אני באה אלייך. נעמדת מול גרם המדרגות, לוקחת נשימה עמוקה, ומתחילה לטפס. משתהה מול דלת ביתך דקות מספר, נותנת לתחושה החזקה לזרום בגוף שלי. אתה שם עלי את כיסוי העיניים ואני מתנתקת, נכנסת לעולם הפנטזיה שלי...

האדון שלי היה עם בחורה אחרת מספר שעות לפני שהיה אתי. כאבתי, הושפלתי, התאכזבתי. אבל ככל שחשבתי על זה, הבנתי שאין לזה שום בסיס. איני מבקשת את ליבו, כל רצוני הוא לפרוץ גבולות, להנות ממה שיש לי עמוק בפנים...

אולי לא הייתי צריכה להגביר את הקצב שלי, מפגש אחת לשבוע הספיק לי, אבל לא יכלתי לחכות לפגוש את האדון שלי שוב, לענג ולהתענג. ואז הוא מספר לי שהיה עם אחרת, ואני מחייכת אבל בתוך תוכי מרגישה השפלה, בגידה, אכזבה וכאב...

לא רוצה להפסיד אותו, וכמהה לעבור גבולות, לנסות את עצמי, להרגיש משהו שטרם חוויתי. אך האם הוא האדון שלי, ומה זה אומר? האם זה בכלל מה שאני רוצה, ולאן נעלמה לה הרגשת החופש המוחלט לעשות מה שאני רוצה?...

מאבק אדיר בין הרצון העז ללכת אליו, להיות עם כיסוי עיניים ולזרום, ובין השכל הביקורתי, שמתעקש על הרגשת הפחד...

השפלה. אולי החזקה ביותר שחויתי. השפלה שגרמה למעברים חדים בין שכלתנות לתשוקה. השפלה שנחוותה במפגש הראשון והובילה למפגש השני...