לא בא לי לוותר עלייך.
מצד שני, לא בא לי לרדוף אחרייך. זה לא הקטע שלי.
מצד שלישי, מאוד בא לי לרדוף אחרייך. זה הכי הקטע שלי.
בואי כבר.
לא בא לי לוותר עלייך.
מצד שני, לא בא לי לרדוף אחרייך. זה לא הקטע שלי.
מצד שלישי, מאוד בא לי לרדוף אחרייך. זה הכי הקטע שלי.
בואי כבר.
היא באמת אהבה אותי. מה מיוחד בזה? שאני גם אהבתי אותה. אולי היחידה שאהבתי בחיי.
אהבה כזאת דביקה שגורמת להקיא בפה.
מאז היא התחתנה, עם גרסה פחות טובה שלי (באופן אובייקטיבי לחלוטין:) ואני... אני כאן.
התבגרות בהכרח דורשת פשרות?
באופן מוזר, ככל שהשנים עוברות אני פחות מתפשר.
ואולי זה שקר ואני סתם מתרגל (ואולי גם אוהב) להיות לבד.
"הרבה דברים שקרו בקיץ ההוא" היה הספר הראשון שקראתי בכיתה א'. ספר מתוק של סמדר שיר.
והנה אני, בן 32, חושב על החוויות בקיץ הזה. בשורה התחתונה... קצת יותר מדי.
קשרים ישנים שחזרו, טיולים ארוכים עם הכלב, נשים חדשות שפגשתי והמון ניקיונות בדירה.
אני עייף. מזדקן? אולי כן אבל בעיקר מחפש את שאהבה נפשי.
אחת שתיכנס ללב ולא תצא משם.
זה כבר לא קורה בשנתיים האחרונות ומתחיל להתגבש הפחד שהלב שלי כבר סגור.
הכרתי אותה כאן לפני קצת יותר משנתיים. בכרטיס שלה היה כתוב בצורה די ברורה שהיא לא מחפשת להכיר...
ואיכשהו הכרנו והיינו יחד כמעט שנה.
אהבתי אותה רוב הזמן אבל אני כבר לא בטוח האם זאת האמת. אולי רצון שלי למערכת יחסים איתה ואולי היא פשוט הייתה יפה.
היה רגע אחד שבאמת אהבתי אותה וגם הרגשתי נאהב. רגע קסום שבו אני מתעורר מאין סוף נשיקות שלה לאחר שנרדמתי בזמן צפייה בסרט.
ראיתי שהיא חזרה לכאן.
צביטה בלב.
נ.ב.
אז בעקבות התגובה:
למען הסר ספק... "צביטה בלב" היא אינה הצובטת(:
אתמול ראיתי את תכנית האיכות והקלאט "חתונמי".
סרט אימה.
ולמה אני אוהב את רינת? זה קל. רואים הכל על הפנים שלה והיא לא מסוגלת לזייף.
למה אני לא אוהב את הגבר המוזר שלא הפסיק לחבק אותה בצורה גמלונית?
בהתחשב בעובדה שהוא "החתן שכולו נשמה", הייתי מצפה ממנו קצת יותר לשים לב לכך שהוא חודר בצורה גסה (פעם אחר פעם) לתוך המרחב האישי שלה.
אינטליגנציה רגשית אמרנו?
התבגרות מהי?
אצלי היא ההבנה שאני כועס על המשפחה שלי (ברוח החג כמובן:) על הדברים שמרגיזים אותי בעצמי.
ואולי זה עם כל בני האדם?
רוצים לדעת למה אני באפליקציות היכרויות?
זה קל: אני ממש אוהב שיחות שמפסיקות באמצע ולקרוא קורות חיים.
#מימוש_עצמי
אני שואל את עצמי האם את נמצאת בפער שבין הרצוי למצוי.
או שאולי רק כעסים נמצאים שם?
לא אהבתי את המשורר למרות שהיינו חברים תקופה ארוכה.
בהתחלה חשבתי שאולי אני פשוט מקנא בו. הוא כל מה שאני לא ורציתי להיות.
אבל זאת לא הסיבה. לא אהבתי אותו כי הוא היה משורר ללא תכלית וגרם לי לפהק.
קצת כמו סקס ונילי.