אפריורי

Relinquishing control to another person is like death: it’s only scary until it finally happens.

 Agnostic Zetetic

את הפעם הראשונה שלו הוא לא ישכח לעולם. זה קרה עם חברה של אחותו. בוגרת ממנו במעט ומנוסה בהרבה. וכן, הייתה זו היא שהציעה לו 'שירותי ביתוק בתולין'. היא גם סידרה להם צימר יפיפה, והבטיחה חוויה נהדרת, אבל התברר שאין ארוחות חינם.

הוא עמד לצד המיטה נבוך וחושש בזמן שיצאה מהמקלחת. היא נעמדה מולו, גבוהה ממנו בכמה סנטימטרים, עירומה ומחייכת. הוא בהה בה וחשב שהיא נראית כמו אלה יוונית. תווי המתאר של גופה עגלגלים ועורה רך. טיפות מים קטנות נוצצות בין שדיה. היא נשקה לו ודחפה אותו אל המיטה. הוא שכב על גבו לבוש עדיין, בזמן שרכנה לצד המיטה. כשהזדקפה הוא הוכה בתדהמה.

סטראפון גדול התנודד מול עיניו. ואם לא די בכך צבעו היה ורוד קיטשי. לא! זו רק בדיחה! הוא חשב לעצמו. הוא בא לכאן לזיין בפעם הראשונה בחייו. לא ייתכן שבמקום זה היא זו  שתזיין אותו כאילו הוא הנקבה. הוא התרומם מהמיטה בתנופה. 'אני רוצה ללכת!' אמר. 'מאוחר מדי ילד קטן שלי, אני כבר חרמנית, ואני הולכת לזיין אותך!.' היא חיבקה אותו חזק. כשהחל להשתולל הרגיש את ידה נלפתת סביב אשכיו. באמצעות לחיצה קצרה הבהירה לו מי לובש את המכנסיים במערכת היחסים שנבנית ביניהם. התברר שהיא הרבה יותר חזקה ממנו. היא הפשיטה אותו בקלות, והדפה אותו בחזרה אל המיטה. הוא בהה בחוסר אונים בסטראפון הוורוד. זה היה משפיל. היא הייתה יפה, התנהגה בעדינות, והזין שלה היה ורוד – בקיצור היא הייתה אישה - נקבה לכל דבר. ועם זאת, היא עומדת לזיין אותו.

היא החלה לעסות בתנועות מעגליות את פי הטבעת שלו. הוא הידק אותו ככל יכולתו אבל ללא הועיל, כמה שניות אחר כך אצבעה המשומנת היטב כבר חדרה אליו מפלסת את דרכה בתנועות רכות קדימה ואחורה. הוא ניסה להתרגל. התחושה הייתה מוזרה, אבל לא בלתי נעימה. כשהחדירה את האצבע השנייה הוא הרגיש את שיירי ההתנגדות שלו מתמוססים. כשהניחה את כפות רגליו על כתפיה וגלגלה קונדום על הסטראפון היה ברור לו שבנקודת הזמן המסוימת הזו הוא אכן נקבה. נקבה של נקבה.

ואז, בתנועה החלטית - גאל אותו הסטראפון מבתוליו. כל המחשבות התנדפו. לא הייתה עוד חשיבות למגדר. הוא והיא היו דבר אחד.

A pessimist is a man who thinks all women are bad. An optimist is one who hopes they are.

Chauncey Depew

משתמשי הכלוב שבוחרים לעשות זאת, מתייגים את עצמם תחת שלוש קטגוריות: שולט/ת נשלט/ת  מתחלפ/ת. ישנם לא מעט שמתייגים עצמם כמתחלפים. מלבד זאת, רבים המתייגים עצמם כשולטים מצהירים שבעבר היו נשלטים (ואולי גם להפך).

אם נשתמש באנלוגיה (לא מדויקת) נוכל להשוות יחסי שליטה למשיכה מינית התלויה במגדר. יש שנמשכים לגברים יש שנמשכים לנשים וישנם גם ביסקסואלים. המספרים המדויקים לא ידועים לי, וספק אם יש מישהו שהם ידועים לו, אבל יש לי הרושם שכמות הביסקסואלים בהשוואה לאלו הנמשכים באופן יציב למין אחד (סטרייטים או הומוסקסואלים) קטנה יחסית. בעולם הבדס"מ נראה שהמצב שונה. ישנם לא מעט אנשים, ש'רוקדים על שתי החתונות'. אני משער שאם נדגום באקראי מישהו מאוכלוסיית הנשלטים, ונדגום מישהו באקראי מהאוכלוסייה הכללית ההסתברות שהנשלט ייהנה גם  מלהיות שולט גבוהה הרבה יותר מההסתברות שהחבר באוכלוסייה הכללית ייהנה מכך.

על פניו זה נראה מעט מוזר. לשלוט ולהישלט אלו חוויות שונות לחלוטין. למה סביר יותר שמישהו שמפיק הנאה מינית מהיותו נשלט יפיק גם הנאה מלשלוט?

אם מה שהצגתי עד כה נכון עובדתית הרי שהגיוני יהיה לחפש מאפיין שמשותף לחוויות השליטה וההישלטות, מאפיין משותף זה הוא המאפיין המרכזי ש'מדליק' את הבדסמ"ים, והשאלה האם להיות שולט או נשלט היא משנית.

במחשבה ראשונה נראה לי שמה שמשותף בין חווית שליטה וחווית הישלטות הוא שבשני המקרים מערכת היחסים בין השולט לנשלט איננה שוויונית. מה בדיוק מחרמן במערכת יחסים לא שוויונית? זו שאלה שקשה מאוד להשיב עליה. קשה לדעת מדוע דברים מגרים אותנו מינית. אנשים מתגרים מהרבה דברים מוזרים  רובם אף מגעילים ואפילו מחרידים (ע"ע נקרופיליה). אבל בכל זאת אני רוצה להעז לומר משהו בשבחם של אוהבי מערכות היחסים הבלתי שוויוניות.

למערכת יחסים לא שוויונית ישנם חסרונות מובנים. אבל יש לה גם כמה מעלות. המעלה המרכזית שאני חושב עליה כעת היא שהיא מאפשרת חיבור עמוק יותר ומלא יותר. כן כן, בתקופתנו השוויונית זה אולי לא פוליטקלי קורקט לומר זאת אבל זה עדיין נכון. תסתכלו למשל ביחסים של אדם עם עצמו. כאשר יש לבן-אדם כמה רצונות שונים והם מתחרים ביניהם על ההנהגה הרי שמצבו הנפשי מתערער, האדם עצמו הופך לקרבן של המאבק שמתחולל בתוכו. רק כאשר הוא משכיל לייסד היררכיה, להעמיד רצונות מסוימים שלו בראש הפירמידה ולהכפיף להם את שאר רצונותיו הוא חוזר לחיות בשלווה ובהרמוניה פנימית.

למאבקי כוח ושליטה בן בני זוג ישנו את אותו אפקט מערער. קשה מאוד לייצר חיבור עמוק והרמוני מצד אחד, ומצד שני להשאיר לכל אחד את האזור החופשי שלו. חיבור עמוק ומלא מגיע על חשבון החופש ולהפך. הבדס"מים לפי זה, פשוט מעדיפים חיבור מלא ועמוק יותר מאשר זוגיות שוויונית. השאלה האם להיות שולט או נשלט היא שאלה משנית. והעדפה זו מושפעת אולי מהרבה גורמים אחרים.

מה דעתכם?

My parents spanked me as a child. As a result, I now suffer from a psychological condition known as "Respect for Others".

Unknown

לפרקים הקודמים:

פרק א

פרק ב

פרק ג

אני קרוב לגיל שלושים היום. לורי המשיכה לחיות בעולם הפנטזיות שלי כמעט שני עשורים. לפני זמן לא רב פגשתי בה במציאות וסיפורה של פגישה זו יסיים את כתיבתי על חוויותיי עם לורי.

היה זה באחד הפעמים שבקרתי את אבא בטקסס. אבא עדיין גר בשכונה שבה גדלתי בבית גדול עם מדשאה רחבת ידיים ובריכה. אחר הצהריים אחד כאשר ישבתי על ספסל במדשאה הבחנתי בגברת צעירה שיצאה ממכוניתה וצעדה לכיוון הבית הסמוך לנו. משהו בצורת הליכתה העלה אצלי את החשד שמדובר בלורי, מצד שני הגברת הזו התלבשה בסגנון שלא התאים ללורי שאני הכרתי. שערה הבהיר היה מתוח ואסוף בפקעת הדוקה על עורפה. היא לבשה חצאית עיפרון כהה וז'קט מחויט. קשה היה לי לדמיין את לורי לבושה ברשמיות שכזו, אבל מי יודע? אולי היא בחרה במקצוע שמחייב לבוש כזה?

בערב כששאלתי את אבא לזהות השכנים חשדי התאמת. שמה של הגברת הצעירה שגרה בבית הסמוך הוא לורי. עוד למדתי לדעת כי לורי מתגוררת שם עם בתה סוזן, ושהיא איננה נשואה. יותר מזה אבא לא ידע לספר לי. מספר ימים השתעשעתי ברעיון לנקוש בהפתעה על דלת ביתה אך לא העזתי לעשות זאת. אולם כשמועד עזיבתי הלך והתקרב החלטתי שלא להחמיץ את ההזדמנות לסגור מעגל.

בשעת ערב מוקדמת נקשתי בחשש על דלת ביתה ובידי חפץ קטן עטוף בנייר עטיפה. לורי פתחה את הדלת לבושה בחצאית וחולצת כפתורים. היא לא זיהתה אותי. השתנתי מאוד. עכשיו הייתי גבוה ממנה לפחות בעשרים סנטימטרים. כתפיי היו רחבות והנערה החזקה שזכרתי נראתה לי עכשיו אישה קטנה ושברירית. 'אני רוני' אמרתי. 'רוני מישראל, זוכרת?'. בבת אחת אורו פניה, 'בוודאי שאני זוכרת, בוא תיכנס, תשתה משהו ותספר לי מה שלומך' נימת קולה לא השתנתה, עדיין אפיינה אותו אותה מנגינה מתנחמדת. היא הושיבה אותי על הספה בסלון המהודר והעמידה על השולחן בירה קרה וכוסות. אני מצדי הנחתי על השולחן את החפץ הקטן שהבאתי איתי. 'אמנם קצת באיחור, אבל אני בכל זאת אני מחזיר לך את זה,' אמרתי. לורי פתחה את נייר העטיפה. זו הייתה מברשת שיער. אמנם לא אותה המברשת שהשלכתי מהחלון שני עשורים קודם לכן, אבל הייתה זו מברשת דומה מספיק. לורי פרצה בצחוק לבבי. היא החזיקה את המברשת והכתה בה קלילות בכף ידה.

'מה את עושה היום?' שאלתי. 'מה כבר יכול להיות?', אמרה לורי, 'אני מורה בתיכון'.  'אז את עדיין מענישה ילדים שובבים?' שאלתי בצחוק כשחיוך אווילי פרוש על פני. 'בוודאי', השיבה לורי ובניגוד אלי היא הייתה רצינית לחלוטין. 'אצלנו  בטקסס מותר למורים להשתמש בעונשים גופניים, וכמו שאתה בוודאי זוכר, העונשים האלו יעילים מאוד'. הייתה שתיקה של כמה דקות. לא באמת היה לנו על מה לדבר. קמתי לאיטי מהמקום והודיתי לה בנימוס על האירוח. התכוננתי לעזוב. לורי נראתה מהוססת, ואז שאלה בקול קטן: 'תרצה שאנסה עליך את המברשת החדשה? אתה יודע לזכר הזמנים הטובים ההם! '

הייתי המום. 'תשכח מזה' מלמלה לורי, כשראתה שאני לא מגיב. זה פשוט שלא יוצא לי להעניש כמו פעם... על הברכיים אתה מבין? 'אני רוצה'! מצאתי את עצמי אומר עוד לפני שהספקתי לשקול את העניין ברצינות. זמן קצר אחר כך הייתי מוטל שוב על ברכיה כשמכנסי מופשלות וישבני חשוף. לורי הכתה בעדינות נזהרת שלא להעיר את סוזן שישנה בקומה העליונה. כשסיימה הציעה בעדינות 'לטפל' בזקפה שלי. היא עיסתה בעדינות את איבר המין שלי עד שגמרתי, וניקתה אותו היטב. אחר כך ליוותה אותי אל פתח הבית ונפרדנו לשלום.

(ותודה לשלגי על הרעיון לכתוב אפילוג.)

“The healthy man does not torture others - generally it is the tortured who turn into torturers."

Carl Jung

עם סאדיזם יש לי בעיה, ואני מקווה להסביר אותה בפוסט הזה. אתחיל באבחנה טריוויאלית שיש כאלו שמשום מה מפספסים אותה. סאדיזם ≠ שליטה. סאדיסט, ונניח לרגע בצד את ההגדרות הפורמליות, הוא מי שמפיק הנאה מינית מהסבל של הזולת. שולט, לעומת זאת, מפיק הנאה מינית מעצם היותו בעמדת שליטה. הוא לא צריך שהנשלט יסבול כדי להגיע לסיפוק.

לא זו בלבד, אלא שיש גם סגנונות שליטה שמכוונים דווקא להיטיב עם הנשלט. דוגמא מצוינת לכך הוא הסגנון ש ArchAngel מכנה בפרופיל שלה: 'שליטה אימהית'. 

סאדיסט אמיתי, (שנהוג לכנות אותו בספרות: 'סאדיסט פתולוגי') הוא אדם שההנאה המינית שלו תלויה בסבל של הזולת. נטייה מינית כזו היא בעייתית מאוד. בניגוד למה שאפשר לחשוב, מאזוכיסט הוא לא בן-זוג טוב עבור הסאדיסט. מאזוכיסט מפיק הנאה מינית מסבל גופני. הגדרה מקובלת גורסת שסבל והנאה הם הפכים -  הנאה = חוסר סבל, ואילו סבל = חוסר הנאה. לפי הגדרה כזו המזוכיסט בסיכומו של עניין נהנה מהכאב. אם נזווג אותו עם סאדיסט אמיתי, זו רק שאלה של זמן עד שהסאדיסט יזהה כי המאזוכיסט בעצם נהנה ויפסיק להפיק תועלת מהיחסים ביניהם (או חמור יותר יתחיל להתעלל במזוכיסט באופנים שכבר לא יגרמו לו הנאה).

אם נניח כמקובל היום, שהנטיות המיניות שלנו הן מולדות, הרי שאפשר להסתכל על סאדיזם פתולוגי כאל סוג של מום. מי שנולד סאדיסט לא יכול להימלט לחלוטין מהסבל. פתוחות בפניו שתי דרכים בלבד. או שידכא את היצר שלו ויסבול מחוסר סיפוק מיני, או שיספק את היצר המיני שלו ויגרום סבל לזולתו. אפשר להשוות נטייה מינית כזו לפדופיליה. גם היא מותירה בפני הפדופיל את שתי האלטרנטיבות העגומות הללו – לסבול או לגרום סבל.

לאור זאת, אני חושב שבעולם השליטה אפשר למצוא (לפחות) שתי מוטיבציות שונות להיות בעמדת השולט.

נתחיל בראשונה שהיא בעייתית. להערכתי ישנם שולטים/שולטות שהם למעשה סאדיסטים פתולוגיים (אם כי אולי ברמה נמוכה). המצב האידיאלי מבחינת היצר המיני שלהם היה גרימת סבל אמיתי. אבל בגלל שנטייה כזו מתנגשת עם המצפון שלהם, ובגלל שיקולי תועלת שונים הם מעדיפים לשחק במשחקי כאילו. הפרטנר נראה כאילו הוא סובל וכך הם מגיעים לסוג של פורקן. זה בערך כמו שפדופיל משתמש בציורים של ילדים כדי לספק את מאווייו במקום בילדים אמיתיים. לכשעצמו אין רע בפתרון הזה, אבל מעל הראש מרחף החשש מפני חציית הגבול. כמו שפדופיל מועד תמיד לחצות את הגבול ולהתעסק עם ילדים אמתיים ולא רק בציורים שלהם, כך סאדיסט אמיתי עשוי לחצות את הגבול ולגרום פה ושם סבל אמיתי כדי להגיע לסיפוק מיני.

המוטיבצייה השנייה להיות בעמדת השולט לא קשורה לסאדיזם כלל ועיקר. נכון, גם כאן נראה לפעמים שהשולט מפיק תועלת מגרימת סבל לזולת אבל זו טעות. גרימת הסבל היא רק אמצעי להדגיש את יחסי השליטה שהם עצמם מה שמגרה את השולט (וגם הנשלט). בניגוד ליחסים בין סאדיסט למאזוכיסט, יחסים בין שולט לנשלט יכולים להיות סימביוטיים. שני הצדדים מפיקים מהם תועלת.

מנקודת מבט של נשלט לא תמיד קל להבחין מתי מדובר בשולט שמפיק הנאה משליטה ושאיתו ניתן יהיה לבסס מערכת יחסים טובה, ומתי מדובר בסאדיסט שכל מערכת יחסים איתו תתחיל ותיגמר בסבל אמתי. אם כי ייתכן שהמודעות לקיומן של מוטיבציות שונות עשויה לסייע.  

אולי הגזמתי... אשמח לשמוע את דעתכם!

Love well, whip well. 

Benjamin Franklin

הסיפור מתחיל כאן, וממשיך כאן.

היחסים ביני לבין לורי הלכו והתהדקו ככל שחלף הזמן. מרגע שהשלמתי עם העובדה שלידה אני שוב ילד, שהיא זו שקובעת את הכללים, ושהיא יודעת לאכוף אותם הרגשתי הרבה יותר טוב. התברר שהמעמסה של הוכחת 'הגבריות' שלי הייתה נטל נפשי שלא היטיב איתי כלל.

ללורי לא היו הרבה דרישות. היא דאגה לכך שאכין שיעורים ואקפיד על זמני ארוחות ושינה. ידעתי היטב שחוצפה או סירוב לפקודות ישירות (שהיו מעטות מאוד) יסדרו מיד מפגש בין הישבן שלי למברשת השיער שלה. המפגש הראשון שהתרחש לפני מספר שבועות היה כל כך טראומטי עד שהייתי מוכן לעשות הכל כדי שלא יישנה. העונש השני לעומת זאת הותיר בי זיכרונות נעימים. הכאב חלף כמעט מיד. שאר המרכיבים של העונש, משפילים ככל שיהיו, היו גם מדליקים למדי. לשכב עירום ממותני ומטה על ברכיה של נערה יפה נראה לי כעת הרבה יותר כפרס מאשר כעונש.

אולם ככל שהתאמצתי לא הצלחתי למצוא את הדרך להיות ראוי לעונש קל. חשבתי לשכוח שוב את הארוחה שלי, אך מאז הפעם הקודמת ששכחתי, לורי טרחה להכניס אותו לתיק שלי כל בוקר. חוץ מזה, לורי לא הקפידה כמעט על כלום. הדרך היחידה לקבל ממנה עונש הייתה לסרב להוראה ממנה – אבל מהלך כזה, כך ידעתי, יסתיים בכך שמברשת השיער שלה תסדר לי ישבן בוער למשך שבוע לפחות.

הימים חלפו. ידעתי היטב שלא נותר לי זמן רב. בקרוב לורי תשוב לארצות-הברית ולעולם לעולם, לא אקבל יותר מכות בטוסיק, ודאי לא מבחורה נהדרת שכזו. היו לא מעט פעמים שכבר ניגשתי אליה עם חוצפה על הלשון, אבל ברגע האחרון תמונת מברשת השיער הנוראית שלה עלתה בעיני רוחי ומיד נסוגתי. ככל שהתקרב מועד עזיבתה כך הרעיונות שעלו לי בראש היו הזויים יותר ויותר. ניסיתי לעשות דברים לאט, ניסיתי לשבור כלים, ניסיתי ללכלך את הרצפה אבל לורי נשארה רגועה.

לבסוף מתוך ייאוש גיבשתי את הרעיון 'הגאוני' הבא: אני אתחצף אליה, אבל לפני זה אדאג להתפטר ממברשת השיער שלה. לא היה לי שום מושג מה היא תעשה, אבל היה לי ברור ששום דבר לא יכול להיות גרוע יותר מהמברשת.

החלק הראשון של התוכנית עבר בהצלחה. בערב, כשלורי הייתה במקלחת נכנסתי לחדר שלה וסחבתי את מברשת השיער מהשידה שלב. לא לקחתי סיכונים. פתחתי את חלון החדר שלה והשלכתי אותי הרחק ככל יכולתי. בחצר המטופחת שררה חשיכה סמיכה, לא היה סיכוי לאתר את המברשת עד מחר בבוקר. אחר כך התיישבתי מול הטלוויזיה בסלון וחיכיתי בקוצר רוח שלורי תצא מהמקלחת ותודיע לי שהגיע הזמן לישון. המקלחת של לורי ארכה זמן רב מהרגיל, או לפחות כך היה נראה לי. אחרי פרק זמן שנראה כמו נצח שמעתי את דלת חדר האמבטיה בקומה השנייה נסגרת. כמה דקות אחר כך לורי ירדה במדרגות לבושה בכותונת הלבבות שלה ואמרה בקול מתנחמד ומתנגן:

'רוני! זמן ללכת לישון!'

'לא בא לי!' הודעתי לה באדישות בלי להעיף לכיוונה מבט.

לורי נשארה רגועה.

'רוני, אני מבקשת שתלך לישון עכשיו, אתה כבר יודע טוב מאוד מה קורה כשלא שומעים בקולי.'

'לא שם עלייך!'

לורי נראתה מופתעת.

'אוקי. תעלה בבקשה לחדר שלי עוד כמה דקות. אם לא תבוא בזמן אני אבוא לקחת אותך ואז זה יהיה הרבה יותר גרוע.' היא אמרה בנחת, ועלתה מיד חזרה במדרגות. היה לי ברור שכבר סידרתי לעצמי עונש ואין צורך להחמיר יותר את המצב ולכן כמה דקות אחר כך נקשתי על דלת חדרה של לורי. כשהיא פתחה את הדלת הבנתי מיד שעשיתי טעות. הפנים העגולות שלה היו מכווצות בכעס. השיער הבהיר שלה שבדרך כלל היה חלק ומתוח, היה כעת רטוב למחצה, נפוח ומקורזל. תכולת השידה הייתה פזורה על המיטה שלה, היה ברור שהיא חיפשה את המברשת.

היא סגרה אחרי את הדלת, ונעלה.

'איפה המברשת שלי רוני?' – הסתכלתי על הרצפה.

לורי הרימה את הסנטר שלי באצבעה הישירה אלי את העיניים התכולות שלה ואמרה:

'אם לא תגיד לי מיד איפה היא, הכל יהיה הרבה יותר גרוע.'

'זרקתי אותה מהחלון' אמרתי ולא הצלחתי להסתיר חיוך קטן.

לורי הביטה לרגע באפילה שבחוץ והבינה מיד שהערב אין מברשת. היא גם הבינה שתכננתי את ההתחצפות שלי מראש. הייתה שתיקה ארוכה ומעיקה וראיתי את ההיסוס על פניה. אחר כך היא החלה להרצות לי. היא הסבירה כמה אני חוצפן, כמה אני כפוי טובה. הסבירה שאין לי כבוד למבוגרים שדואגים לי, ושהמעלות הללו ילוו אותי כל החיים. אלא אם כי היא – לורי – תספיק בזמן שנשאר לה להכניס לי לראש שלהמרות את פי המבוגרים שאחראים עלי זו טעות. 'ודבר כזה', היא אמרה בפסקנות, 'נכנס לראש רק דרך הטוסיק'.

ההרצאה הסתיימה בהוראה 'תוריד מכנסיים ותחתונים'!

חיכיתי לרגע הזה. הורדתי בזריזות את המכנסיים לקרסוליים.

'תוריד אותם לגמרי, וגם את התחתונים!'

בצעתי את הפקודה במהירות. איבר המין שלי היה זקור לחלוטין.

לורי הסתכלה בו ונראתה משועשעת לרגע. ואז שבה ואמרה בטון תקיף:

'תסתובב לקיר, ידיים מאחורי הראש!'

הסתובבתי.

לא היה לי מושג מה לורי עושה. שמעתי אותה מחטטת בכל מיני דברים זמן רב. כשהעזתי לסובב את הראש לרגע ראיתי אותה רכונה מעל המזוודה שלה אוחזת בידה חגורת עור עבה. הסתובבתי בחזרה והבנתי שהפעם, לצערי לא אזכה לשכב על ברכיה. נותר לי רק לקוות שהחגורה פחות גרועה מהמברשת. אבל גם התקווה הזו נכזבה מהר מאוד.

לורי פקדה עלי לעמוד במרכז החדר להתכופף, לפסק רגליים ולהניח את כפות הידיים על המיטה שלה. היא פסעה ונעמדה מאחורי.

'יהיו עשר הצלפות בחגורה, ואם תזוז נתחיל מהתחלה' היא הודיעה לי. המתנתי בחשש. לורי הצליפה באוויר. נשמעה שריקה מאיימת ויכולתי להרגיש משב רוח פתאומי שהיכה בישבן. אחר כך הייתה הפסקה ארוכה ופתאום נשמעה שריקה נוספת. הפעם השריקה הייתה מלווה בכאב שכמותו טרם הרגשתי. הוא היה חד וממוקד כאילו נחתך לי שם הבשר. לא! חשבתי לעצמי בבהלה, אין סיכוי שאצליח לספוג עוד תשע הצלפות כאלו! אני מוכרח לעשות משהו! אבל מיד הרגשתי עוד הצלפה ועוד אחת. הסתכלתי בין הרגליים שלי. איבר המין שלי היה רפוי לחלוטין עכשיו, מתנודד בעליבות בין רגלי המפוסקות. מאחוריו הייתה כותונת לבנה עם לבבות ורודים שמסתיימת קצת מעל זוג ברכיים ולצידה חגורה עור מטילת אימה.

את ההצלפות האחרונות אני כבר לא זוכר. אני רק יודע שכאשר הכל הסתיים בכיתי בהיסטריה. רקדתי ברחבי החדר כשידיי צמודות לאחוריי שוכח לחלוטין שאני עירום. נראה היה שגם לורי הבינה שהגזימה. היא ניגשה אלי מהוססת קמעה וחיבקה אותי. 'אני מצטערת! תשכב כאן רגע  - היא הצביעה על המיטה שלה – ואני אדאג לך. נשכבתי על המיטה שלה, לא מפסיק ליבב. שמעתי אותה מחטטת שוב במזוודה. היא הוציאה משם שפופרת קטנה והתיישבה על המיטה לידי. היא מרחה בעדינות על הישבן שלי משהו שהרגיש כמו סוג של קרם לחות. אחר כך היא אמרה: לא כדאי לך ללבוש תחתונים הלילה, מניסיון.

 היא עזרה לי לקום וחיבקה אותי שוב. נצמדתי אליה חזק. יכולתי להרגיש מבעד לכותנת הדקה את השדיים החמים שלה ואת הפטמות הזקורות. לורי לא דחתה אותי מעליה. היא המשיכה לחבק אותי והתנועעה קלות לצדדים. הו זה היה חיבוק נהדר ומביך! בכל זאת זכיתי ברגע אינטימי אחרי הזוועה הזו. במבט של שנים לאחור אני יכול לומר בביטחון: זה היה שווה!

-סוף-