ושפחות,

האדונים הם אלים שהשפחות להם סוגדות.

לבושות מחוך צמוד, השדיים חשופים

על גופן שלשלאות, ברקע רעש אזיקים

הן הולכות חוזרות, מענטזות על עקבים גבוהים

כאשר כל תפקידן הוא לפתות את האדונים- להיענות לכל מה שדורשים.

בינהם שפחה יפה במיוחד
עומדת שקטה ממתינה לה בצד
עד שהאדון יסמן בעיניים
להפשיט ממנו את החולצה 
או למצוץ לו את הזין

היא תזחל עד אליו תעמוד על הברכיים
תקלף את החולצה,
תנקב סימני נשיכה עם השיניים
לא רק לאדון אחד עדיף לשניים,
בתורנויות הם משחקים לה בין הרגליים
מוסרים מעבירים אותה בין הידיים

הפה פעור לרווחה

דמעות מתערבבות בשפיך וזיעה 

ובא לה להקיא מר לה בפה 

חם לה בכוס וכואב לה בלב.

____________

ואחרי שהקיאה השפריצה את נפשה-

הנה היא תראו אותה

היא מכרסמת בעצמה

כדי שיהיה עוד

הם מבקשים עוד

היא רוצה עוד

וזה אף פעם

לא מספיק.

וסוף סוף הבנתי-

אני ממש לא יודעת חשבון!

הם מדברים איתי כל הזמן
אחד מזהיר שהכל מסוכן
שכדאי לי לברוח עכשיו ומיד
האחר פשוט נהנה וצוחק
"אין שום סכנה צאי לשחק"

אחד אומר שאני לא אעמוד בזה
זה כשל צרוף
לא ייצא ממך כלום, את בושה, זיוף
ומה את עושה ? האגו בורח-תחזיקי חזק
והשני עונה זה קשקוש מוחלט
שחררי,את הצלחה מסחררת פשוט תהיי את

והכי חשוב אומר הראשון

להשיג ודאות אחיזה ביטחון
השני מחייך - אל תתייחסי
הוא קצת מבולבל
אין שום ודאות ושום חבל
אם את רוצה מניה בטוחה
תשקיעי בעכשיו, תהני מהדרך תתמסרי בשמחה.

וככה הם מדברים שני קולות ביחד-
סטריאו תמידי בין רצון לבין פחד.

הנה כאב על סף הדלת
בהתחלה את די נבהלת
רוצה לחסום לנעול לסגור
לומר לו "לך ואל תחזור"
ואת מבינה שזה יותר יכאב
אם תמשיכי להתנגד אליו.

את מפנה לו מקום
את נושמת "בוא תשב לידי"
על הספה או על הרצפה
את נבוכה. זאת שטות מוחלטת
אולי טעיתי ? מתחרטת ?
מה את צריכה כאב אצלך ?
מתפללת שיילך.

אבל את יודעת שקראת לו והוא בא
זה לא סתם, ישנה סיבה
לוקחת עוד נשימה.

וכך יושבים- את וכאב
(אולי הוא לא באמת אוייב ?)
מבט. חיוך. הכלה
משהו בתוכך נרגע
ואין פה דרמה. יש רק שקט..
לתוך הכאב את צוללת
כל החדר מסתובב
חומות נושרות, מתכווץ הלב
והסשן מתמשך
הכיווץ נחלש ומתרכך
הכל נושם חי ורוקד
ומי בכלל רוצה להתנגד ?

בארץ השקט 
בעולם השליטה,
הכל רחוק
השחור בשמיים יותר עמוק
הכוכבים יותר נוצצים.

בארץ השקט
אנשים בורחים,
נצמדים, מתפשטים
מחייכים, בוכים.
לא ממהרים
לשום מקום, לכל מקום.

בארץ השקט,
הלב שקט רגוע
הרחק מעירבוב הרגשות
הרחק מעקיצות המילים
הרחק מכל מה שנכון ופחות נכון.

השקט מחבק את הגוף בריקוד מוות נצחי
צעד קדימה, צעד אחור
אבל החיוך לא יורד לעולם
הלהט להצליח, להתרומם, לגעת בשחקים
הופך את משחק המוות ליותר אקזוטי ומדהים.

הרצון החזק לאבד שליטה להתמסר, לשחרר,

שולט בי ומנצח כל יצר אחר.

אחרי פרידות, הכל עמום
את שומעת את הקולות
בעודך שוהה מתחת למים
ואת שוחה, בועטת
נותנת את הפייט
עד שאת עולה שוב                  
מרכינה ראש
ובו זמנית
פנייך תמיד נושקות אל השמש
בחיוך מנצח
למרות הכל, לעומת הכל
בזכות הכל
את מתאהבת ישר במשחק המוות.

 
היש לך ברירה?
נולדת לוחמת,
אז הפעם תני לו להוביל!

כשהיא צריכה לעמוד על ארבע ולהתחנן לזין מול אנשים - זה מחרמן אותה
אבל היא לא מצליחה להעלים את הכעס.
האגו הורג אותה.

במחשבותיה היא זונה מטונפת חייתית
מול המראה היא אלגנטית עדינה ואצילית.

ספק אישה ספק ילדה,
את הסודות שלה שומרת לעצמה
מבפנים זונה מבחוץ חסודה.
האגו הורג אותה.

כשהיא משתוקקת לאבד שליטה אבל גם כל כך פוחדת.
האגו הורג אותה.

כשהיא כעוסה, היא נושכת שפתיים, אוסרת על המילים לצאת.
רק תסתכל לה בעיניים ואתה כבר תבין,
האגו הורג אותה.
כשהיא בודדה, שולחת ידיים לעצמה.
כשהיא כאובה, שוקעת בעולמה בשקט- בוכה
בלי להזיל דמעה,
האגו הורג אותה.
היא רוצה לשתף, לצעוק, לכאוב, לשתוק, לשבור, לנפץ, לשרוט, לבכות, להישבר, להיכנע
אבל הוא הורג אותה, מבפנים, לאט.
אז היא בוחרת כל פעם בתירוץ אחר, לסיים את המתרחש, וללכת להתמסר לאגו, שיהרוג אותה לאט...

עד שהיא תיכנע

עד שהקולות יתערבבו בינהם

עד שהצלילים ישלימו זה את זה

עד שיהפוך הדיסוננס לקונסוננס,

עד שתלמד לחיות עם השדים שלה

עד שיחיו בינהם בשלווה

עד שתיווצר-

הרמוניה.

כמו שזה נראה,
כניעה מוחלטת היא רק עניין של זמן,
יש פה קול שצועק עליי- מה את עושה??
את לא נורמלית !
ואני כזה- כמעט הצלחת לשכנע אותי.
אבל... היי, עוד מעט לא יישאר לך את מי להבהיל. אני רק אשלייה.
אין אותי באמת. מישהו פה משתמש בי כדי לדבר.
אני רק זזה לו מהדרך.
אם אני עושה משהו בכלל. אם אני בכלל.