פגישה קרבית,
שדה הקרב, כמה ומתי.
בלי משחקים, ישר ולעניין.
היא מבקשת יד ימין, רגל שמאל , והתחייבות לעקירת לב.
אני מציע כמעט 65 אחוז מהמשכורת שלי. הצעה חד פעמית, ללא שוק וללא מסחרה, זה מה יש, רק תני לי ללכת.
מחליפים צד, שמש בעיניים, חלקות הזמן, זמני ביקור.
אני רוצה את הילדות שלי, היא משחקת נוקשה, ההבדל, לינה אחת בשבוע, קמצנות שלה? היא מחזירה לי? להיות צודק או חכם? לותר ? להתגמש? אני מת פה בקטנה.
הלום, מסיימים את הפגישה, היא נוסעת, אני נשאר לעוד שנייה, לשאלות, יורד למטה, הלום, מדבר שנייה בטלפון, מאוחר, עייף, מסדר לינה בת"א, פתאום לא מוצא את הקסדה, הלום כבר אמרנו, מזעיק את המגרשת בחזרה, מחפשים במשרד, לא מוצאים.
יורד לאופנוע, הקסדה בארגז.
אני לא חושב שהייתי כול כך חסר אורינטציה מימי רפיח העליזים במיוחד, יותר גרוע, תנו לי רובה ושש מחסניות ואני חוזר לעזה לפני עוד פגישה כזו. יותר קל לירות בילדים של אחרים.
לפני 17 שנים. 25 בספטמבר 2007 בשעה 5:51
