החיים כנשלטת

נשארתי אתמול עד מאוחר בלימודים.

היו לי כמה מאמרים שהייתי צריכה לעבור עליהם לקראת המעבדה, וגם להכין דו"ח מכין.

יצאתי החוצה לפינת עישון.

הייתי חייבת הפסקה של כמה דקות, לנשום קצת אוויר.

מישהי מהמדור סיוע לסטודנט דיברה שם עם מישהו.

"איך את ככה מכירה את כולם?" אני צוחקת איתה.

"זה התפקיד שלי" היא אומרת לי ואנחנו מתחילות לצחוק ביחד.

הבחור שאיתה מסתכל עליי מוזר.

לאחרונה אנשים מסתכלים עליי מוזר.

אני לא יודעת למה.

"את דמות מוכרת" הוא אומר לי.

"מה זאת אומרת?" אני שואלת אותו.

אני יודעת שרוב הסטדונטים מכירים אותי, אני טיפוס שמאוד קל להתחבר אליו.

"יש עלייך דיבור ****" הוא אומר לי, מוסיף את השם הפרטי שלי.

פאקינג לא דיברתי עם הבנאדם בחיים.

אני מחייכת.

השיחה הופכת להיות מעניינת.

"איזה דיבור?" אני שואלת אותו.

"על איך אין לך אף אחד" הוא עונה לי.

שוב השיחה המייאשת הזאת, אני חושבת לעצמי. עברתי אותה כל כך הרבה פעמים מאז שהתחילה השנה השנייה של הלימודים.
כל אחד שדיברתי איתו שאל אותי את זה.

"אני לא נכנסת לזה עכשיו" אני עונה לו.

"אז את לא שואלת את עצמך את זה?" הוא מחזיר לי.

"שואלת מה?" אני עונה לו.

"למה אין לך אף אחד?" הוא עונה לי "את יפה, את מצחיקה, את חכמה מאוד, את חברותית, את קלילה, את מסוג האנשים שמאירים את החדר איך שהם נכנסים אליו" הוא מוסיף.

"שמעתי על כל הברקסים שדקפת לגברים כאן" הוא ממשיך ומוסיף.

אני מסתכלת עליו בהלם קליל, אבל אני גם מאוד מבודרת מהאומץ שלו לבוא ולהגיד לי את זה.

"אז למה את לבד?" הוא שואל שוב.

האמת שזו שאלה שאני חושבת עלייה הרבה.

אני פשוט עדיין לא מצאתי את המישהו שיגרום לי לרצות איתו משהו מעבר לסקס או מעבר לשיחה פשוטה.

"איך זה להרגיש כל כך סקסית?" הוא שואל אותי.

"אחלה" אני אומרת לו והולכת.

כיף להיות סקסית, אבל בוא נגיד שהרבה זמן לא עשיתי סקס, אני חושבת לעצמי תוך כדי.

אני בן אדם עם המון שלווה פנימית.

אני לא נלחצת מכל דבר. 

אפילו במבחנים המרצים לא הבינו איך אני לא בלחץ, איך אני פותרת את המבחנים בנועם וברוגע, ומתמודדת איתם. 

זה מוכיח את עצמו עד כה. 

אני לא מבזבזת אנרגייה על שטויות ולכן אני יכולה להתרכז בדברים המהותיים בלי לחץ ועם המון מחשבה.

השבוע זה קרה. 

מישהו הוציא אותי משלוותי.

זה לא אופייני לי.

במשך ארבעה ימים אני חסרת שלווה.

לא ישנה טוב בלילה.

מסיימת כל ערב עם שאכטה.

הבטחתי לעצמי שעד היום בלילה אני נותנת לעצמי להיות בחוסר השלווה הזה.

עד היום בלילה אני מחליטה מה יהיו הצעדים הבאים שלי.

עברו לי המון דרכים בראש - לגרום לו לסבול, לשחרר, להשיג את מה שאני רוצה בכל מחיר וכו'.

אני עדיין לא יודעת איך אני הולכת להתנהג מחר.

אני יכולה להיות כלבה. אני יכולה לשתק אותו אפילו רק במבט אחד שלי.

אין לו כוח עליי.

יצאתי אתמול מהמסיבה.

השעה 04:00 בבוקר. 

עוצרת ב am:pm בדרך הביתה. 

מרוקנת מדף של חטיפים. 

אחד מכל סוג (מהבמבה לקחתי שתי שקיות).

כבר אין לי מקום בידיים. 

הולכת לקופה ונזהרת שלא יפול לי איזה חטיף תוך כדי.

בדרך לקופה אני אוספת כמה שוקולדים. 

ככה זה שאומרים לי לרדת לקנות איזה משהו לנשנש. 

לפני שירדתי מהאוטו דיברנו. אמרתי לו שאחזור אליו עוד דקה, שאני יורדת לקנות קצת שטויות. 

אחרי כמה דקות שאני מתעכבת הוא לא מבין למה לוקח לי כל כך הרבה זמן. הוא שולח לי הודעה. 

אני שולחת לו תמונה של השקית עם כל החטיפים. 

אז אני מבין שעישנת ממש הרבה...״ הוא כותב לי. 

הוא לא אוהב שאני מעשנת. 

באותו הרגע אני מרגישה כמו ילדה קטנה שאכזבו את ההורים שלה. 

מרגישה משהו שלא הרגשתי בעבר. 

מצד אחד יש את הצד המרדני שלי ששם זין ולא מעניין אותו מכלום. מצד שני יש את הצד המרצה שלי. אני רוצה לרצות אותו, כמו שהוא מנסה לרצות אותי.

אבל תאכלס בכלל לא עישנתי הרבה. 

פעם לא סבלתי את הים.

לא אהבתי את התחושה המחוספסת של החול. 

לא אהבתי את זה שאחר כך במשך ימים יש חול בכל מקום.

כיום - ברגע שבו השמש יוצאת אני בים.

יש כל כך שקט נפשי בים. 

תאכלס אין יותר מדי מה לעשות חוץ מלקרוא ספר טוב, לפטפט עם חברות ולשמוע שירים.

היום פתחתי את עונת הרחצה באופן רשמי.

ביליתי כמה שעות טובות בים.

התוצאה לאחר שנרדמתי בשמש כמה שעות טובות מצורפת למטה.

כואב לי הגוף. כולו. 

חיכוך קטן עם הבגד ואני מתה.

יש לי תחושה שהוא לא יאהב את זה, אולי אפילו ינצל את זה בשבילו.

עונת רחצה נעימה! :)

אני אוהבת את האווירה של הפסח. 

זה החג המושלם בשביל חולת סדר וניקיון כמוני. 

מתה על הריח של האקונומיקה. 

היום סידרתי את החדר לפסח. 

בדרך כלל אני לא מחכה לפסח, אבל השנה לא היה לי כל כך זמן, ואם יש משהו שאני שונאת זה שמישהו מסדר לי את הדברים והורס לי את הסדר שאליו אני רגילה. 

מצאתי חולצה שלו. כזאת שהוא היה ישן איתה אצלי. היא עדיין עם הריח שלו. 

אני נזכרת בשיחה שהייתה לנו לפני מספר שבועות. 

״איך יכול להיות שהייתי האוויר לנשימה שלך ועכשיו את לא מרגישה כלום?״ הוא שאל אותי. בחרתי לא לענות לו על השאלה. אבל ידעתי את התשובה. 

הוא באמת היה האוויר לנשימה שלי. הוא היה כל חיי באותה תקופה. 

הפרידה שלנו הייתה קשה.

אני זוכרת שהנשימה הראשונה אחרי הפרידה הייתה כל כך כואבת. לא הרגשתי כאב כזה מימי. אני זוכרת איך בכיתי כל הלילה, לא חשבתי שקיימת בי כמות כזו של דמעות. גם כשעברתי דברים קשים יותר בחיים, לא בכיתי ככה. 

זאת הייתה התשובה שלי לשאלה שלו. שהוא כל כך הכאיב לי שלא יכולתי לסלוח לו על זה. 

אבל עדיין כשראיתי את החולצה עלה בי חיוך לשנייה, ומיד לאחר מכן זרקתי אותה. 

ואז עוד אחד כשמצאתי כמה פלאגים אנאלי עם בגדלים שונים, ויברטור ועוד כל מיני צעצועים למיניהם. 

אותם בניגוד לחולצה לא זרקתי. ניקיתי אותם. בתקווה שאשתמש בהם בקרוב. 

אין ספק שככל שאני מסדרת יותר אני מוצאת הפתעות נעימות יותר :)

אני סוף סוף בחופש. 

טוב, זה לא ממש חופש בהתחשב בכמות העבודות שיש לי להגיש. אבל עדיין קצת אוויר לנשימה. 

הלכתי היום לקניון. בדרך כלל אני לא אוהבת לעשות שופינג בקניון, אני קונה הכל דרך האינטנרט.

״תהל, את רוצה שאני אביא לך סטירה? אני אביא לך סטירה אם עוד פעם תפילי את החולצה לרצפה״.

אני שומעת את הצעקות האלו. 

אני רואה אמא צעירה צועקת על הילדה שלה, היא נראית בת שנה כמעט. 

אני בהלם. 

אני לא מבינה איך אמא יכולה לדבר ככה לבת שלה. 

לא מבינה איך אפשר לדבר ככה לתינוקת, כשהיא לא יכולה להגיב. 

אני שמה לב איך האמא מדברת בנייד שלה עם איזו חברה בקולי קולות, לא מתייחסת לבת שלה שאיתה, הבת שלה רוצה ממנה מעט יחס אז היא בוחנת את התגובה שלה בכך שהיא מפילה לה את החולצה שהיא רוצה למדוד לרצפה. 

אני לפעמים לא מבינה או שאולי אני לא מציאותית. 

אני לא יודעת איך אפשר להתנהג כך. 

ישנם זוגות שעוברים גיהנום עד שהם מצליחים להביא ילד לעולם. זה לא דבר של מה בכך. 

ואז אני רואה אמא שמעיזה ככה להתנהג לבת שלה. 

אני יודעת שברגע שאחליט שאני רוצה להיות אמא אני אעשה את זה בלב שלם, שאגיע למצב שבו אקריב את כל חיי לילדים שלי. 

שאני אוכל ללכת לטייל איתם ולהתייחס רק אליהם, וברגעים שבהם אני איתם אז שיזדיין כל העולם, כל היחס שלי יופנה אליהם. 

אלו רגעים בחיים שלדעתי בונים אותך, שמראים לך איך *לא* להתנהג. 

יום שלישי התארגנתי לחתונה. 

הלכתי לספר שיעשה לי איזה משהו בשיער. 

אחרי זה הגעתי הביתה. 

לבשתי את ההלבשה התחתונה האהובה עליי. 

אני עומדת חצי ערומה מול הארון ומתלבטת מה ללבוש. 

״אני חייבת להפציץ היום״ אני אומרת לעצמי. 

יש יותר מדי אנשים שאני רוצה למשוך את תשומת הלב שלהם. 

אז אחרי כמה דקות אני בוחרת שמלה שחורה, עם מחשוף מכובד. 

אחר כך אני בוחרת בנעלי עקב שחורות מתאימות. 

מתאפרת באיפור שמבליט את העיניים הירקרקות שלי, את השיניים הלבנות היפות. כדי שכשאני אחייך אף אחד לא יישאר אדיש אליי. 

אבא שלי כבר צועק לי אם אני מוכנה. מרגישה שחזרתי שוב לגיל 14. 

אז אני מכינה איזה תיק חמוד עם שקית של קוק, ירוק, אודם ומראה. 

אני יורדת למטה. הוא בהלם מהמחשוף אבל שיהיה. 

אני נכנסת לאירוע. אין ספק אני מושכת את המבטים של כולם. 

אחרי כמה דקות של שיחות לא מעניינות אני הולכת לשירותים. 

מסניפה כמה שורות של קוק. 

חוזרת. 

הולכת להביא יין לבן זול (עדיף מכלום). 

מישהו תופס אותי בבר. הוא מוכר לי. 

הוא מתחיל לדבר איתי. 

״מה את עושה בחיים?״ הוא שואל. ״סטודנטית״ אני עונה לו באופן קריר במטרה שישחרר ממני. 

ואז הוא מתחיל לחפור על איך הוא זוכר אותי ילדה קטנה של אבא, כזאת מקסימה וכזאת לבבית, ואיך זה שעכשיו אני לא כזאת. בראש אני חושבת לעצמי בזמן שהוא מזיין את השכל על זה שמה שגרם לשינוי הזה הם החיים עצמם. 

ואז יש תפנית בעלילה. 

״נראה לי שאת אוהבת את זה חזק״ הוא אומר לי. 

אני קצת בהלם. לוקח לי איזה שתי שניות לעכל את הנאמר. 

״את מה?״ אני שואלת אותו. 

״את הזין שלי״. הוא עונה. 

אני עדיין בהלם. לא מבינה מאיפה זה בא. אבל תאלכס זה מה שחיפשתי... 

״אז פתאום אני כבר לא הילדה הקטנה של אבא?״ אני שואלת אותו. 

״זה לא נראה כך״ הוא אומר. 

״אני רואה את זה עלייך. אני רואה את האודם שנהיה לך בלחיים. את מסמיקה. הנשימה שלך משתנה. את פותחת קצת את הפה. הברק בעיניים״ הוא מוסיף. 

אני מגחחת קצת. מסמנת שיבוא ויתקרב אליי, שאלחש לו משהו באוזן. 

הוא מתקרב ״זה הקוק, הוא מתחיל להשפיע״ אני לוחשת לו באוזן. 

הוא בהלם טוטאלי. לא מצליח להבין מה קרה פה הרגע. 

אני לא כל כך אוהבת את פורים. 

לא יודעת למה. 

בהתחלה אמרתי שלא אצא. אבל אז החברות הכריחו אותי, אז אילתרתי תחפושת. התחפשתי לסינית. 

לבשתי קימונו פרחוני עם מחשוף עמוק. עמוק מאוד. מתחת הלבשה תחתונה סקסית, נעלי עקב, עשיתי איזו תסרוקת עם מקלות יפנים והתאפרתי. 

לפני שיצאתי שלחתי לו סלפי שלי. 

״עכשיו אני רוצה לזיין אותך״ הוא מגיב לי. 

״אני אחתוך מוקדם מהמסיבה ואבוא״ אני עונה לו. 

אני באמת חותכת קצת יותר מוקדם. הוא בא לאסוף אותי. 

אני נכנסת אליו לרכב. מתיישבת במושב לידו.

מסתכלת לו בעיניים. נושכת קצת את השפה. אני יודעת שזה מחרפן אותו, אני עושה לו את זה בכוונה.

הוא מתחיל לנסוע אליו הביתה. 

״איך היה?״ הוא שואל אותי. 

״נחמד״ אני אומרת לו. תאכלס לא היה משהו. 

אנחנו מגיעים אליו הביתה. עולים במעלית. 

נכנסים הביתה. 

אני מניחה את התיק שלי על השולחן בכניסה. 

יושבת על הכיסא בר של האי. 

הוא מוזג לנו יין. אני מגלגלת לנו פייסל. 

אנחנו לא צריכים יותר מדי לדבר. אנחנו מבינים אחד את השנייה גם ללא מילים. אנחנו יודעים לקרוא זה את זו. 

הוא לוקח אותי לחדר השינה. 

אני עומדת מולו. הוא מתיר את הקשר של חגורת הקימונו שלי. הקימונו מחליק מהגוף שלי לריצפה. תוך שתי שניות אני נשארת רק עם נעלי העקב וההלבשה התחתונה. 

הוא הולך. חוזר אחרי מספר רגעים. עומד מאחוריי. שם לי כיסוי עיניים. אני לא רואה. אני רק שומעת, מרגישה ומריחה. 

אני מרגישה שהוא כבר לא מאחוריי. הוא הלך שוב. הוא הלך להביא את הAirPods שלו. הוא מכניס לי את האוזניות לאוזניים. הוא מפעיל מוזיקה ומגביר את הווליום לאט לאט. 

אז אני כבר לא רואה, ואני שומעת מה שהוא מחליט שאני אשמע. 

הוא מכופף לי את הגב. מבליט לי את התחת. פותח לי פיסוק קטן ברגליים. הגב שלי קעור. 

ואז אני מרגישה את העוצמה של היד שלו על הישבן שלי. הוא נותן לי ספנאק, ועוד אחד ועוד אחד. בערך שלושים. הוא מעלה את העוצמה בהדרגתיות. 

אחרי זה הוא זורק אותי על המיטה שלו. 

התחת שלי כואב. שורף. קשה לי לשכב על הגב.

הוא מביא את הידיים שלי קדימה. מצמיד אותן. קושר אותי. הוא מוריד לי את התחתונים. 

אני רטובה. מטפטפת. 

מתה כבר שהזין שלו יהיה בתוכי. 

הוא יודע את זה. 

הוא פותח לי את הרגליים. אני מפוסקת. 

אני מרגישה את הנוכחות שלו אבל הוא לא נוגע בי. 

המוזיקה מתנגנת ברקע. מוזיקה קלאסית. רגועה. מעט ארוטית. 

ואז אני מרגישה שוב את העוצמה של היד שלו על הכוס שלי. 

אני מתפתלת. 

הוא דוחף לי אצבע לכוס ואחר כך נותן לי ללקק אותה. 

הוא מכניס אותה שוב. עוד אחת. 

אחרי זה הוא מסובב אותי. מכוון אותי לתנוחת דוגי. 

הוא נותן לי להמתין כמה שניות עד שהוא חודר לתוכי. 

כשאני לא שומעת ולא רואה ה״כמה שניות״ מרגישות הרבה יותר ארוכות. 

הוא חודר אליי. הוא מזיין אותי עמוק, חזק...

התחלנו את סמסטר ב׳. 

דווקא אהבתי את תקופת המבחנים. 

התבאסתי לחזור. 

השעה תשע בבוקר. שיעור חדו״א 2 מתחיל לו.

הוא מתיישב לידי. מצד שמאל. 

אני אומרת לו לעבור לצד ימין. 

יש לי שריטה כזאת של פסיכית. אני חייבת שישבו מימיני. 

מתחילים ללמוד על פונקציות בשני משתנים וגם בשלושה. 

מעניין מאוד. 

באמצע ההרצאה אני מרגישה את היד שלו בין הרגליים שלי. 

אני מסתכלת עליו במבט של מה נראה לך שאתה פאקינג עושה?! 

הוא ממשיך. 

הוא נוגע בדיוק בנקודות הנכונות. 

אני מנסה לשמור על מבט נורמלי. מנסה להתאפק. 

הוא מסתכל עליי. אני מסתכלת עליו במבט של תפסיק עכשיו! במבט עצבני אבל עם חיוך קטנטן. 

הוא ממשיך.

״אתה תשלם על זה״ אני לוחשת לו. 

נגמרה ההרצאה. 

הוא מוציא את היד שלו מהכוס שלי. 

אני סוחבת אותו לאזור מבודד. רק אני והוא. 

עושה לו קצת טיזינג. 

מחרמנת אותו. 

אני כבר מרגישה את הזיקפה שלו. 

ברגע שהוא מוציא את הזין שלו מהמכנסיים אני קמה ממנו. 

לובשת את החלקים שהוא הוריד לי. 

מסתדרת. 

הוא נשאר עם הזין ביד. 

״אמרתי לך שתשלם על זה״ אני אומרת לו ומחייכת. 

אנחנו מגיעים אליי הביתה. 

שנינו בראש טוב. העיניים שלי אדומות. 

הוא מתחיל לברבר לי בשכל. 

אין לי כוח לחפירות המיותרות האלו. 

הוא יושב על המיטה שלי. 

אני מתיישבת לידו. 

מהר מאוד עוברת להיות מאליו. 

אני מובילה. 

אני לא רגועה. בכלל לא. 

הוא ממשיך לדבר. 

״תסתום כבר״ אני אומרת לו. 

הוא לא מבין שאני רצינית. 

אז אני מנשקת אותו. נושכת אותו בשפתיים. מכאיבה לו. 

הוא מבין את הרמז. 

״פעם הבאה אני לא אנשוך לך את השפתיים״. 

הוא הופך אותי. זורק אותי על המיטה בכוח. הוא מעליי. 

״איך אני יכול להתייחס אלייך ברצינות?״ הוא שואל אותי. 

אני מסתכלת עליו במבט של מה אתה פאקינג רוצה ממני. 

״איך אני יכול לזיין אותך כשיש לך מצעים של מיקי מאוס?!״ הוא שואל אותי בעצבים. 

אני מחליפה איתו. אני מעליו. 

״אז אני אזיין אותך״ אני אומרת לו.