רוך וקושי

לך על... שמות הנספים בשעה 21:00 ליד הבופה של הפרידמנים.

יש בכלל משהו חדש?

קצת אקשן ממש ממש לא יזיק לי...

פה אמורה לבוא תמונה של התחת שלי להמחשה (כי בזמן הזה לא התפתחתי כבנאדם) 

אבל כנראה שבכל זאת גדלתי קצת... (כאדם כאדם)

פוסטינור

אני ילדת DDLG כבר הרבה שנים..

פעם לא ידעתי לתת לזה שם

ובך - היו בך את כל המאפיינים של אבוש שלי. 

חיצונית אתה דומה לו פלאים

פיזית אתה גר בדיוק מרגיז  ברחוב שבו גדלתי 

דקה מבית הספר היסודי שלמדתי בו

ודקה נוספת מהתיכון. 

כל כך הרבה זכורנות מאושרים משם

כל כך הרבה תחושת בטחון - וכל כך הרבה דברים להתגעגע אלהם. 

כשהייתי מגיעה אליך הרגשתי כל כך בטוחה.

בשקט הזה שהיה ברחובות שלך, בעבודה שלא הייתי צריכה ווייז כי אני מכירה את הדרך 

בעינים עצומות (וזה מאישה שחוצה כביש ולא יודעת לחזור) 

לא שמתי לב לכל הסימנים האלה

לעובדה העגומה שלו הייתי נראה במקרה קצת אחרת

לו הית גר בעיר אחרת.. כנראה לא הייתי כל כך עצובה ושבורה מזה שהלכת.

אתה לא היית ואינך אבוש שלי. 

אתה סך הכל אחד שנתקע לי במקרה בדרך

ואני שוב בילבלתי בן אהבה למשחק

אני תמיד רוצה לשחק.

הכי אהבתי לבוא אליך עם הסקטים הורודים שלי והגרבים עד הברך

לקבל ממך עונש בכאילו ולהתפעל מהאוויר שהיה לך בשבילי.

הרגשתי מיד בבית - חשבתי שזה בגללך. 

זו היתה טעות.

לא נזהרתי - השלכתי עליך את כל מה שאני חולמת וחלמתי כילדה. 

את מגרש המשחקים הנפלא של הסקס ואת הבטחון המדומה שיש לי (עד היום) אצל הורי

מצאתי לי לרגע את הבית שאני יכולה להיות בו  שוב חסרת אחריות וילדה

למה אני לא נשארת ילדה?

למה אני חייבת לגדול?

אני בת 6 בשם האל.

אני בת 6 ורוצה את אבוש.

ואתה? אתה בכלל משהו אחר לגמריי

אדם אקראי בחיי ותו לאו. 

אפילו לי (ובשם האל אני אדם מודע) אין מושג מה זה השיעור המקולל והכואב הזה?

אומרים שאף פעם לא חבל על אהבה 

אבל עליך אני ממש מצטערת.

ממש מצטערת שהכרתי אותך, שנתתי לך את הלב שלי, שהשלכתי כל כך הרבה. 

שאני זקוקה ככה לחום ולרוך מאדם שלא יודע ולא רוצה לתת אותם.

שמפחד. ושלא יצעד מעבר לפחד כנראה לעולם. 

או אולי פשוט אדם שלא יודע לאהוב.

למה התובנות לא משחררות או מרגיעות את הכאב?

למישהו יש תשובה?

בעיק לשאלה הנוראית

מתי זה יגמר כל הכאב הזה?

בזמן האחרון
נכתבים בי שירים
עופות מוזרים
חולפים לי בחלון

אתמול חשבתי
שהנה השתגעתי
משהו אוכל בי
בזמן האחרון

ואיש לא אומר
לא אומר מתי זה יגמר
כמה זמן יימשך עוד הזמן האחרון

בזמן האחרון
לא יוצא מהבית
לא מצליח לקרוא
ומצפה לאסון
מזמן לא כתבתי
לזאת שאהבתי
לאן נעלמתי
בזמן האחרון

לוקח גלולות כנגד כל החרדות
שותה להטביע את ספינת הדיכאון
ואיש לא אומר מתי זה יגמר
וכמה זמן יימשך עוד הזמן האחרון

לפני שהתחלתי את כל המסע המתיש של "יחסים פתוחים" 

חקירת מיניות "יחסים מאפשרים" "פולי" "זוגיות עם תחנות יציאה" בלה בלה בלה... חרטה כזו או אחרת...

היה לי הרבה יותר טוב ושקט בנפש! 

למה?

כי מצב הרוח שלי היה תלוי בי ורק בי.

מאז הכניסה למעדון הלא יוקרתי של הלבבות השבורים

הרבה הרבה יותר חרא.

למה?

כי העולם המלא שלי הצטמצם ל: הוא והיא והיא והוא ושוב הוא והיא

וחאלס!!!

לפני זה היה לי בעולם

ספורט

סוסים 

שח מט

הרצאות

סושי

ריצה למרחקים ארוכים

טיולים

יין

ספרים (אוי כמה  שאהבתי לקרוא)

ועוד מלא תחביבים כאלה ואחרים. 

מאז כל החרא הזה (כן פשוט חרא) 

הייתי כל הזמן ב 100% עיסוק במערכות היחסים בחיי

ושכחתי את מערכת היחסים החשובה מכולם

מערכת היחסים של אדם עם עצמו!

ואם יש משהו שהבנתי זה - ששום אדם בעולם לא יכול לתת לך אהבה כמו שאת רוצה

אם הוא לא אוהב ומחובר לעצמו קודם.

ושאת לא יכולה להיות מסוגלת בכלל להבחין באהבה הזו אם את
בעצמך לא אוהבת ומוחברת אל האני שהוא את.

או לפחות חיה  בשלום וקבלה עם כל החלקים גם אם אלו שהם פחות לטעמך. 

אז אני פורשת מכל זה וחוזרת למערכת היחסים שלי עם עצמי.

או לסרוגין עוברת לבנות:-). 

היום התקשרו אלי מהגיהנום ...

ביקשו בחזרה את המזג אוויר

גם כן - גם לא עוזרים לי למצוא חרדית שבקטע

וגם לא להעלים גופה

חברים עלק

ואני אנסה - אולי ילך לי ...

אני ממש ממש מפנטזת על... בחורה דתיה ... ביישנית כזו אולי טיפה תמימה.

שתצטרף אלי ואילו...

לערב שאני אקח איתי לבית אבות...

אז אם את פה - אני יותר מאשמח

ואם אתם חברים שלי, מכירים אחת כזו לפרגן לי  

ממש אשמח

וברכה תבוא על ראשכם וכו וכו..

M

לפחות חמישה ימים...

חוזרת לפרוזק  

הכי ביצה ותרנגולת.