- מה קנית?
- מה'כפת'כה?
- נו עדי?... מה קנית?...
- הפתעה מאמי...
- הפתעה טובה?
- תלוי למי מאמי..
- נו תגלי כבר...
- אז אתה כבר לא כועס עלי מאמי?...
- כועס. זה לא היה מתאים. אני לא אוכל יותר להראות את הפרצוף שלי שם...
- אויש מאמי, למה אתה צריך את חבוליצמנים האלו כשיש לך אותי?... חוץ מזה העניין הזה ישכח תוך יומיים...
- לא נראה לי עדי...
- המממ... מבטיחה לך שכל החבוצימבלים שלך יאוננו עלי היום בלילה....
- נו אז מה קנית?...
- עיתון...
- עיתון??? למה את צריכה עיתון
- התחלתי להתעניין באקטואליה. רוצה להיות מעודכנת
- אבל יש ynet....
- רציתי עיתון כמו פעם. אני ילדת רטרו. אמת וחובה, עיתונים מנייר...
במעלית היא נישקה אותי, הכניסה לי שוב יד לתחתונים.
בשניה שנכנסנו הביתה היא תפסה לי את היד, ועיקמה אותה אחורה..
צרחתי מכאב.
עדי סובבה לי את היד עד שהייתי שוב מרוח על הריצפה על גבי.
זו היתה הפעם השנייה שהיא עושה לי את הטריק הזה עם העיקום יד, ושוב נדהמתי באיזה קלות היא מצליחה להפוך אותי, ליטרלי, לחסר אונים במובן הפיזי של המילה.
'קודם כל, מאמי, אני מציעה לך בחום, לשקול את העניין של הצרחות האלה... מאד לא גברי מאמי, ומאד לא סקסי...'
היא עזבה לי סוף סוף את היד המעוקמת.
ובמקום זה היא דרכה לי על הביצים עם המגף שלה, ומעכה אותם כמו שמועכים סיגריה.
'דבר שני, לגבי ההיעלבות שלך היום..
בפעם הבאה שתתנהג בצורה הזו, עם פרצוף הכלבלב הנעלב שלך, אני שמה אותך על הברכיים שלי, עם הבולבול הקטן שלך למטה ועם התחת הלבן שלך למעלה, מורידה לך את המכנסיים והתחתונים לברכיים ונותנת לך פליקים, בידיים, בלי שוט, עד שתתחיל לבכות...
לא ברור לי מה בדיוק לא הבנת לגבי הקשר שלנו אז אני אסביר לך שוב, ולאט, כמו למטומטם.
משחקים לפי הכללים שלי.
חוזרת שוב מאמי: שיכנס לראש הקטן שלך:
מ-ש-ח-קי-ם ל-פ-י ה-כ-ל-ל-י-ם ש-ל-י.
אם לא מתאים לך תגיד, ולא תראה אותי יותר.
'נו מאמי מה אתה מחליט?...'
שתקתי.
עדי הכניסה לי בעיטה בביצים.
'אתה גם אילם או רק מטומטם?...'
לקח לי עוד שנייה להבין - שזו בעצם לא היתה שאלה רטורית...
- 'שתשארי...' מלמלתי. מובס וחסר אונים...
- 'מה? לא שמעתי?'
- 'שתשארי'
- 'למה שאני אשאר מאמי?'
- 'כי את כישפת אותי... כי אני לא יכול בלעדייך...'
- 'ואתה רוצה להתחתן איתי? ולחיות איתי באושר ובעושר לכל החיים?...'
- 'כן'
- 'נהדר. ואתה תתנהג מעכשיו כמו כלבה ממושמעת או כמו כלבה חצופה?
- 'כמו כלבה ממושמעת...'
- 'לא שמעתי מאמי, דבר יותר ברור'
- 'אני אתנהג מעכשיו כמו כלבה ממושמעת...'
עדי שחררה סוף-סוף את המגף מהביצים שלי.
'טוב מאמי, הגיע הזמן לחנך אותך להתחיל להתנהג כמו כלבה ממושמעת. יש לך 3 דקות לטוס למעלה לחדר, ולחזור כשאת עם החוטיני שלי והגופייה שלי מהמסיבה.
אני מודדת לך זמנים...'
אחרי 3 דקות בדיוק הייתי עם בחזרה בסלון עם חוטיני והגופיית חזייה.
הפעם עדי לא השקיעה מי יודע מה.
בלי לק בציפורניים. בלי קוקיות. בלי עפרון בעיניים.
במקום זה שלפה פאה בלונדינית ושמה לי על הראש, הוסיפה ליפסטיק אדום על השפתיים, ושלפה רצועה עם קולר שנקשר לי הפעם על הצואר.
הוציאה כדור טניס ממגירה, ואת העיתון שקנתה קודם.
היא גלגלה את העיתון למעין רצועה צרה.
'רגלי' היא פקדה.
נעמדתי על רגליי.
'אני משחררת את הכדור מהיד. אתה צריך להיות שכוב על הריצפה לפני שהכדור נוחת עליה'
אמרה ושחררה את הכדור.
הוא הגיע כמובן לפני.
היא חבטה בי עם העיתון המגולגל באף.
'רגלי' הוא פקדה שוב.
ושחררה שוב את הכדור.
שוב אחרתי. שוב הצליפה לי על האף.
אחרי 5 ניסיונות כושלים היא זרקה את הכדור באוויר וצעקה לי 'תפוס'.
תפסתי.
'עם הפה, מטומטם' והצליפה לי שוב עם העיתון על הפה.
זרקה שוב. פספתי שוב. חטפתי שוב.
עדי תפסה את הראש ביאוש.
היא זרקה את הכדור לקצה הסלון.
רצתי להביא.
היא שלפה מהתיק שלה סרגל והחטיפה לי איתו על קצות האצבעות.
'עם הפה. מטומטם. לא עם היד. ועל ארבע'
היא זרקה שוב את הכדור.
רצתי על ארבע , אספתי את הכדור בפה.
חזרתי אליה.
היא ליטפה את הראש שלי. כמו שמלטפים כלב.
'בוא, נתרגל קצת הליכה נאותה'
היא משכה את השרשרת והתחילה לפסוע בבית. אני לצידה על ארבע.
אח'כ עברה לריצה קלה. זה היה מאתגר יותר.
היא רצה במעלה המדרגות לכיוון הגג. אני לצידה על ארבע.
היא נעצרה. התחילה ללפף את הרצועה סביב כף ידה כך שנאלצתי להתקרב אליה עוד ועוד ואז לעבור לעמידה על הברכיים.
'תנבחי כלבה..'
נבחתי.
החטיפה לי סטירה.
'תנבחי עם יותר רגש..'
נבחתי שוב. עם כל הלב...
פייר, הרגשתי שיצאה לי נביחה מה זה יפה?
הרגשתי כמו אייל גולן של הכלבים.
'יפה...' אמרה והמשיכה להוליך אותי, על הגג.
עד העץ פסיפלורה שצמח בתוך כד עציץ ענק.
'תשתין. כמו שכלבים משתינים...'
הבטתי בה בחוסר אונים.
שוב סטירה.
'נו, למה כל דבר כל-כך קשה איתך?... תרים רגל אחת ותשתין...'
אח'כ פקדה עלי לנקות, להחליף את התחתונים שלה לטייטס הארגמן זרחני המפורסם,
ואז צלצל הפעמון בדלת.
רק הלירן הזה היה לי חסר עכשיו.
עדי התיישבה לי על הגב, והורתה לי לרדת למטה בזחילה על ארבע.
כשהיא רוכבת על הגב שלי.
'בוא נעשה לו הפתעה ונפתח לו ככה את הדלת, שאתה לבוש כמו הזונה שלי ואני רוכבת עליך..'
כדי רכיבה איטית לכיוון הדלת הזכרתי לעצמי שמה-זה-כבר-משנה-במילא-כבר-נישקתי-ללירן-הזה-ת'רגליים
הגענו לדלת.
עדי פתחה אותה כשהיא עדיין על הגב שלי.
רק שבמקום לירן, עמית עמד בפתח.
