האמת עירומה

מרים את הילד שלנו על הכתפיים כל הדרך חזרה מהגן.
מקשיב לאולדיז בקולי קולות ורוקד בבית וכשאני מבקשת ממת "תנמיך קצת" אתה צועק אלי ממרחק מטר "לא שומייע" ומסובב אותי לריקוד.


מזנק מהמיטה ומכין את הצידנית לטיול שתכננו לשבת.

מסתכל אלי עמוק, באמצע ה RUSH של החיים... במבט שקובע את היסודות של הקשר שלנו. אהבה.

אני? מה אני עושה במקום הזה? מתאפקת לא לחייך לא לבכות...מנסה להתרגל לחלום שמתגשם, כובשת את החרדה שזה "ייעלם פתאם".

אתה עוצר את המכונית בצד הכביש, יורד לפתע ומגיע אל הדלת שלי פותח את הדלת ומבקש ממני לצאת החוצה.

מחבק אותי חזק, מאמץ אותי. אוהב אותי כמו שאף פעם לא ידעת בעבר.


נכנס בחזרה למכונית ומשמיע ארוס רמצוטי ושר ביחד איתו כמעט לא מזייף...ממש משתדל..

אויש הזמר של הבית סילנו... אני אומרת בטון מצחיק ומחבק...

ראשית, פעם ראשונה שאני נתקלת במחווה החברתית הזו, אין לי מושג מי פתח ברעיון, אך זה חביב ואני חושבת שמגיע שאפו למי שהגה את הרעיון הזה. מאי תודה רבה, תודה על ההערכה הגלויה שאת פגינה כלפיי, אני לומדת אותך מכל אות יותר ומכל פסיעה שלך אני מחייכת, יש בך משהו חכם וכל כך ראשוני, עם זאת כלל לא בתולי! את אישה מקסימה ואני מקווה שנהיה חברות גם כשנהיה זקנות. ושהקשר רק יילך ויתחזק.
עכשיו לסיפור של שרביט הקסם:

שלושה דברים שלא יודעים עלי:

1. אני אמיצה - הצלתי פעם בחורה בת 22 מידי הסרסור שלה. מישהו שהייתי מיודדת איתו ידידות נפש וברוב פיקחותו הסתיר ממני שאת החברה שלו הוריד לזנות. הוא היה אדם שישב בכלא על שוד מזויין של חנות תכשיטים. הוא איים עלי, שלח מכתב איום להוריי. אני הייתי אמיצה להמודד איתו והלכתי ישר כמו שאני אוהבת. ואלהים היה איתי. אספתי אותה אלינו הבייתה. לקחתי אותה לפסיכולוג. הרעפתי עליה חום ושיחררתי כשהרגשתי שהאש שככה.
אבל בנג'י אין לי אומץ לעשות. כמו שאין לי אומץ לטגן צ'יפס ולפזר על זה גבינה צהובה.

2. הייתי פעם עשירה. אני מכירה כל פינוק ונוחות שכסף יודע לקנות. קשה מאוד להפתיע אותי ו/או להרשים אותי בענייני חומר, גם בחומר הכי טוב, הכי טוב אני מתכוונת לנוצץ! מאידך, אני נהנית להרעיף כשיש לי ובמיוחד על חברתי הטובה ביותר לימורי (25 שנים), במיוחד על הגבר שאיתי או המחוזר התורן. אני נהנית לשפוך מתנות וכסף, מסאז'ים וכל מה שרק יעשה לו להרגיש נחשק, החיים לימדו אותי שגם גברים אוהבים להרגיש נחשקים.. ואני שמחה שיש בי את התכונה הזו ושהיא מתכייפת לי. מזובי גיסא: אני לא מתחברת לגבר שלא יודע להרעיף, אני מחכה לאותו אחד שלא פוחד להיות מצוין. שהרגשת ה"מנוצל" לא קיימת אצלו, כי הוא חכם והוא יודע על מי ומדוע הוא מרעיף. שימו לה להרעיף זה לא סתם לתת.. זה מקפל בתוכו עיתוי, מקוריות, איכות וכמות של דברים שהצד השני באמת נהנה מהם.

3. מאוכל משובח או מנה עשויה "על הקצה" אני מורידה דמעות תענוג של התרגשות.

4. החווייה החזקה ביותר בחיים - אנשים. אנשים טובים שיודעים כמה קשה להישאר טוב ובכל זאת בחרו להיות מי שהם. כשהם צבעוניים. ישרים כפלס מים ואותנטיים לעצמם(!) הם יכולים להיות חברים שלי. תמיד שמחה להכיר אנשים צבעוניים. על כן יש לי חברה בת 10 וחצי. וחברה בת 89 שהכרתי באוטובוס ואנחנו חברות ליגה.

5. אני נהנית להיות "סילי" - מי מידידיי מכנה אותי "דום דחקה", אני אוהבת ונהנית מאנשים ש"קוראים אותי"
ואוהבים אותי כאילו הייתי חברה שלהם מ"גן לאה". כי החוכמה שלי בתחת שלי... לא סופרת את זה יותר מדי.
כשבאות אלי חברות ומתלבלבות בעונג בבית שלי ואוהבות אותי נטו ואני אותן זה הכי אמיץ שיש.

6. מול שקר ושקרים- אני לא טולרנטית ולא סלחנית. אנשים שטוםי קינאה דוחים אותי. אני יודעת להיות ערמומית ואסטרטגית מתוחכמת בטירוף. מי שמתעסק איתי מקבל זץ. גם אם לא השנה אז בשנה הבאה.

7. אני חולה באפיסטמופיליה- קראתי בחיי כמויות ספרים בלתי ניתנות להערכה, בעיקר אינציקלופדיות ואוטוביוגרפיות של: אסטרופיסיקאים, פילוסופים פסיכיאטרים . לא נהנית מ"סתם רומן". אוהבת לצבור ידע ולהצליב אותו. בשביל לגלות שאני רוצה את ה"יורם" שלי נאמן חם סקסי ומצחיק, ללדת איתו ילדים ולרוץ לחוגים.



יוצרים שאני אוהבת לקרוא:

ליבה. כל מילה נוספת מיותרת.
זיקית. הכשרון.
רפאל. הכנות וההתפתחות האישית כפי שהיא באה לידי ביטוי באופן נדיר אצל גבר.
מאי. הכנות על גבול האקסהיביסיוניזם. הקלילות שבריח שדה הכותנה שלה מעביר בי רטט של ילדות נצחית.


דברים בהם אני מתביישת בעצמי:
1. שאני לא צמחונית.

דברים שאני אוהבת אצל עצמי:

חיה באגדה מוחשית.


את השרביט אני מעבירה לזואי- ללא גבולות! למה? - כי היא סקסית ויש לה ריח טוב.. ולמרות שאני לא מכירה אותה לעומק.. אני מרגישה שבקארמה השרביט צריכה לעבור ממני אליה. משום מה יש לי הרגשה שזואי לא קילפה הכל, ובהרגשה שלי כשהיא תקלף ותקלף בסוף יהיה שם אפרסק! 😄 נשיקות ממני "ללא גבולות" ומאיו של 34 אני מחכה לך.

שולט הוא אדם שיש בו הכוח להנהיג מתוקף האישיות שלו.
לא מתוקף מיומנות הלחימה והכיבוש, לא מתוקף הכוחניות והעריצות.
לא מתוך רגש בלתי נשלט לגבור על החלש, זה הרי בזוי. קטן ומסוכן.

משולטים אני מצפה לשמש דוגמא. לנהל את עצמם במשמעת מוסרית גבוהה.

שולטת יכולה להיות עדינה, שברירית, השולט יכול להיות עדין ורגשן עם זאת במקום בו הגבול מתחיל לבעור או לחרחר מלחמה, שומה עליהם לדעת ולהוכיח מיומנות מלחמה.

ובמלחמה כמו במלחמה...תקיז דם? או תקיז אישיות חדלת תוכן?

כל אחד והסגנון שלו. כל אחת והמניעים שלה. דיפלומטיה תחילה.

אבל, קורה לפעמים שעם כל ארך הרוח מתגלע לו לפתע אדם באמצע החיים, שפל, נתעב והגרוע מכל רמאי! בעל חזות נעימה, חן מצודד, נותן מעצמו.. וכן ! נותן בשביל לקחת ממך הרבה מעבר למה שיש לך אפילו בשביל עצמך.

טעויות בשיפוט בני אדם הן עובדה בחיים. ואנשים גדולים עושים טעויות גדולות.

אני ממליצה: silit Bang!

פיגמליון היה פסל, אשר מצא פגמים רבים בנשים, עד אשר בייאושו הגובר, גמר אומר שלא לשאת אישה. פיגמליון התאהב בונוס ובכשרונו הרב יצר פסל יפהפה משנהב בדמותה, דמות אישה מושלמת. דמות האישה שהוא יצר נראתה כאילו היא חיה ונושמת. פיגמליון התייחס לדמותה כאל נסיכה, הלביש אותה, נתן לה מתנות ואף הושיב אותה על ספה יקרת ערך.

בעת הילולת ונוס, לאחר שקיים את כל גינוני הטקס הנדרשים, התפלל פיגמליון לפני המזבח וביקש כי דמות פסל השנהב תינתן לו לאישה. ונוס שמעה את תפילתו ונענתה לה. כששב פיגמליון לביתו ונשק לפסל נדהם לגלות כי היא פוקחת את עיניה ומתעוררת לחיים. פיגמליון קרא לה גלתיאה. ונוס נתנה את ברכתה לנישואיהם של פיגמליון וגלתיאה, בנם שנולד נקרא פאפוס, שעל שמו נקראה העיר המקודשת לאלת האהבה והיופי, ונוס.

(סיפורם של פיגמליון וגלתיאה משמש עד היום כמשל לנבואה המגשימה את עצמה, תופעה המכונה על ידי הפסיכולוגים כ"אפקט פיגמליון").

** ואולי הבעיה היא דווקא בעיה ביחסם של הילדים הבוגרים אל הוריהם, אלא בעיה של בני האדם כמין אנושי, שמחמיץ ואינו מתייחס מספיק או בכלל למה שאנושי, חסר ישע, חלש וזקוק לתמיכה רגשית ואמפטית - בזולת; ובמקום זאת מתייחס לאחר בתערובת של ניכור ותועלתניות: האחר כמישהו שניתן להיעזר בו, ומעבר לזה הלב נותר כלפיו קר. וזו אולי ההחמצה הגדולה ביותר של רובנו: ההצטננות הזו, הקור הזה של הלב, כלפי הלז.

***דבר דומה קורה בנישואין; השלב הראשון, ההתאהבות,נפסקת בדרך כלל בשלב כזה או אחר (כשלושים ושישה חודשים, טוענים הפסיכולוגים), ואמורה לפנות את מקומה למאבקי כוח או ניכור במקרה הרע ולידידות במקרה הטוב.


ואני שואלת? - איפה אנחנו בסיפור הזה? יצירתיות, מנהיגות, אהבה, למה ללכת שבי אחר החולשה? , זוג לדעתי צריך לבנות לעצמו מנוע רזרבי משוכלל שייתפקד בעיתות סופה.

בליבך אני נשאר כמו שיר
אל תנסי זאת להסתיר


ראיתי אותו את הגבר היפה הזה, הרומנטי. המוכשר. היפה. יפה אין אנד אאוט.
והדמעות...התחילו לשיר מעצמן...

איזה חיים...מה יהיה...

בכל פעם שאני שומעת גבר שר לאישה אני מתפעלת, נמלאת אהבה עד שאין בי מקום ..וגולשת בדמעות ועוד דמעות.

איפה הגבר הזה של חיי...?

"גבר כמו של פעם" בעכשיו.

בקצרה: "בגדי המלך החדשים" בבחינת די.אן. איי מנטלי.

על השאלה "מי אני" אענה כך:
האדם מציב מילה כל היכן שנסתיימה הבנתו.

או...עוד אחת שיצאה מהכושיליאמשלה. בדיוק כמוך.


אישה היא המין העליון

BDSM - זהו תחום התרפייה האולטימטיבי . ככזה הוא אנאלוגי לחיים במאה אחוז. כדי לקבל רפלקציה ו או כדי לקבל עונג צרוף מהחיים אני מוצאת שאין מספיק להתחבר על רקע BDSM אלא יש לנסות ולזהות את ההתאמה האולטימטיבית בין שני אנשים, הרקע צריך להיות מה שאנו מכנים האמת הכואבת והעירומה של כל אחד ואחת מאתנו, "קומפלקסים" אוריינטציה מנטלית, "שריטות" , תעלות ושאר שמורות טבע שהתפתחו להן במוחנו בחלוף הזמן אשר צועקים כולם החוצה להתגלות, משוועות להתייחסות, להצלה, לפתרון. לקטרזיס. הנחת הBDSM הראשונית ממנה אני יוצאת היא שרק בין שני אנשים המפתחים קשר עמוק, בו שניהם מחוייבים לדליברי אחד בשביל השניה או בין שמדובר בחיבור סקסואלי אחר (המגדר לא משנה) יש סיכוי טוב שהביטוי "גן עדן עלי אדמות" ייקבל משמעות ויתן תוקף ואחיזה בתוך מציאות כאוטית פרדוכסלית בה אנו חיים. להכיר בן זוג או בת זוג שמתאימים לנו קשה מאוד. קשה להציב חיבור בין שני עולמות נפתלים, סבוכים, BDSM במובן הזה נותן כלים מצויינים ומעניק לגיטימציה חברתית לפרט באשר הוא להיחשף וכפועל יוצא למגנט אליו את המשלים שלו/שלה. תיחשפו ברה..אקסהיביסיוניזם..אוו יאמי.. אני מאחלת לכל אחד ואחת מאתנו לפגוש את המשלים. מכאן אני מבקשת להריע לכל חברי הקהילה המגלים אומץ להיפתח, המגלים יצירתיות בלתי נדלית ובכך מעצימים גם את הנכונות שלי לפרוח ולהיחשף מול עצמי.
אני בזה לבינוניים, מרחמת על אנשים שלוקחים את ה"סטיות שלהם" לקבר. בזה לעדר הוונילי החי בהכחשה ואשר מנהל למעשה את סדר היום החברתי, אג'נדה שהיא בית סוהר למחשבות, רגשות וחופש להיות אנחנו כמו שאנחנו אוהבים אותנו. קצת יותר בענין העדפותיי האישיות: אני לא מתחברת כלל לכאב פיסי, "ציוד לתענוגות לא נחשב כאב" , לא מתחברת לדם (איסטניסטית קיצונית) אני לא עובדת אצל אף אדם בין שהוא נציג שירות של "הוט" לבין אם הוא מזוכיסט. התופעה בה גבירות מלקות ו או מופיעות בפני הסאב, בוטום, עבד מצחיקה אותי. בהשקפתי המלכה משרתת ברמת הבאטלרית. אבל..מי אני..אם שני הצדדים מבסוטים מהענין שייערב להם. לעיתים, עבד טוב אני מכנה ה"מלך שלי" מ'כפת לי איך קוראים לו. שיקראו לו דימונה, או איך איך קוראים לי. העיקר שבכל דקה משותפת שלי איתו הרצונות שלי, המאוויים, הפנטזיות שלי מתגשמים לשביעות רצוני. אם מדבר אליו סדר היום שלי, הטרוף שלי, הטוו'יסט והגלישה על החריגות שלי הוא הרויח זכות גדולה לבקר בעולם שלי. הוא או היא צריכים להיות ברמה אישית מאוד גבוהה. ברמת פתיחות והרפתקנות יוצאת מן הכלל בולטת. ויותר מהכל אנשים חוזיים. מילה בסלע. יושר אישי ללא כחל וסרק. אז או אז, החווייה הופכת חזקה.

שקרים,אנשים שאינם חוזיים, אבודים, לא יציבים רגשית, קטינים, חיות,נשואים, ככי,נשואים ככי, חבלות גוף. אאוטינג! חוש הומור בבחינת ויזה להכירות אישית איתי. פרופיל לא מושקע יזכה להתייחסות בהתאם.

החיבור שלי משלים דומיננטי או סוו'יצ' מאוזן
חדשות אישה ואיש על פי כמוסות ליבם ייתחברו ובא לציון גואל.
חדשות ונצורות, ישנם חרמנים אבודים המפשפשים מידי פעם בגלימתה של הקהילה למען יזכו לשלוף את איברי הרבייה שלהם לשניה אחת, לגמור ולת'לף. כשאני פוגשת אחד כזה אני מזייינת לו את הצורה. מקווה שגם אתם.
מי שהגיע עד כאן , כנראה מגיע לו!

אני אוהבת אתכם את הריח שלכם. אהבת חיים שלי אתם.
מאמא המחבקת, אני.

פעם היינו משפחה גדולה יותר.
עם המון חוויות, המון ליטופים, מן משפחה מתלטפת, כאילו היינו כולנו גורים.
בדיעבד אני מבינה, היינו כולנו לבנים חוצמ כיבשה אחת שחורה. כמו בכל משפחה.



היום אנחנו משפחה מצומצמת יותר, שווה, יפה, חמה ואוהבת. בעיקר נקיה טהורה. מלאה אהבה.
אחת קטנה ממש שלגונית, סקרנית ושובבית, עם פרצוף מתוק וחיוך של "כיין אני יודעת שאני מקסימה ולכן אני עושה לאמא בעיות", מציקה לאחיה, ונשמעת רק לטון השיר של "בובונת".. אני מנשקת אותה אוכלת אותה. אוהבת אותה בלי תנאים.
והגדול שלי הוא המלאך שלי, ששומר עלי, שאוהב אותי, אני טיפחתי אותו להיות ילד מגודל ומפונק של אמא, הוא שוער, הוא אלוף והוא הכי הכי שלי, כשאני עצובה וגשם של כאב מציף את הלב הוא מיד מתקרב,
רגיש ומגונן, מתפנק ומפונק.. ולפעמים עצוב.. מאוד עצוב. מתגעגע. לימים שלא יהיו עוד. אני מנסה לחפות, לפצות אבל המלאך שלי כנראה זוכר. הוא נדלק כחץ מקשת כשהוא שומע רעש של מכונית שמזכירה לו נשכחות, ואני שואלת את עצמי הוא זוכר? לא זוכר? הוא עצוב? מרגיש ננטש?- אז כן. אני רואה מבט עצוב ונקרעת מבפנים בשבילו. יש נטישות לא חוקיות, יש מוסר לאהבה, יש מצפון בנשמה. אם הייתי יכולה להסביר לו שעדיף כך.. שהאהבה שלו ראויה להרבה יותר להרבה יותר יותר מאשר נטישה, התעלמות, אוטם לב, צביעות, חוסר אחריות, זיוף שלם של הרגשה. אבל המלאך שלי, הנסיך שלי, מה הוא מבין ?

מה לכלבים ולתועבה? יש תכונות ומעשים שהולמים רק אנשים,במיוחד כאלה שהם בעיני עצמם כבשה שחורה.

והכלבים שלי? מבינים רק אהבה. רק אהבה.

ימים קשים עוברים על המשפחה, מאוד קשים. ימים של יקיצה מחלום רע, הזיעה קרה, ההתמודדות מרה, וכולי אמונה שאחרי החשיכה תפציע הזריחה, מגיע לנו! אנחנו משפחה טובה.

לכם, כל אותם הגולדסטארים, עם הזין 22 ס"מ ומזדה 3 אדומה. מנה של טמטום ישר לוריד.
(אגב, לא מקורי) בסוף אני מביאה את התייחסותי האישית.

מה היה קורה אילו נשים היו שולטות בעולם:

• מחזור היה הגנה לגיטימית בבתי המשפט.

• קניות יחשבו כפעילות אירובית.

• גברים ירוויחו 70 אג' על כל שקל שמרוויחה אישה.

• בשעות השיא (בסביבות 8 בערב), ישודרו אופרות סבון.

• גברים יקנו פלייבוי בשביל הכתבות כיוון שלא יהיו שם תמונות.

• נשים ישפטו לפי ההישגים שלהם ואילו הגברים לפי המראה.

• גברים יקדישו לנשים שלהם יותר זמן מאשר למכוניות שלהם.

• המכסה של האסלה תמיד יהיה למטה.

• במשבר גיל העמידה גברים יקבלו כאבי ראש ונשים יצאו עם צעירים בני 19

• כותרות הספורט לעולם לא ישודרו יותר מדקה.

• כל הגברים יאולצו לבלות יומיים בחודש בסימולטות של מחזור.

• הנשים יהיו הבוסים והגברים יהיו מזכירות. הם יעבדו כפול ולא יקבלו קרדיט על כך.

• כשתינוק נולד הגבר יקבל חופשה של חודשיים כדי לשרת האישה מכף רגל ועד ראש.

• בפאבים של פנויים יהיו מגלי מתכות כדי לזהות גברים שמחביאים טבעות נישואים בכיסים.

• יהיו פחות פגישות ויציאות בין גברים ונשים כיוון שהמשקל של האישה האידיאלית יעלה בארבעים קילו.

• גברים ילמדו משפטים כמו - "אני מצטער", "אני אוהב אותך", "את יפהפייה", "כמובן שאת לא נראית שמנה בבגד הזה"



דעתי:
מיותר לציין שהכותב משתייך למין האנושי הזכרי, גילו הביולוגי 36 גילו המנטלי איננו, חסר. חסר מנטל. לעומת זאת מעשן מנטול. מתפקד עם אונה אחת במקום ארבע. אלים, שהרי הוא מעז להתבדח על מציאות כאוטית, כפייתית-כוחנית. מציאות בה נשים נלחמות על חייהן, על זכותן לחוות את נשיותן בצל הקיפוח החמור והמזעזע בכל תחום בחיים! מציאות בה נשים מותקפות, נאנסות, נרצחות מידי דקה בכל העולם. רק בישראל נרצחו אשתקד כ- 17 נשים. למה ? - כי אינן מצויידות בכוח פיסי העולה על כוחו של המתקיף!
במינונים מטורפים.. סתימת פיות. משטרה של רגשות. אזיקים למחשבות.
ההבדל בין המינים? או מלחמה עקובה מדם, אני שואלת?!!!
עושה שכל? - 90% שופטים בבתי המשפט בישראל? 30% חברות כנסת ? 70% שוטרים? תחשבי על זה רגע. את! כן את! זכרי, שובינזם לעיתים מידבק. גם נשים נגועות בשוביניזם. ההופעה האכזרית ביותר של השוביניזם היא תנועת הפמיניזם שירדה מהפסים לגמרי. לא לתינוקת הזו פיללנו : להפוך את האישה לעבד נרצע, עובדת בחוץ, קריירה, לימודים, לידות, בית, בישול נקיונות,ילדים, חינוך, ואיזה פאקין גולדסטאר-מן
שיפזול הצידה לפופיק מציץ בשעה שאת עסוקה לכוון את הפיטמה שלך לתינוק של שניכם. של שניכם!
מעטים ובודדים הגברים המחוברים לגבריות שלהם מהמקום הזכרי השליט, אותם אלה שהשכילו לפתח תכונות של מנהיגים, כושר שיפוט של מובילים ורגישות של שופטים. רגישות של "ראש המשפחה". המילה "בעל" ירדה מנכסיה..אבל מה שנשאר זה "המפרנס" . בעלי אהובי יענו נהיה ככה... שגבר שהוא ה"בעלי של אישה, בעיניי החברים שלו נהיה סמרטוט"..מה קרה כאן?!

בושה להיות גבר, אחלה גבר?! - וואלה..כנראה שכן.

ואתן נשים שאראמיט, מגיע לכן כי שכחתן לתת סטירה בשניה הראשונה שהגבר שלכם מאבד את הראש, ולסלק אותו מהבית בבעיטה בתחת בגלל שהוא "רק פזל". א'עלק.. אני רק מסתכל. (אבל אם ייצא לי אני לא אגיד לא).
שכחת פמיניסטית מתקדמת שלי שכשאת עייפה החבר שלך תפקידו לעצור את האוטובוס שעובר בשכונה...לכבות את הטלויזיה,וכו וכו'- קל ללהג למקרא הדוגמא הזו, החיוך הצידי שתפס אותך עכשיו הוא בדיוק ציון הדרך המזויע עד לאן נדחקה הנשיות באג'נדה החברתית.

אנחנו אשמות! זו אחריותנו שלנו! נשים! מקפלות כביסה, מוצצות, מה קרה?! כולה בן אדם. את בולעת? עד הטיפה האחרונה? את אוהבת את זה? - שרמוטות. אסור למצוץ הרבה! בטח אסור לבלוע! אלא..!! אלא!! אם מדובר בגבר גבר. אבל מכיוון שיש שאראמיט אקסטרא אורדינר.. הן חייבות לבלוע וואט סו אבר ולהרוס לנו את החינוך. נשמע מצחיק, בוטה. זה בדיוק נכון!
נשים צריכות ללמוד לסגור את הכוס שלהם בריצ'רצ' . מה שמגיע מגיע ומה שלא מגיע לא מגיע!

הפיתויים גדולים. אז בלי תירוצים. גבר מבולבל הוא גבר מסוכן. גבר בלי חוט שידרה שקל לפתות אותו הוא גבר טיפש והטיפשות אכזרית.
זה מזמן לא סוד שלנשים במיוחד עוצמת הפיתויים ותדירות הפיתויים גבוהות יותר, מרתקות יותר. לפרט? (מחייכת). זה פשוט לא נגמר...

אז לסיכום, יש מלחמה בין המינים. יש מלחמה של דיעות ושל מחשבות. בעיקר מלחמה על לגיטימציה של רגשות!. המין הזכרי לא מבין בזה לכן הוא בועט! אלים רגשית! מנוכר ואנוכי. על כן נאמר בכתובים: "בעצב תלדי בנים" "וברוך שלא עשני אישה כי אין לי מושג מה לעשות עם כל כך הרבה תבונה ורגישות".

אז, בשמחה תלדי בנות,
ו...במלחמה כמו במלחמה...

שאפו לכל גבר יוצא דופן. שלא שכח מה זה להיות גבר. שלא סופר את הגולדסטארים מהשפיץ של הזין שלו ויודע להגיד לחברים שלו :
" אנחנו במחזור, אין מצב שאני בא לראות את המשחק" .
אצלי, לגבר כזה תמיד יש מקום של כבוד. ויש כבוד.


ו"שאראמיט" כבר אמרתי היום?


Godisafemale

אם בחומר נגעה ידי
שתגדל ותימלא בי הארץ
ואם ברוח תאווה
ורציתי בו כל גופי
אוכל להכל בעצמי

כי בא בי העצב
והנגה מאירה
את נפשי הכמהה לדעת

כיצד הפכה העיר מוכרת
ואהבה לשפה זרה.