הקדמה: לא לכאלה שלא אוהבים בעלי חיים, לא לציניים ובמיוחד- לא לזאתי שבא לה להעיף ת'חתולה שלי לקיר ממול (כן, כן, את!, אני יודעת שאת מציצה וכבר יש לך איזה הערה צינית על המקסימה שלי).
אנה נמצאת איתי כבר שמונה שנים. יש שיראו בה חתולה זקנה, אבל בשבילי היא תינוקת.
כשאימצתי אותה היא היתה גורה פרסיה לבנה ומפונקת, שסרבה לישון בכל מקום פרט לרעמת השיער שלי או בחיקי. לילות על לילות נרדמתי כשהיא משחקת לי בשיער ומגרגרת, לשמחתי הרבה ולדאבון לבו של מי שחלק איתי את מיטתי.
לפני מספר שנים עברתי לדירה חדשה, דירה שלאנה היו בה מרחבים חדשים לשחק ולהשתולל
(טוב נו, גם לי) ולשתינו הפציעו גגות תל אביב בתקווה לשעשועים שלא הכרנו. אני אימצתי את החדר בגג כחדר משלי ואנה אימצה את הגג שמעל החדר לרביצה של שעות בשמש ולימים של בטלה מענגת.
ביום רביעי אנה נעלמה. זה לא שהיא לא נעלמה קודם. החתולה הזאת ביזבזה כבר כמה נשמות בקפיצה מקומת הגג הגבוהה לחצרות השכנים, אבל הפעם היא לא נמצאה בשום מקום בסביבה.
בימים האחרונים שכנים הביטו בי כמועמדת לאישפוז כפוי. ימים הלכתי בין חצרות הבתים, כשאני שורקת ומתחננת לאנה שתחזור, אבל אנה נעלמה ואני התחלתי להפנים שהקטנה שלי שליוותה את ימי ולילותי לא תשוב עוד. לא ממש שיתפתי בכאב על אובדנה, אבל הלב שלי נצבט כמו אחרי אהבה נכזבת.
והיום, פתאם, חצי שעה לפני תום העבודה, ידעתי שעכשיו, אחרי חמישה ימים בלעדיה, אנה עומדת לחזור אליי והיא זאת שתמצא אותי. אמרתי לעצמי "בליס, את מטורפת" ועניתי לעצמי, "סו, מה חדש בזה בדיוק?" ויצאתי לדרך.
המרחק בין העבודה שלי לבית שלי הוא עשר דקות של הליכה נעימה בגינה ירוקה ונהדרת. ריאה ירוקה בלב האיכסה של תל אביב שאני כל כך מכורה לו. עברתי את הגינה וחשבתי על אנה, על איך שאני אתאכזב אם לא הרגשתי אותה נכון. הלכתי לאט, רואה איך הדרך מתקצרת
ואנה עדיין לא מוצאת אותי ואז, כשיצאתי מהגינה, שמעתי יללה חרישית. היללה הגיעה מסבך שיחים צפוף והיא לא נשמעה כמו היבבות של אנה, אבל פשוט ידעתי שזאת היא. מצאתי את עצמי זוחלת בתוך השיחים ועדיין לא רואה אף חתולה. בסוף התיאשתי ויצאתי ופשוט התחננתי אליה שתצא כבר ושאני מתגעגעת אליה, עד שהוד מעלתה הגיעה בצעד חתולי והציגה את עצמה, רזה ומלוכלכת, היישר לתוך זרועותיי הפתוחות (אאוצ' כמה שזה כאב).
נסו אתם להחזיק חתולה עצבנית בכביש עד לבית. אני לא מזוכיסטית דמט! אבל זה היה שווה כל רגע. אנה חזרה הביתה וגם אני. הסופר קאט שלי שוב שולטת בממלכתה ויש לה אפילו עוד כמה נשמות ספיר לבזבז. אני לא יודעת על מי יצאה המפונקת, הפסיכית, התובענית הזאת, אבל לי בטוח אין גנים של מתאבדת שיעית:)
לפני 18 שנים. 4 בדצמבר 2005 בשעה 22:50
