פטיש לשמנות

מה הוא כותב לי בהצלחה לך. באיזו זכות ? למה הוא מתכוון בהצלחה עם מישהו אחר. שהוא האחר הזה יזיין אותי יצליף בי  .

שאל האחר אני אתכופף לרגליים, באמת מתכוון שאני אצליח למצוא אחר ולשכוח ממנו, כמה פעמים הוא יכול לכתוב לי בהצלחה, מה הקשר בהצלחה פה? מה זה מבחן קבלה לעבודה, או מבחן בחשבון, ניסיון לקבלת ויזה. מה אתה מנסה להגיד לי, לא היית מספיקה בשבילך,  שיהיה לך בהצלחה עם אחר. ואז כשאני אמצא אחר, והוא יזיין אותי את החורים שלי, ואני אתן לו את הלב שלי את המחשבות שלי, אז תשמח שהצלחתי זאת הצלחה בכלל. לא זה הכישלון שלך שלא ראית כלום, אתה לא מבין כלום. הצלחה מורכבת ממשהו אחר, התאמה נפשית אנרגיה דומה לא רק תנאים מסוימים, זאת הצלחה. 

זה כבר לא משנה מה יהיה, רק שבחיים שלך אל תאחל לי הצלחה, לא בתחום הזה. 

סיפורה של שפחה, בהתחלה כשרואים את הסידרה, היא קשה, מזעזעת, לא אנושית. עדיין זאת אחת הסדרות שתפסו אותי עמוק, וזה אומר שאני שם עם הדמות הראשית השפחה ג׳ון. בעונה הראשונה, שנכתבה על פי הספר של מרגרט אטווד,  יש סוף לא גמור, שמחתי שהמשיכו המשך בסידרה. 

סיפורה של שפחה משקפת חברה, שכבר אין חוקים הגיוניים ואין זכויות. מעמד השפחה שם גרוע משל כלב. וכל מה שנותר לי כצופה זה כל הזמן לחשוב מה אני הייתי עושה במקומה.ואין שום תשובה. 

מי שצפה הבין שבכלל מסופר כאן על משמעות החיים, כמה שהם יקרים,  והמוות הוא אופציה שלא פותרת כלום.

כוח נפשי ותקווה גם כשהכל גרוע, מפחיד. 

מלחמה של קטן בין ענקיים זה מה שהתוכנית רוצה להעביר. בגלל זה אני מעריצה את הסידרה את הכותבים. כוח נפשי ותקווה זה נושא להערצה, אולי תכלית החיים. 

תצפו בסידרה מומלץ ביותר. 

כבר עשר שנים שאני נחשבת שמנה, כלומר מי שרואה אותי חושב שתמיד הייתי ככה. שאני בטח מהבנות האלו, שאוכלות ואוכלות, 10 שנים שאני לא לובשת ג׳ינס כי זה לא נוח, אז אני לובשת כל מיני טייצים כאלו שנותנים לי הרגשה שהכל בסדר נוח ונעים. 

לא מספיק שאני שמנה עוד הוספתי לעצמי 9 קילו נוספים, והבנתי באמת כמה תיסכול קשור להשמנה שלי. אני כבר שבועיים בדיאטה וירדתי כבר 2 קילו. 

עכשיו אני אשמור על עצמי, להרגיש טוב לא להיות מתוסכלת, כואבת, אף אחד יותר לא ישלוט לי ברגשות. אני אדון לעצמי. חחחח מצחיק לרשום את זה כאן. כשאני חושבת על זה התיסכול הזה נובע מכך שבאמת עשיתי והייתי כל כך טובה, כל כך נכונה, וכלום לא עזר, כלום לא השתנה. אז כמה חודשים מעכשיו בלי רגש בלי אהבה בלי כמיהה בלי חלומות, בלי רצונות, ואני אחזור לגוף שלי זה שהיה לי לפני שחיבלו לי ברגשות שלי, שם כשעוד הדברים התנהלו בצורה טובה, תקינה. אז לא הייתי צריכה משהו או מישהו שימתיקו לי את הנשמה. מי בכלל היה נוגע במתוק. 

אני מתחילה דרך חדשה, דרך נקייה, ואז אני אחזור לג׳ינסים היפים שלי לבגדים שלי, אני מתגעגעת לגוף שלי הקודם. הוא היה קל, נעים וטוב. הקץ לתיסכול. 

איתך עשיתי הרבה טעויות, שרק אם הייתי יודעת מה המחיר, הייתי פשוט סותמת את הפה ולא מדברת הרבה. הכי גרוע זה כשטעיתי לא ידעתי שאני טועה, פעם אחת זאת הייתה מסקנה לא נכונה, פעם אחת מילה לא נכונה. עם כל הטעויות שעשיתי הדבר היחיד שלא היה טעות, היא הבחירה בך. אתה היית נכון, אמיתי,  אדון אמיתי, ואני הייתי טיפשה ולא בשלה לאדון אמיתי, סיננתי יותר מ 50 ״אדונים״ עד שהגעתי אלייך, התלהבתי התרגשתי, ידעתי, רק שהפעם הגיע אדון שגם הוא יותר חכם, יותר מאתגר, אני לא עוד חכמה, נופלת בכל שאלה, בכל משימה, או בקשה, הסליחות שלי כבר לא עזרו. ואז הבנתי שמי שמולי זה כבר מישהו אחר, שאני לא רגילה, וכבר לא היה לי קל.

לא טעיתי בך כי אתה הוא מה שחיפשתי רציתי התפללתי, והיית שלי לכמה רגעים. 

זה הכי קשה, אילו אתה לא היית בסדר, והייתי מתחרטת שהכרתי אותך, אז  היתה לי אפשרות לכעוס עלייך לשנאת אותך, לקלל אותך, לשכוח אותך, להמשיך לחפש אחר יותר טוב. 

ועכשיו הרף הוא גבוהה, ובלי קשר לרף גבוהה זה אתה. 

לבקש סליחה ותסלח בסדר, אבל מה יהיה בעתיד, ואם אני אעשה שוב טעות בטעות מה אז..

תעניש כן כל דבר, רק אל תעלם אל תעזוב אל תחדול. תחנך תעניש תכעס. לאט לאט יהיו פחות פחות טעויות.

כמה שירה יש כאן כמה?? נראה לי שחצי מהאנשים כאן בכלל לא כאן בשביל יחסי שליטה, הם פשוט מתאמנים, בכתיבה אירוטית, שירה אירוטית. 

למה אתם לא כותבים דברים מהחיים מעניינים כמו: כנות,רגש, דברים שקרו לכם, שאפשר ללמוד.

בלוג משקף מצב קיים, לא שירה, או קטע מהספר 50 גוונים של אפור. 

הרבה כותבים, כותבות בלוגים ומשתמשים בתיאורים או במילים גבוהות מורכבות, עד כדי כך שאי אפשר להבין מה ניסתם לומר למסור. מספיק עם הכתיבה המעצבנת הזו, אני באה מהאקדמיה, ויודעת בדיוק אייך כותבים שיהיה קריא מעניין ברור.

בנות לא צריך לכתוב 15 משפטים   כשאפשר לומר אותו דבר במילה.

וכמה מילים מפוצצות, מה זה כאן פסיכומטרי, אותי זה לא מרשים בכלל, רק מעייף.

אני זה : 

Pink floyd

אייל גולן- יש יותר יפה מ ה- ח׳ של אייל גולן

Coldplay

רדיו הד 

מוסיקה קלאסית: שופן, מוצארט וחבריו

בוסה נובה

קרן קרפנטר

Eros ramzotti 

הכל ביחד זה אני מי שמכיר שמקשיב בטח מבין. 

נאמנות זאת השתדלות, מחויבות מה זה נאמנות, למה אנחנו נאמנים??? נאמנים כי יש טבעת נישואים למה בכלל?? למה לא לעשות פשוט מה שרוצים, למה שלא יהיה בן זוג ועוד מישהו שמשלים למה לא. אני רוצה לספר על אחי, כשהוא היה צעיר הייתה לו חברה אהבה ענקית היא אהבה מאוד והוא גם אותה, 4 שנים אהבה, אז הוא נסע לתאילנד, לפני שמישהו בכלל הבין מה זה תאילנד. היא בגדה עם הבוס שלה. זה לא כזה סיפור מעניין, או חדשתי משהו, היא כעסה שהוא טס, ולכן נקמה בבגידה, ( לשניהם אין עד היום אהבה כמו שהייתה להם אז ) . השאלה שלי היא אחרת, איפה הנאמנות הפנימית שלך, כלומר לא נאמנות כי אני דואגת לרגשות הצד השני, איפה היא הנאמנות לרגש שלך, למה שהגוף והפנים שלך מרגיש כלפי מי שזכית שיהיה איתך.

ומה קורה שכבר אין את אותו בן זוג  ונשארת עם הנאמנות הזו, זה אפילו קשה אף יותר כי את עדיין נאמנה למי שכבר לא שם.

כולם אומרים יש עוד הרבה, ויותר טובים יותר מתאימים, עדיין את נאמנה לא יכולה לבגוד ברגש הזה. במקרה שהמשכת ומצאת מישהו אחר ראוי, השכל אומר זה טוב כל הכבוד תמשיכי. הלב בכלל במקום אחר, האיחוד החדש מהו התחלה חדשה??? . 

לחלק זה עובד, לי זה לא עובד, עד שאני מוצאת את האחד הזה שנכנס פנימה אז הכל הופך לדרוך כל הגוף השכל הנשמה מתריעים לי הנה הוא הגיע זה זה. אפשר כבר לראות את זה מכמה משפטים ראשונים.

אני תמיד אשאר נאמנה, נאמנה לעצמי לרגש שלי, לא אתפשר, רוצה לדעת שמי שיבחר בי ירגיש גם אותו דבר.

השולטים בכלוב מה קורה לכם??????

חזרתי לכלוב, לא באמת כדי להכיר, חזרתי לכתוב, לשוחח, להבין.

מידי פעם משוחחת עם שולטים, ״אדונים״ כולם כמו שבלונה, כל כך צפויים אותן שאלות. בהתחלה כותבים לי שיש לי פרופיל מהמם, וואו, לאחר מכן, כותבים שאהבו את הבלוג.... כן נכון ... ו... 

ואז קצת שאלות, על החיים , מה אני עושה, סטטוס, כמה ילדים??? . ואז מתחילות השאלות המעניינות, והן 

את מאוננת הרבה אם בכלל?
ממממ ״אני מאוננת, מה פתאום אני לא נוגעת בעצמי״ או שאלות על הרגלי המיניים, על הגבולות שלי, בקיצור אייך אני אוהבת להזדיין שניה יש לי עוד. רגע 

אייך את אוהבת את התחושה של שולט שמשתמש בך בפה שלך, המציצה בפרט וגם לאמן אותך. פששש איזה אדונים, מאוד עושה חשק. מי שואל דברים כאלו בכלל. גם גבר ונילי לפני שנכנס למיטה מי מדבר על כל השאלות האלו. 

אני לא זוכרת שהחבר הראשון שלי שאל אותי אם אני אוהבת למצוץ??? 

אני כבר רואה את העתיד שלי, לא שאני מחפשת להכיר כאן מישהו אבל שולטים, מה קורה לכם אתם רציניים?????? 

בימי שני לבן שלי יש טיפול מחוץ לעיר, אני נוהגת בשעות

הצהריים, תמיד אנחנו עוצרים בדרך אוכלים ארוחת צהריים, שוברים את השגרה ואז אני ממשיכה לנהוג בכביש מהיר בדרך מאוד ירוקה. היום היה אויר ממש נעים כמו האויר שיש בים. זה תמיד מעלה לי את המצב רוח בכמה מעלות, ושוב נכנסת לעולמי הפנימי לעולם הדימיון. אני מדמיינת אייך אני והאדון שלי נוהגים יחד ברחבי ארצות הברית במקומות שלא הייתי, וגם באלו שהייתי שפתאום מקבלים נופך של התרגשות. לכל דקה ורגע יש התרגשות התלהבות, סוג של להעלות לגן עדן. ואז אני מתכננת את הטיסה שלנו ומה אני אומרת לגרוש שישמור על הילדים 3 שבועות, כמובן לא מספרת לגרוש שיש לי אדון, אחרת ממש  ממש לא יסכים לטיסה. תוך כדי דימיון מתחיל ברדיו השיר country road שזה השיר הכי אמריקאי שיש, בסוף השיר השדרן אומר, עושה חשק לטייל ברחבי מערב ארצות הברית. טוב אז זה אני והאדון בשדה התעופה ואני כבר ממש רטובה רק מהמחשבה של מה עומד להיות, בדסמ ארצות הברית עם כל השפע והיופי שקיים, ויש לי שם משפחה והכל, רק צריך כרטיסי טיסה וחבל קשירה שנקנה שם, שם מעבר לגבולות הארץ בטוח אני אחצה את הגבולות שלי.

אדון יקר כל כך הרבה יכולנו לעשות יחד אני אתה בcountry road