LET ME BI

"הדלת פתוחה תכנסי"

קראתי את ההודעה בזמן שעלית במדרגות.

כשהגעתי למפתן הדלת שלה, הלב שלי דפק במהירות.

זה היה שילוב של מאמץ והתרגשות.

ידעתי שהיא התגעגעה לגוף שלי, ידעתי שהיא צריכה את זה, לפרוק עליי את היום שלה.

כשפתחתי את הדלת הופתעתי לגלות שהבית חשוך.

האור היחיד יצא מתוך הטלויזיה ביחד עם צלילים מרגיעים.

הסתכלתי על הספה והיא ישבה שם, בחזיה ותחתונים ופנים רציניות. 

"איחרת ב6 דקות ואת יודעת שאני לא אוהבת לחכות." זה נכון, היא ביקשה שאגיע ב 21 אבל היה פקוק.

ידעתי ששום סיבה לא תעניין אותה עכשיו, היא לא מרוצה ממני וזה הולך לכאוב.

"סליחה מלכה שלי" מלמלתי בדלת, מתקשה לדבר מהנשימות ומהגוף היפה שלה מולי

"ששש..תתקרבי ותעמדי מולי. תורידי את כל הבגדים מלבד התחתון."

נעמדתי איפה שביקשה, הסתכלתי לה בעיניים הכהות והתפשטתי לאט. עדיין מנסה להסדיר את הנשימה נשארתי עם החוטיני השחור שהיא ממש אוהבת, זה שכמעט ולא מסתיר.

"יופי. עכשיו תקחי כרית, שימי על הרצפה בין הרגליים שלי ותרדי על הברכיים שלך. פנים אליי"

ביצעתי במהירות וירדתי על הברכיים שלי, הסתכלתי עליה מלמטה, וחיכיתי להוראה הבאה, הכוס שלי לעומת זאת לא חיכה וכבר הרטיב את חתיכת הבד השחורה.

היא תפסה בידייה בשיער שלי בחוזקה "את הולכת לקבל את מה שכל כך חיכית לו חודשים.. 6 סטירות בלחי הרכה שלך. אני רוצה שתספרי איתי, אחרי כל סיפרה את מוסיפה תודה."

הטון שלה היה קר, בטוח, קשוח מאוד.

צמרמורת עברה לי בגוף מהתרגשות וחרמנות. 

הסתכלתי בעיניים שלה והיא שתקה. במשך דקה היא חדרה לתוכי במבט שלה בלי לזוז ממנו לשניה עד שלפתע סטרה לי בחוזקה.

קפצתי והתכווצתי מהכאב, הגוף שלי ניסה לזוז אבל לא הצלחתי לעשות את זה בגלל האחיזה ההדוקה בשיער שלי. "1. תודה" הקול שלי היה חלש ורועד.

היא שתקה. מאז שהגעתי לא עלה בפניה חיוך. לאט לאט הרגשתי איך הגוף שלי נרפה והחשק לכאב הזה שוב מחלחל בי..

התפתלתי על הכרית מהחשק והרגשתי איך הרטיבות מתחיל לנזול לאט בין הרגליים שלי לעבר הכרית השחורה.

סטירה שניה, חזקה יותר נחתה על הלחי שלי.

הפעם לא זזתי הרבה, רק גנחתי מהכאב. "2. תודה" לחשתי והסתכלתי בעיניים שלה. ראיתי את זה מגיע, החיה שבה התעוררה, היא התענגה על הכאב שלי. היא התענגה על הידיעה שאני כולי בידיים שלה.

סטירה ועוד סטירה ובשלב הזה כבר טפטפתי, כל הגוף שלי נכנע אליה, לרשותה. ידעתי שכל מה שרק תרצה אעשה.

היא סטרה לי בפעם השישית בזמן ששיחררה את האחיזה מהשיער שלי ונתנה לי ליפול על הברך שלה. כל הגוף שלי היה רפוי בלי שמץ של כח או רצון להתנגד לה. "6. תודה" כמעט ולא יצא קול.

עצמתי את עיניי כשנדחקתי אליה, הפנים השיער. החזה שלי. הסדרתי נשימה סוף סוף.

"ילדה טובה.." שמעתי אותה אומרת אחרי מספר דקות נעימות על הברך שלה, הרמתי את הראש ממנה לאט והסתכלתי עליה, היא סוף סוף חייכה אליי. "עכשיו קומי תשבי עלי, ותזוזי יפה עד שאגמור מהגוף המתוק הזה שהוא כולו שלי."

מה הוא חופש בכלל אם לא ניצחון האדם על עצמו? 

אם האדם יוצר רובוט בעל יכולת חשיבה עצמאית, האם האדם הוא זה שמחליט מה יקרה מעתה והלאה? או הרובוט?

נניח ועכשיו הרובוט לוקח אקדח ומכוון לאדם שיצר אותו, האם לאדם יש יכולת לנטרל את הרובוט שניה לפני שלחץ על ההדק?

במחשבה נורא פשטנית - כן כמובן, האדם הוא זה שתכנת אותו, השליטה תמיד אצלו.

...

אותו דבר רק עם המוח שלנו. המוח שלנו הוא הרובוט והוא בקלות יכול לשלוט בנו אם אנחנו נתן לו, אם נשכח שאנחנו בעצמנו יוצרים וממלאים את כל התוכן שבו. המוח בקלות יכול לשלוף אקדח ולהרוג אותנו, בין אם ממשית ובין אם רגשית.

אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו - המוח הוא המשרת ולא האדון שלנו, לנסות להפנים וליישם בכל רגע מחדש, עד כמה שזה מורכב. וזה מורכב.

רק במבט -

היא גורמת לכל המחשבות להעלם.

היא גורמת לגוף שלי לאט להכנע.

מחלישה כל חלק, כל איבר.

רק במבט -

אני מרגישה שהיא חודרת לתוכי.

ולוקחת את כל כולי.

אני רואה את החיה שבה קמה.

אני רואה את החשק מתעורר.

אני רואה את התאווה שלה לקחת.

אני רואה איך הכח שלה מתעצם.

רק במבט -

אני כולי שלה.

הגוף שלי בוער, אני נרטבת.

מוכנה לספוג את החשקים.

מוכנה לספק את היצרים.

רק במבט.

תגיד רגע, אתה זוכר... זה היה בדירת רווקים שלנו ממש בתחילת דרכנו..

אתה היית אז בשיא הכושר שלך, שרירי, חזק, רציני, סמכותי זה היה בתקופה ההיא שרק מהלסתכל על המבט שלך הייתי נמסה ממך, אלייך, עלייך.

אז.. זוכר את היום שעבדת מהבית? לא זוכר? נו, אני הייתי עוד בין עבודות, היה לי הרבה זמן חופשי.. באותו היום הסתובבתי בבית לבשתי רק את התחתונים האדומות שלי, אלה עם התחרה שהכי אהבת, אני עברתי לידך יותר ממאה פעמים ולא התייחסת, היית מרוכז בעבודה. יותר מידי מרוכז ואני רציתי את התשומת לב שלי, הייתי כמו כלבה מיוחמת לידך.

נזכרת? עוד לא? ממ אולי תזכר שכשהפעלתי את המוזיקה בחדר.. מה זה היה? משהו ישן, אני כבר לא זוכרת, מה שכן זוכרת - ברגע שהתחיל השיר אתה עצרת. הסתכלת עליי. בחנת אותי מלמטה ללמעלה, הלב שלי התחיל לפעום בשניה.

אני התקרבתי אלייך, התיישבתי על הברכיים שלך כשאתה מחבק אותי עם היד הגדולה שלך ולחשתי לך "הכלבה שלך רוצה רק ללקק ולמצוץ קצת, בבקשה תתן לה, היא רוצה להזכר במקום שלה והיא רטובה כולה רק מלחשוב על זה"

אני מאמינה שאתה כן זוכר את כל זה, מה, לא יכול להיות שלא, היינו בתחילת העשרים שלנו, תחילת הקשר שלנו, במשך חודשים שלמים לימדת אותי מה זה להתמסר לנפש של בן אדם, מה זה להתמסר לנפש שלך, לימדת אותי כמה עוצמה יש במילים שלך, לימדת אותי שאתה כאן להשאר ושאני שלך, רק שלך, כל כולי מכף רגל ועד ראש שלך..

עכשיו אתה חייב חיייב להזכר כי באותו היום אני ממש הפתעתי אותך עם החוטיני האדום ההוא שהזין שלך פשוט עמד בשניה! כן..אתה ממש אהבת את זה שהפכתי לכלבה קטנה וחרמנית עם מבט מסומם.. אהבת שדיברתי אלייך עם הקול המתוק והכנוע שלי.. שהתחננתי רק להרגיש את הזין שלך על הלשון שלי..

כן.. כל כך כל כך אהבת שבאותו היום, באותו הרגע פשוט תפסת בשיער שלי, הזזת את הכסא שלך אחורה, הורדת אותי מהראש על הברכיים, קירבת את הכסא בחזרה, הסתכלת עליי מלמעלה ואמרת לי תוך כדי סטירה חזקה - קחי כלבה, זה שלך.

זוכר?

..

גמר חתימה טובה ;)

שש אל תגלו לה אבל לפעמים בלילה כשהמזגן דולק ושמיכת הפוך מכסה לי את הגוף והאור כבוי מאוד והכל שקט מאוד אז אני עוצמת עיניים ומדמיינת והיא ממש ממש ממש פה, הראש שלה נח על החזה שלי העיניים שלה עצומות ואני מלטפת את השיער השחור החלק שלה, מנשקת אותו מלמעלה עוטפת אותה בשתי הידיים ולוחשת בשקט "לילה טוב יפה שלי"

אבל אל תגלו, בבקשה, אם היא תדע אז לא תבין למה הלכתי..

6 בבוקר.

אני ישנה, את סיימת להתארגן ואת חוזרת לגנוב רגעים אחרונים איתי, נכנסת מתחת לשמיכה, מניחה את כף היד על התחת הישן שלי ומלטפת, מלטפת לאט ובמעגלים, נהנית לגנוב ממנו חום לתוך היד הקרה שלך.

את מעבירה את האצבע שלך על החור שלי ומוציאה אנחה קטנה.

אני מרגישה אותך אבל הגוף שלי עייף, מסרב לקום, עובר בכל רגע משינה לערות מערות לשינה.

את מזיזה את השיער שלי מהאוזן, מתקרבת ולוחשת לי - "בוקר טוב כלבה יפה שלי, אני ממש מצטערת שאני מעירה אותך, באמת מצטערת. אבל יש לי עוד רבע שעה לצאת ואני חייבת להתפרק עלייך, הגוף שלך מטריף אותי, את מבחינתי יכולה פשוט לשכב, אפילו לחזור לישון, מעכשיו לא להוציא מילה מהפה, אני צריכה להתרכז. רק להיות כלבה טובה בשבילי, כמו תמיד. בסדר?"

המילים שלך מעירות את כל הגוף שלי, איך את לוחשת אותן לתוכי לאט, איך כל מילה שלך מרפה את הגוף שלי, מצמידה אותו אליך לאט.. אני שלך. אני כל כך בקלות שלך...את יודעת את זה, את מרגישה את זה ומחייכת "אח, מספיק רק להתקרב אלייך ואת נכנעת אליי, מתוקה שלי.."

את מורידה את המכנסיים והתחתונים שלך ונשארת עם החולצה, אין צורך באמת להוריד אותה, את יודעת שזה הולך להיות מהיר.

תופסת במותניים שלי ומצמידה אותי אלייך בכפיות, אני מוציאה אנחה, אני מתרגשת בכל הגוף שלי כשאני יודעת שאת הולכת לפרוק עליי, לשחק בי.. אני רטובה.

הכוס שלך נצמד אליי מאחורה, בלי לזוז מתהדק חזק עליי ושוב את צמודה לאוזן שלי, אני שומעת את הנשימות שלך.

היד עוד על המותן והיד השניה תופסת לי בשיער, חזק, מרתקת את הגוף שלי אליך עוד יותר.

העיניים שלי מתגלגלות מהנאה, כל הגוף רפוי, לשירותך..

את מתחילה לזוז עליי לאט, לוחשת "אני כבר לא ממש מצטערת שהערתי אותך, תראי את נענית לי, תראי איך אוהבת להרגיש זונה קטנה שלי..."

הקצב שלך עולה ואת גונחת לי חלש באוזן.

אני מרגישה אותך, כל כולי מרוכזת בהנאה שלך.

"את זוכרת איך אתמול כל החורים שלך היו מלאים בי? את זוכרת איך צרחת ועכשיו כל השכונה יודעת שבדירה חמש מתגוררת זונה קטנה, עם הגניחות הכי יפות בבניין או אפילו בעיר הגדולה..את זוכרת איך שיגעתי אותך? איך עצרתי והתחננת אליי שאמשיך?" 

אני יודעת שאת מזכירה את זה לעצמך ולא לי, את רוצה להזכר איזה כח יש לך עליי, את רוצה להזכר שאת מזיינת יותר טוב מגבר, את רוצה להתמלא בהרגשה הזאת שהכל שלך, שכל מה שתרצי תמיד תקבלי.

את מתחילה לזוז בקצב מהיר יותר, הידיים עדיין תופסות חזק, הנשימות שלך מתגברות וכל הגוף שלי מתמלא צמרמורות.

כל החום והרטיבות שלך מרוחות לי על התחת ואני מתה על זה.

את מפסיקה לרגע, מצמידה אותי על הבטן, אני מרגישה את כובד הגוף שלך נשען עליי. את פתאם משחררת אחיזה בשיער ומתחילה ללטף אותי בעורף "כמה את רוצה שאגמור עלייך כלבה? ממש רוצה.. הבנתי. של מי את? נכון, שלי.. את רואה מה הגוף שלך עושה לי? ואת יודעת שאת הצעצוע הכי מתוק ונעים שיש שלי, נכון? יופי, ילדה טובה.." המילים שלך כל כך נעימות לי, אני בספייס מטורף רק מלהקשיב לך, כל הנפש שלי מתמלאת במילים האלה.

את ממשיכה לזוז עליי, הקצב מתגבר ועולה, את מתחילה להזיע.. אני מרגישה את כל החום גוף שלך ואת גונחת מהנאה.

הידיים שלך עכשיו נשענות על המיטה צמודות לפנים שלי ואני מנשקת את גב היד, מנשקת ומלקקת את האצבעות שלך בזמן שאת זזה מהר, אני מרימה עם הלשון את האצבע הקרובה אליי ומכניסה אותה לפה שלי עמוק, את גונחת חזק, כל הגוף שלך זז עליי בטירוף.. "פאק, מה את עושה לי, פאק.." את כבר לא לוחשת, את אומרת את זה בקול רם ומתנשף.

הקצב ממש מהיר עכשיו ואני מזיזה את הפה שלי על האצבע שלך עוד ועוד עד שאני מרגישה את הגוף שלך רועד, הכף יד מתכווצת פתאום בפה שלי, את גומרת עליי חזק ומוציאה גניחה שקטה וארוכה...

את נשארת ככה חצי דקה עד שהגוף שלך מרפה וצונח עליי, השיער הארוך שלך על הפנים שלי, הריח של השמפו שלך בתוך האף שלי ואת מתנשפת בחוזקה צמוד לאוזן שלי, אני שולחת את היד אחורה ומחבקת אותך.

אנחנו נשארות ככה דקות ארוכות עד שאת נרגעת עליי, הלב מסדיר את הקצב שלו לאט.. הפעם אני לוחשת.."אני תמיד מוכנה בשבילך כשאת צריכה לפרוק..תמיד."

שבת שלום ומבורכת 😈

אין יכולת לעלות תמונות.

אבל יש יכולות לצייר תמונות במילים. איך אני אוהבת מילים..

דמיינו סלון חצי חשוך חצי מואר, שטיח בצבעי אפור-שחור, כזה שנעים לברכיים, עליו רוכנת על ארבע בחורה עם שיער שחור חלק ואסוף, היא לבושה בכלום מלבד קולר ירוק עם מנעול נעול לצווארה, הידיים על השטיח, התחת כלפי מעלה והגוף שלה מוטה אל הספה האפורה שעליה יושב גבר גבוה ויפה עם ארשת פנים רצינית וקשוחה, לבוש בג'ינס עם רוכסן פתוח, בוקסר שחור וחולצה שחורה, יושב בפיסוק רגליים, ידיו משולבות מאחורי ראשו שנשען אחורה על משענת הספה, המבט כלפי מטה, עניו נחות על הכלבה הקטנה שלו שעכשיו מניחה את ראשה על ברכיו ומסתכלת בו בעיניים חומות גדולות מעריצות ומרצות. הצלחתם לדמיין? יופי, עכשיו עוד פרט לתמונה והוא הכי חשוב אז תהיו מרוכזים.

לצידו של הגבר ובצמוד אליו יושבת האישה הכי יפה שאתם יכולים לדמיין, היא נועלת לרגליה נעליים שחורות עם עקב דק וגבוה, לבושה בחצאית שחורה ומבריקה ולגופה העליון גופיה קטנטנה ולבנה עם מחשוף מושלם, רגל אחת שלה על השטיח והשניה נחה בעדינות על גבה של הכלבה, העקב של הנעל ננעץ קלות בפלג גופה התחתון וזה נעים לכלבה לדעת שהרגל המושלמת הזאת נמצאת עליה.

שתי ידיה העדינות של הבחורה האלוהית הזאת עכשיו עסוקות.

יד שמאל שלה על ראשה של הכלבה שלה, מלטפת אותה או אם בא לכם אפילו לופתת את שיערה האסוף וסוגרת עליו חזק בכף ידה.

ידה הימנית בתוך מכנסי הג'ינס של הגבר שלצידה, מלטפות לאט את הזין הנעים שלו שהולך ומתקשה.

בפניה של הבחורה היפה חיוך מרוצה, היא יודעת שאת כל שאר הערב שרק התחיל היא תביים, היא תחליט, היא תשלוט בכל מה שיקרה פה, רק היא.

אז עכשיו תגידו מי צריך תמונות כשאפשר פשוט לדמיין את התמונה המושלמת?

מפסיקה לחזור אלייך על 4.

היא יושבת לידו במרפסת ואני ממולם שותקת, בוחנת. מוזיקה ברקע והוא מדבר הרבה וצוחק, היא מעשנת. אני סיימתי את השאכטות שלי והעולם כבר נראה אחרת.. אני מפליגה במחשבות למקומות אחרים, מאבדת ריכוז אבל פתאום נזכרת- הסיבה שאנחנו כאן.
אני מרגישה את הלב שלי מתחיל להאיץ והבטן מתהפכת.
אין לי מושג בכלל על מה הם מדברים בשלב הזה, אני מנסה להתחבר לשיחה אבל ברגע הזה המבט שלה עובר ממנו אליי והלב שלי מחסיר פעימה, אני מוותרת על הניסיון להבין.
הפנים שלה הופכות לקשוחות ואני מרגישה איך הגוף שלי מתקשה בהתאם, נדרך.

היא מניחה את הג'וינט במאפרה ומסמנת לי לקום מהכסא ובשלב הזה גם הוא משתתק.
עכשיו המוזיקה נשמעת חזקה יותר, מקבלת מקום בחדר.
אני עומדת ושניהם נועצים בי עיניים, סורקים את הגוף שלי בשקט, הפנסים שבחוץ נכנסים דרך התריסים ולא תורמים למבוכה שלי כשהם מאירים את הגוף שלי בפסים פסים.
"תתפשטי, אנחנו רוצים לראות עוד" היא מדברת גם בשמו והוא מחייך אליי ספק נבוך ספק מופתע, גם הוא לא היה מוכן.
אני מורידה את החולצה שלי וכמעט ורואים את הלב שלי יוצא החוצה מרוב שאני עירומה ומרוב שהוא דופק חזק כמו הבאסים שבמערכת.
המבט שלה יורד אל מכנסי הג'ינס שאני לובשת ומסמן לי להוריד גם אותם, אני מבצעת.
עכשיו אני עומדת מולם עם התחתון בלבד והפס של הפנס נופל בדיוק על החזה שלי שעומד עכשיו זקוף מקור למרות שכל כך חם לי.

הוא מרוכז בי והיא מצביעה לי על הרצפה בין הרגליים, שלו.
אני מתקרבת אליו ומתכופפת נבוכה, לא יודעת אל מי להסתכל, הידיים מונחות על הברכיים שלו והעיניים שלי מזגזגות בין שניהם במבוכה. היא נחלצת לעזור לי "את לא מזיזה את המבט ממני, תפתחי את הרוכסן שלו ותתחילי, חסר לך שאת מזיזה את המבט שלך ממני."
כל התחתון שלי נרטב עכשיו, אני מרגישה את הלב דופק גם שם
אני פותחת את הרוכסן והזין שלו מתקשח, שולפת אותו החוצה. הלשון שלי עוברת עליו לאט מלמטה ללמעלה, השיער פזור ומונח על הברך שלו והעיינים עליה. הוא נאנח קלות וזורק את הגוף לאחור בעדינות.
"מה אתה מתבייש, תתפוס לה את השיער, תזיז אותו לאחור ותכניס לה אותו עמוק. היא אוהבת שמתייחסים אליה ככה, נכון?" עכשיו המבט שלה משתנה והיא מחייכת אליי, היא יודעת שאין לי איך לענות לה כשהזין שלו בפה שלי, היא נהנית מזה.
הוא תופס לי את השיער תחת כף היד שלו ובקצב שהוא מכתיב הראש שלי עולה ויורד. אני קולטת שהמבט שלה מסטול והעיינים הופכות קטנות ונוצצות, כמו שלי.
"איזה יפה היא יורדת.." היא אומרת והוא ממלמל משהו בחזרה, לא הצלחתי לשמוע.
עכשיו היא קמה ונעמדת מאחוריי.
קשה לי להמשיך ולהביט בה אז אני עוצרת אותו, מרימה את הראש ומסובבת אליה. הוא משחרר מגע. הידיים שלי עדיין על הברכיים שלו
"וואו, איזו ילדה טובה את...איך את מקשיבה לי..." העיניים שלי מביטות אליה מלמטה והיד שלה עכשיו על הראש שלי, האצבעות נכנסות לתוך השיער בעדינות איפה שהוא לפני רגע תפס באגרסיביות ומלטפות, אני מרגישה את הגוף שלי נרגע, מתמסרת לחום שביד שלה, שוכחת את הכל, שוכחת שהוא כאן, אין לי מושג איפה אני, אני מאבדת תחושת זמן. עכשיו לילה או בוקר? אני באופוריה.. עדיין יש מוזיקה ברקע והבאסים נרגעו בהתאם, אני מתפקסת על המנגינה והעיניים שלי נעצמות מעונג, הלב חוזר לפעום בקצב רגיל ואז, בדיוק אז היא תופסת חזק, מושכת אותי ומרימה אותי לעמידה. אני מופתעת ומשחררת גניחה..המבט שלנו כל כך קרוב עכשיו, היא כל כך יפה, קשה לי לעמוד, אני לא מרגישה את הרגליים והנשימות שלי מתגברות כשהיא מתקרבת אל האוזן שלי, הריח שלה ממסטל אותי..האצבע שלה על הסנטר מרימה לי את הראש בעדינות ולוחשת לי בלי שישמע "אני רוצה שתשבי עליו, אני רוצה שתראי לי איך את רוכבת בדיוק אבל בדיוק כמו שהיית רוצה לרכב עליי. אני רוצה לראות את הפנים שלך מתעוותות מעונג כשהוא בתוכך ואני רוצה לשמוע את הקול שלך הכי חזק שיש"