בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סִימְבְּיוֹזָה

נוטעת את נפשי בך
אתה משקה ומטפח אותה
נפשי מתפשטת בך
ואתה מתרחב בנפשי
עד שלא ברור כבר
של מי השורשים החזקים האלה
שמכים במלוא העוצמה
וחובקים זה את זו בכזו רכות.
לפני 7 שנים. 28 בספטמבר 2017 בשעה 18:37

את בכלל לא נשלטת.
אמר ה "דום" ה"מאסטר" ה"גבר אלפא" לאחר כמה שיחות.

(אין דבר יותר מרגיז ומתסכל מזה להגיד למשהי כמוני, אם הפנטזיות שלי היו יודעות לדבר הן היו מספרות לך כמה חזק אני גומרת כשהן רצות לי במחשבות)

את לא עושה מה שאני אומר לך, את מתנגדת
"עאלק נשלטת"
ומה את עונה לי בכלל?! סאבית לא אמורה לענות. את תיענשי על כך בחומרה.

("אבאל'ה איזה פחד")

 
אני מודה, אני לא נכנעת כל כך בקלות ובטח לא כל כך מהר, כמעט הכל מבהיל ובדס"ם זה לא פשוט זה קצת כמו לאלף נמר. 
משהו בי יוצר התנגדות, זה מעין אינסטינקט בסיסי ראשוני שדורש ממני לשמור על כבודי, ככה שגם במצבים הכי משפילים והכי מכניעים, יוצאת ממני הילדה הרעה הזאת, שחייבת להראות לכולם מאיפה משתינה הסאבית.

כבר מההתחלה אני רואה איך פוטנציאל השליטה שלכם מתרסק לנגד עיניי כל פעם מחדש.
מייאש משהו.

 
אז הוא ניסה וגם ההוא וההוא ניסה וגם אני ניסתי לשחק את תפקיד הזונה הכנועה "כן, כן אני רוצה, אני חמה, אני חרמנית וכואבת, אני כמהה ומתפוררת אני בוכה דמעות של ים ויללות של חיה, כן אני (סוג של סמרטוט שקוראים לו) כלבה- "נעים מאוד לאסי" אתה רוצה שאני אראה לך איך אני יורדת על ארבע ומכשכשת בזנב? אמרתי לו בפרץ צחוק מתגלגל.

תתפשטי ותעמדי מולי.
בחיאאאאת ראבק! אין לי כוח לעוד גבר מגורה שאוהב להציץ בחריץ. תיכף הוא יתחיל לבכות שאני לא משתפת פעולה.

הנה עכשיו אני עירומה, מרוצה?!
אני כבר רואה את הצעד הבא שלו, לקבוע לי כללים וחוקים, בטח הוא גם ירצה שאקרא לו אדוני או מאסטר, שאני אגיד לו כמה שאני עלובה וכלבה מושתנת ואשרבט על גופי כל מיני קשקושים ושהכינוי שלו יתנוסס לי על השדיים.
נו באמת!!!!!

אני פשוט אזרום איתו עד שמרוב תסכול הוא יגיד לי לאונן ואני אזייף לו אורגזמה מלאת הכרת תודה.
אחכ הוא בטח יציע שניפגש לסשן אכזרי כי הוא הצהיר קבל עם וכלובית שהוא שולט מנוסה שלא מתפשר על פחות מזה. עוד אחד מהמציאות בכלוב.

אז אני לא נשלטת.
אבל אתה? אתה דומיננטי, זכר אלפא, דום נכון?!

אתה חושב שאם למדת לקשור משהי להצליף בה ולהשפיל אותה זה הופך אותך לאלפא ? אז זהו שלא.
דומיננטיות אינה תכונה נרכשת אם היא הייתה שם לפני היא תישאר שם גם אחרי, היא תישאר שם כל הזמן גם בזמן שהצרכים מתחלפים.
נכון אין בית ספר לבדס"ם וכל אחד עם האמת והדרך שלו אבל כדי לחוות את התחושה שמישהו מחליט עבורך מוציא ממך חוסר אונים משפיל אותך כי הוא השולט שלך צריך גם להאמין בזה, וזה אדוני לא יקרה אחרי שתיים או שלוש שיחות בצ'אט.

אז אתה צודק אני לא נשלטת,

אני הרבה יותר מזה, אולי אני בכלל מלכה מלכה של מלך שסוגדת לך בגלל מי שאתה. מלכה שתוותר על האגו שלה תוותר על הרצונות שלה על מי שהיא ומה שהיא למענך, מלכה שתמסור את נפשה רק לך. עד הסוף. עד שמשתחררים הפחדים עד שנעלמים העכבות.
עד שלא נשאר עוד אויר בריאות.

 

אתה מבין מר "שולט" ?
אתה כאן ?
מה קרה, האמת שלי עשתה לך לא נעים בבטן?
השירותים זה דלת שנייה מימין,
your'e welcome.

 

לפני 7 שנים. 16 בספטמבר 2017 בשעה 19:33

בואי תישארי איתי
ואני אשאר איתה,
איתה קודם- איתך כשאמצא זמן
הוא לחש- במבט שבור אך שחצן

 

בלי למצמץ, בלי להסיט מבט
החדיר בתודעתי את המצב וצבט
מתעלם מהצבע הזוהר
שמצוייר עליי כשהוא בסביבה
מתעלם מההתמכרות לרטט
שמזדחל אליי בשקט בשקט
על שדה פרפרים שפרוס לי בבטן
שצועקת כל הזמן שבא לה עוד סשן.

 

בואי,
את תהיי לי ואני אהיה לה
תישארי - תתפשרי אז מה אם יכאב ?
בפשטות הניח את מילותיו
באוזניי ועזב.

אז שאלתי ומה עכשיו ?
ימשיך להגיד לי בוקר טוב תמים מהורהר
בלי ליווי הפניה לשם שנבחר ?
ישאל אותי מה שלומי חסר חשיבות
בלי להעביר אצבע על הרטיבות ?
יעביר לי עוד סשן
יעיר לי את כל הפחדים בבטן?
בלי אותו ניצוץ שקורע אישונים
ילחץ יד לשלום ויתעלם מהכימיה שנשרפת לי מבפנים ?

 

בואי תישארי יהיה מדליק
רוצה אותך אבל לא רוצה אותך מספיק
יכול בלעדייך, תישארי על הגבול הדקיק
בין ההיעלמות והנוכחות
השקרית למדיי,
עד שתצליחי ליפול לרגליי.

בואי, תהיי עוד נשלטת בסביבה תשבי על הקוו הדק-
בין כאב הקירבה לכאב המרחק.

 

בוא, שיקרתי
ואת גלימת האדישות לבשתי
כשמתחתיה בוערת בי חרטה
שורפת לי באגו ושורפת לו
באמת השרויה בעלטה.

ובשחר היום שאחרי
מילמלתי את המשמעויות באוזניי
בתקווה שאצליח להבין אולי
ששליטה טוטאלית, שליטה עד בלי דיי
לא תתקיים רק על סמך הכדאי.

 

ובדיוק שם באותו הקו הדק,
בין כאב הקירבה-
לכאב המרחק
תם המשחק.

לפני 7 שנים. 15 באוגוסט 2017 בשעה 12:25

אתה רוקד איתי כטנגו

 מתקדם בצעדי ריחוף

 רק אל תאהב אותי כטנגו

 אל תערסל בליטוף

 תגביר את צעדי הטנגו

  אני מעדיפה את הטירוף.

לפני 7 שנים. 5 באוגוסט 2017 בשעה 21:35

 

 

 

שתיקה.

לפני 7 שנים. 5 ביולי 2017 בשעה 18:02

הוא סוחר ממולח של הרגש
עומד ומצליף,
רגשות הם מסחר בעולם מסוכן
אז תקשיב אדוני
מדובר בעסקה של לשלם ולקחת
ואם אינך בטוח
אל תעשה דבר
אבל וואנס החלטת
אז עשה זאת מהר.
הלב הוא הנכס הכי אסטרטגי
לכן לא חושפת את הקלפים כל כך מהר,

ולא מרשה שיציצו לי.
אבל אתה הספקת להכיר אותי
ואתה יודע שאני בדיוק כמו הילד ההוא

בסופרמרקט בקו הקופות

רואה את כל ערימת הממתקים הצבעונית
את כל הסוכר הכמהה ללשון
נשכבת על הרצפה
בועטת ברגליים
מייללת רוצה רוצה
רוצה
את זה!

לפני 7 שנים. 22 ביוני 2017 בשעה 18:03

תתעטרי בפרחי חלומותייך, ילדה.
תקשטי כל פיסה מגופך בצבע אחר
תני לריחות גן עדן לשטוף את פנייך.
תגלגלי את צחוקך לעבר השמים
שלא יכאב לך שאת אישה, נקבה
שלא יכאב לך שאת נהנית מכאב
נשים הן העוצמה ,החינניות, הרוך.
למרות הכאב שבדבר.
למרות הפחד, למרות הקושי
למרות המכשולים, שמתערטלים
בין השקר לאמת שלך.
את מקור של אור.
מקור של חיים!
ואין כמו חיבוק עוצמתי לעצמך
מלא באהבה עצמית ודמעות
שמטהרות ומנקות.
זו זכות שנולדת אישה.
הרימי ראש ותזכרי תמיד!
את המרכז שהעולם נע סביבו.
תהיי גאה, ילדה.
תהיי גאה !

לפני 7 שנים. 19 ביוני 2017 בשעה 7:03

 

 

שונאת טיפולי שיניים :)))

לפני 7 שנים. 17 ביוני 2017 בשעה 8:05

עד כמה גדול המרחק בין להקשיב לאדם ועד לשמוע באמת את לחישות ליבו.

באריזה מצלופן בני אדם מדברים זה עם זה ארוכות ועמוקות, מלהטטים פרוידאנית כמו לוליינים של הנפש.

איך אנחנו חולים על זיוני שכל. רק לעיתים נדירות יש איזו נגיעה צורבת של אמת. מרגישים אותה בגוף. שורפת כמו כוויה.

אבל לפעמים, אנחנו באמת עצמנו. רק לפעמים, כשאנחנו עושים את זה באמת, כמו בעלי החיים שהיינו פעם, עם האנקות הקדומות. חודרים זה לזה בלי קישוטים של מילים.

וולך כתבה כאן משהו על זה. מעניין איך ואיפה היא היתה כשהיא כתבה את זה. מי כבר נשאר מאז. מי זוכר? זה כל כך יפה ואנושי.

העניין הוא בסך הכול ברור. בנאדם צריך חדירה פה ושם. פסיכולוגית, מינית, משהו. עד שיגיע. עד ש...

 

לפני 7 שנים. 15 ביוני 2017 בשעה 17:50

תן לי כמה דקות לפני בואך,
לדקלם את הפתיח, לשנן
לתבל בפלפל שחור עוקצני.
תן לי לסיים את לידת המילים.
בכל זאת, צריך זמן להתנקות
מכל המסביב הספונטני
ולמסור לך שיח
משקר.
תן לי בבקשה לספור
כמה נשימות אמורות
להעצר במורד המוח, שניה
לפני בואך, כדי לחשב
בדיוק, כמה טיפשה
יעשה אותי מחסור החמצן
וכמה יעשה אותך מסופק.
אותי אתה מעדיף פחות שנונה
אבל כשמגיע זמן
השירה לכבודך
תצווה שאהפוך
לנוקבת, רהוטה, מגלגלת על
לשוני החדה כתער
דברי שבח, עבורך!
תן לי לעבור שוב על התסריט
ולאמוד את דציבלי הצחוק
את האנחות את
עיניך שיפתלו סביבי
ואת מספר האני רוצה אותך זונה
כדי לצאת מושלמת.
הפעם אני אשתמש ביומן
ה"כמה פעמים צריך למצמץ"?
כדי שהמתבגר שבך יטמטם.
עכשיו מותר לי לבוא.
וכמו כל פעם, תפרוס בפניי
את מפות הנשים שעליהן טיילת.
ותספור לי את סכום
שריטות השבוע.
ואתה תמשיך להתגאות, עם זוית פיך
המעצבנת, עם חצי הרמה למעלה
כמה נשלטות השתחוו בפניך.
וכמה הקרבת נשלטות.
ואחרי שתעזוב
אני אניח בצד את
גלימת הכניעה
וליד אצבע משולשת ארשום
לך, שתקרא בדיעבד
המטרה הושגה,
שבירת הלב בוצעה בהצלחה.
אפילו רבה מעל מידת המצופה.
ואחרי שתקרא, אמהר
לשלוח את עפר האגו שלך
במכתב מעוטר בבושם צחוק מתגלגל לאותן נשלטות אותן נשים, כדי שירקמו להן לבבות חדשים.

לפני 7 שנים. 5 ביוני 2017 בשעה 20:20

זונה מתוחכמת :))