לומדת את עצמי לדעת.

הפסקתי לכתוב.
לא בגלל, אלא בזכות.
בזכות ההתפרצות הפתאומית.
בזכות החיים שחזקים מהכל.
בזכות החיים שגדלים בתוכי שנותנים לי חיים.
בזכות האהבה האינסופית, השקט, הרוגע, הפרופורציות.

אוהבת להיזכר,
משתעשעת במחשבה מה היה, ומה היה קורה אילו...
מחייכת לעצמי כשנזכרת בהם, בעיקר בו.
מאושרת בחלקי, בנקודה הזו.
מרגישה הכל בעוצמות, הורמונים אולי...למי אכפת.
תמיד אהבתי את הקיצון,
נתראה בסיבוב בדסמ.

עוד לא סיימתי איתך.
❤