לפני 17 שנים. 10 במאי 2006 בשעה 7:01
המציאות עולה על כל דימיון, המילים נעתקו מפי. אני חיה בסרט, אבל אין הנחתום מעיד על עיסתו. מוכרחים להיות שמח ואחרי הכל העולם הוא גלגל ופעם אתה למעלה ופעם למטה. מוכרחים להיות חזקים, אבל לבכות זה בריא ומשחרר. שליטה עושים מאהבה או לא עושים בכלל, אבל אם אתה אוהב מישהו- שחרר אותו לחופשי. חופשי זה לגמרי לבד ולבד זה מצב נפשי ולא פיזי. אם כבר פיזי, אז מסתבר שמכוני כושר הם מקום מסוכן וששוקולד דווקא כן יפה לבריאות, אבל היופי הוא בעיניי המסתכל. אם אתה כבר מסתכל, תסתכל בקנקן ולא במה שיש בו או בעיניים שהן ראי הנשמה. ואם תרצו אין זאת אגדה. מלכות יש רק באגדות אבל אנחנו במציאות והמציאות הרי עולה על כל דימיון.
וזהו - אם אשמע עוד קלישאה אחת היום - אני צורחת וזה טוב לצרוח, זה מותר, זה משחרר.
