זוכרת שבאותו יום היה לי חם, למרות שבחוץ התחיל הקור בערבים, גלי חום עלו וירדו, בזמן התלבשתי והתכוננתי...
טוב, התלבשתי...לא ממש.
הרי ידעתי שכל בגדים יירדו די מהר. זרקתי על עצמי שמלה קלילה, תחתון פשוט...
עליתי לאוטו והתחלתי לנסוע.
שלחתי לו שאני בדרך.
בדרך לאן לעזאזל?? הוא אמר שישלח מיקום בווטסאפ.
אני כבר מחוץ לעיר ונאדה, הטלפון חשוך.
חושבת לעצמי שמקסימום אקפוץ לחברה שלי בעיר הסמוכה. החרא הזה התקפל.
אחרי כל השנים האלה...כל הזמן שאנחנו מדברים על זה..
מדליקה סיגריה, פותחת חלון ומגבירה מהירות.
מתכוונת לחייג לחברה ופתאום - ווטסאפ.
מיקום. גוגל, המיקום - טיזינבי..רגע, איפה זה? הכל ירוק במפה. יער?
שביל מואר, אין אף אחד. החץ של המפה ממש ליד המיקום. חונה את האוטו בצד, נכנסת ברגל, לא מפחדת מכלום..רק בלי עכבישים..
הוא שם, לא רחוק מהתאורה של הכביש נשען על עץ ומעשן. לוקחת שלוק מהבקבוק שהביא איתו, צריכה קצת אלכוהול כדי להיות כאן עכשיו ולא לברוח כל עוד נפשי בי.
ערומה, ידיים על העץ מוצאת את עצמי חדורת אצבעות בכוס, רגע..
איך זה קרה? הרגליים בקושי מחזיקות אותי. האלכוהול או האורגזמה שקרובה...מה אכפת לי, אני עפה!!!
אני כבר שם...קרובה כל כך...שלא יפסיק לעולם לבעול אותי עם האצבעות האלה.
מרגישה את היד הקרה שלו על החזה לוחץ לי בעוצמה על הפיטמה, נאנחת וגומרת.
הוא מוריד את החגורה, מסובב, סוטר ומקלל. לא זוכרת מה בדיוק אמר...רק ידעתי שעשיתי משהו לא בסדר.
החגורה מצליפה בפיטמות, מהר מאוד הוא עובר לדגדגן, זה כל כך כואב, אז למה אני פותחת רגליים בכל זאת?
אחרי כמה פעמים, הוא מניח את ידו דוחף לי לשון לפה, יורד על הברכיים ומלקק קצרות.
הוא לא סיים...זה ברור.
אטבי כביסה.. רגע מה?
דמיינתי משהו יותר אלגנטי וקלאסי.
הכאב נוראי, חד, בלתי נסבל...הפיטמות עומדות ליפול? לא עדיין, זה החזה שתלוי באויר, אני מכופפת ומזוינת כמו חיה באמצע היער.
הוא מזיין חזק, תופס את המותן ודוחף את עצמו עוד יותר עמוק בכל תנועה, כל פעם שאני משמיעה קול הוא מושך את היד קדימה ונוגע באטב.
מחזיר אותי למציאות,
הוא לא יודע שאני מזמן בספייס, שיזיין, שיעשה בי כרצונו. כולי נתונה לו, לרגע הזה...לרגע הרומנטי הזה ומלא תשוקה, לפורקן שלו בי, לאמונה שלי בו.
בין דימיון למציאות, מוצאת את עצמי חושבת. נזכרת. חושקת. מתאפקת. מתפרקת.
❤
