בדקה השישים ושתים, לאחר התקפה ספרדית מסוכנת, הלכתי למקרר, לקחתי את בקבוק העין גדי והבאתי לה להשקותה מים צוננים בלילה לח.
כשנכנסתי מצאתי אותה כורעת בדיוק באותו מצב בו העמדתי אותה כשיצאתי.

הנגיעה בזרועה אמרה לו שהמתינות לא תגרע מאום מכל מתת אפשרי המחכה לו. להיפך. כתפיה ירפו עוד, ותנועותיה יתעגלו ובקצה פיה תתחלף הסקרנות והתהייה בציפייה הנטענת בדריכות חמה.

"אני חושב שלא תוכלי להמשיך אל הטיסה שלך", אמר לאוריאנה האיש בחליפה והציג עצמו כאיש הביטחון של חנות הבשמים בדיוטי פרי. "תומר!" - צעקה אוריאנה לבן זוגה, "תומר, הבנזונה לא נותן לי ללכת". תומר הצטרף אל השניים ושאל מה העניין. "הגברת גנבה מוצרים מהחנות. העונש במדינה שלנו על גניבה מחנות הוא ארבע שנות מאסר. אולי יתחשבו בכם על היעדר עבר פלילי, אך עלינו להביא בחשבון שהשופט עלול להתרגז על אנשים שאינם חסרים דבר הגונבים מתוך שעמום בלבד."

כולנו ניצבים בסרטים הוליוודיים / קאובויים שועטים על סוסים מעלי אבק / שריפים דמומים, לבד במאבק. // כולנו היינו בונדים, ג'יימס בונדים / אפורי לב ועיניים / ידינו בשדיים / הרגנו בשירות הוד מלכותה / וביקשנו לשוב ולהיות בשליחותה...

ושאלת - איזהו הצליל הנכון - / זה של השוט החותך באוויר / או זה של העור המצטמרר לשמעו? / ושאלת – מהי המנגינה הנכונה – / זו השורטת מצוותה בנמוכים / כטום וויטס על הוויסקי השלישי / או הדקה, הנאנקת / המכסה על האצור בפנים...

מה שנמצא נמוך, למטה מפני הכביש, למטה מהמפלס עליו מהלכים בני האדם, אינו יכול להיות אלא אחד מאגפי הגיהינום. רגע אתה על המדרכה, ורגע אתה יורד במדרגות תלולות, עובר בפתח כמעט נסתר מעין, ומגיח אל תוך האפלולית. ברגע אחד הנחת מאחור את גלימת הנורמל ועטית על כתפיך את גלימת הטוטאל.

לכשאורידך מן הצלב / אלחלח שפתותייך / אחר כך נשכב / שערך יענג ירכי / את ראשך אגביה ברוך / ורגעים באוויר דום / בזו היד שליטפה בך / היד שעמרה בך...