בטון חשוף.

כמה זמן תכננת את זה?
כמה זמן תכננת להרוס לי את החיים דווקא ביום הולדת שלי?
לשקר לי במשך יום שלם שאתה רוצה לחגוג איתי את היום הזה, לעשות לי אותו שמח כי אתה יודע שהוא תמיד גם עצוב בשבילי,
שאתה רוצה שנעשה משהו שכבר הרבה זמן אני רוצה.
לגרום לי לחייך ולשמוח שאתה עושה את זה בשבילי.
כמה זמן תכננת להגיד לי באותו יום שאתה אוהב אותי, שכל מה שיקרה אחרי החודש הזה תלוי רק בי, לגרום לי לחשוב שיש תקווה.
כמה זמן תכננת שאחרי כל זה תזרוק אותי לרחוב כמו כלבה, כאילו הייתי אדם זר.
כאילו לא הייתי שנתיים רק שלך ובשבילך.
כמה זמן תכננת להרוס לי את היום הזה ואת כל הימים אחריו ולגרום לי לחשוב שאני אשמה.
לגרום לי לבכות בלי הפסקה ולהתחרט ולהצטער, על דברים שבכלל לא עשיתי.

כמה זמן תכננת למחוק אותי מהחיים שלך כאילו מעולם לא הייתי, ולתת לי להגיד לך שאני אלחם עליך.
כמה זמן תכננת לחסום אותי מכל מקום ולתת לה לדבר במקומך.
כמה זמן אה?

ידעת בדיוק כמה אני לא סומכת על אף אחד, כמה קשה היה לי להיפתח ולסמוך,וכמה שמחתי כשהצלחתי.
ובסוף? בסוף מסתבר שאתה יותר גרוע מכולם.
שנתיים ששיקרת לי ורימית אותי.
אחרת אין שום סיכוי שבכזאת קלות הפכת אותי לזרה בעיניך.

השיא היה היום,חודש וחצי אחרי, כשאמרת שאתה בכלל לא מתחרט, ושאתה שמח וטוב לך.

אתה אפס. אתה פחדן. אתה הבן אדם הכי רחוק בעולם ממי שחשבתי שאתה.

אני שונאת אותך!

אני כל כך רוצה לשנוא אותך.

הלוואי ומתישהו אשנא אותך.

שאני הייתי צריכה אותך כי אהבתי אותך,
ואתה אהבת אותי כי היית צריך אותי.

חרטה.
חרדה.
חייבת להיות איזשהי סיבה ששתי המילים כל כך דומות. לא?.
4 ימים כבר של חרטה.
4 ימים כבר של חרדה.
זהו? זה באמת הסוף? איבדתי אותך לתמיד?
אתה תמיד אומר לי להתרכז בעצמי,
ובחרתי את התזמון הכי גרוע ליישם את זה.
לא הצלחתי לראות מעבר. מעבר לעצמי.
אף פעם לא דיברת אלי ככה, גם לא ברגעים הכי קשים שלנו.
אף פעם לא לקחת לי את הקולר.
לא החזרנו מפתחות.
לילה שלם מלא בבכי, ישנה בבית של השכן כי אני לא מסוגלת לנהוג. לילה שלם מחזיקה את עצמי לא לדפוק לך בדלת.
זהו? ככה זה נגמר?
באמת התכוונת לכל מה שאמרת?.
או שזה רק הפחד והטירוף שיצאו ממך והושלכו אלי?.

עכשיו חודש בלעדיך.
חודש שבו אתה עובר תהליך להכיר את עצמך מחדש. למצוא את עצמך שוב.
חודש שבו אני מקווה שלא תוותר לעצמך,שתפסיק לפחד מהפחד.
"לחיי הפחד" אמרת ביום האחרון.

חודש שאני לא יודעת אם אחריו תסכים לקבל אותי בחזרה,או שאיבדתי אותך לנצח.

בבקשה תחזור.

אל תוותר עלי.

אני לא מוותרת עליך.

בחצי שנה האחרונה אני כמעט ולא נכנסת לכאן.. רק מדי פעם נכנסת,מציצה באיזה כמה בלוגים שאני עוד עוקבת אחריהם ויוצאת..

בשבועיים האחרונים נכנסת קצת יותר,אפילו עונה פה ושם על הודעות.

ועכשיו נכנסתי,ופתאום אני מגלה שמישהו/מישהי עשו לי מנוי...

מודה ומתוודה,מופתעת בטירוף.

תודה?!

כבר הבנתי שאיתך אני חוצה גבולות.
כבר הבנתי שאיתך אני מתגברת על מכשולים.
כבר הבנתי שאתה לוקח אותי יד ביד,וגורם לי להגיע למחוזות שלא חשבתי שקיימים.
אבל התקף חרדה משמחה?
אושר כל כך גדול שגורם לכל הגוף שלי לרעוד ולבחילה ששולחת אותי עם הפרצוף היישר לתוך האסלה? לא חשבתי בכלל שדבר כזה יכול לקרות.

הולך עם האמת שלי.
זה מה שאתה תמיד אומר.
ואף בן או בת זונה שמנסים להכשיל אותך ולתקוע לך מקל בין הרגליים לא יצליחו להפיל אותך.
אתה גיבור שלי. אביר שלי. מלך שלי.
אתה חזק יותר מהחיים עצמם,וכל העולם הזה שייך לך, כל עוד תמשיך להיות באמת אתה.

מחר אחכה לך בזרועות פרוסות,עם החיוך הכי גדול שחייכתי אליך עד כה,ופנים שטופות דמעות של אושר.
אני מאוהבת בך איש שלי מושלם!

במשך שנים חשבתי שאני לא מסוגלת לחזור לאהוב.
לא אהבת גבר,לא אהבה רומנטית.
אלא ממש לאהוב, את עצמי.
בחודש וחצי האחרונים אני לומדת כל יום מחדש לאהוב את עצמי כמו שמעולם לא אהבתי.
להעריך,לכבד ולהקשיב לעצמי.
לבטוח בעצמי. לא לפחד מהפחד.

בחודש וחצי האחרונים נתתי שוב דרור ללב שלי. הכנסתי אליו בן אדם,שבעצם תמיד היה שם, אבל רק בתור נקודה פסיק. עכשיו הוא כבר סימן קריאה ענק.
אני נותנת את כל כולי כל יום מחדש,ומקבל את עצמי כל יום מחדש.
אני מקבלת את כל כולו בכל רגע בו הוא מסוגל להיות שלי.
למדתי לדעת מה המקום שלי בחיים שלו,ולתת לו דרור כשהוא צריך. כי כשתופסים ממש ממש חזק,לאו דווקא מצליחים לא ליפול.

הבנתי שוב שכשאוהבים לא צריך להגיד. צריך להראות,ולעשות, בלי להתאמץ בכלל. כי זה פשוט צריך לצאת טבעי.

שומרת ליבו אנוכי.

אני כמו שמשון.
השיער שלי תמיד היה נקודת החוזק והחולשה שלי.
עם השיער שלי הרגשתי יפה יותר. מושכת יותר,שלמה יותר. יכולתי להשתגע איתו,יכולתי לאסוף,לפזר,להחליק,להבליט את התלתלים,לעשות כל דבר.
לקח לי שנים להשלים עם השיער שלי. כשהייתי קטנה יותר אין מצב שהייתי יוצאת מהבית בלי מחליק. שנאתי את התלתלים הנפוחים שלי ורציתי לתלוש אותם.
עם הזמן למדתי להשלים איתם,לקבל אותם,לאהוב אותם.
הבנתי שתלתלים זה לא סתם שיער. תלתלים זה אופי.

כבר המון זמן שאני רוצה לקצר את השיער,לתרום,סתם להוריד,לעשות איתו משהו, ומתה מפחד.
פחדתי שאם אוריד אותו כבר לא אהיה יפה,ארגיש שמנה יותר,משהו ישתנה בי. לא היה לי אומץ. מגיל 14 לא היה לי שיער קצר. 10 שנים שאני מטפחת אותו.

השילוב של הנשירה הבלתי פוסקת בזמן האחרון,השינויים שאני עוברת וחציית הגבולות שאני צולחת,גרמו לי להיום לסמוך בעיניים עצומות ולהגיד לספר "תעשה מה שאתה רוצה,זה כבר משעמם לי"
מפה לשם,חזרתי לאדום,ופתאום השיער שהיה מתחת לשדיים,מגיע רק עד לכתפיים...

ונחשו מה?
אני עדיין מדהימה בעיני ❤

הרבה פעמים שמעתי אנשים שאומרים "אני בחיים,הכל טוב,יש כאלה שמתים".. ותמיד צחקתי על זה. כי היו מקרים שבהם הרגשתי יותר מתה מהמתים עצמם.
רגעים כאלה שבהם את מרגישה כל כך ריקה.
ריקה מתוכן,ריקה מעוצמות,מריגושים.
תקופות שלמות בהם חיפשתי משהו קטן שיפיח בי חיים,והייתי מוכנה להסתפק ולו בכמה רגעים בלבד "בחיים"..

הימים האחרונים לעומת זאת,גרמו לי להרגיש הכי בחיים שהרגשתי כל השנה האחרונה.
בדיוק שנה עברה מאז שחזרתי לארץ אחרי 10 וחצי חודשים של טיול ושחרור מוחלט.

עכשיו כשאני חושבת על זה,אולי לא במקרה האירועים האחרונים קרו דווקא עכשיו.

"את עוברת ביום אחד תהליכים שלאנשים לוקח שנים לעבור" - כמה מדוייק המשפט הזה שהוא אמר לי. הגבולות שנפרצו,הספונטניות שזרמה לי בורידים,הפתיחה,של הלב,של הראש,של הנפש ושל הגוף. צניחה חופשית ללא מצנח אל הלא נודע,עם נחיתה רכה כמו צמר גפן.

לפעמים אנחנו מכירים אנשים מסויימים כל החיים,וברגע אחד מדוייק הם משנים את הכל.
וכשמכירים ביחד אנשים (במקרה הזה אישה נכונה להפליא), הכל מתנקז לרגעים נצורים.

Im alive!

אז אחרי תקופה מסויימת של חוסר הגשמה,חוסר הבנה עצמית מי אני ומה אני,לאט לאט פותחת את הראש לחוויות אחרות.

עם עיניים חצי עצומות בעבודה,אחרי 4 ימים רצופים ללא שינה (5 שעות שינה במצטבר), זוגיות (?!) חדשה,ספונטניות מטורפת,נסיעות בכל רחבי הארץ..

יציאה למועדון סווינגרים,התנסות ראשונה עם אישה ואורגייה מהממת עד 7 וחצי בבוקר.

הרבה אהבה,הרבה ביחד,הרבה חדש,הרבה ללמוד אחד את השנייה וההיפך. 

אפילו התפתחויות בתחום העבודה.

לאט לאט,בזהירות,בצעדי שועל,אסלול את הדרך לדעת מי אני. מה אני. מה טוב לי. ומי טוב לי.

תודה על ההובלה.

היתרון בלגור מעל הכנרת: סקס בצוק עם בריזה מטורפת. להישען על סלע ענק ולהרגיש זין לא פחות ענק שדופק אותי כמו זונה קטנה ומתוקה.

החסרון: מלא קוצים בכפכפים.

בכל אופן,מזל שיש מי שסיים לי את תקופת הבצורת...