ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ללא שם.

אין סדר כרונולוגי בפוסטים. כותבת מה שעולה לי במוח באותו רגע. או מה שמציק לי. בוער בי. או סתם היה לי משעמם. נזכרת במשהו מהעבר. אין פואנטה. אין תהליך. אין מטרה. מקום להוציא מחשבות או חוויות נטו.
לפני חודשיים. שישי, 27 בספטמבר 2019, בשעה 20:15

שאלת אם הייתי בסדנא. טנטרה התכוונת. 

כן, פעם אחת, מזמן. סיפרתי לך. שכחת כנראה. 

אני לא צריכה סדנא. כמו שלא הייתי צריכה הסברים כשהסתובבת אליי עם התחת. 

התפלאת אחר כך. לא האמנת שאף פעם לא עשיתי את זה. כמו שהתפלאתי מהגמירות שלך. 

זה פשוט זה. זה נכון. זה טבעי. זה אמיתי. ככה זה צריך להיות. 

זאת לא התעסקות ולא עבודה. זה לא קשה. זה לא מאמץ. 

זה חשק ותשוקה וצורך. ריקוד ושיר. תשובה לשאלה. תרופה. מדיטציה. אהבה. רגש. 

זה הכל.  

אולי מתישהו תבין. אולי לא. אני לא צריכה סדנא. 

לפני חודשיים. חמישי, 26 בספטמבר 2019, בשעה 18:21

אולי לא רק פה? סיסמא, Google translate וזה. 

אחרת אין לי הסבר אחר למה שהיה אתמול. 

בינתיים. אחר כך אולי יהיה. זה תמיד בא לי אחר כך. 

הלוואי ויכולתי פשוט לשאול.

לפני חודשיים. רביעי, 25 בספטמבר 2019, בשעה 11:47

כשהבת שלך מתמזמזת עם החבר שלה בסלון, עוד רגע הם מזדיינים להם שם. 

לא הייתם עוד אתמול ביישנים שקטים, שניכם? 

כשאמרתי שהבית לרשותכם, תעשו מה שבא לכם, לא התכוונתי שאהיה תקועה בחדר ומתה לפיפי. 

צריך לקנות סיר. שיהיה בחדר. לכל מקרה.

לפני חודשיים. שלישי, 24 בספטמבר 2019, בשעה 21:47

"כל הכבוד, מאמי. כמעט שעה בלי הפסקות ובלי לנשום פינקת אותי. איך לא התעייפת?"

"אולי התעייפתי. אבל נהניתי יותר. הגניחות שלך שוות כל רגע של זה. זה תענוג בפני עצמו."

 

"אני רוצה את אצבעות הקסם שלך."

"אין לי כוח לזה עכשיו."

"לא בא לי להתחיל להתעסק עם זה עכשיו."

"מאמי, מה קרה? למה את עצובה?"

לפני חודשיים. שלישי, 24 בספטמבר 2019, בשעה 21:36

"את יפה וכוסית ומזדיינת טוב. את יכולה להשיג לך כל גבר בקלות."

"אני לא רוצה כל גבר. אני לא רוצה להשיג. אני רוצה אותו. אני רוצה שהוא ירצה אותי ויאהב אותי כמו שאני רוצה ואוהבת אותו."

"אבל הוא מניאק. הוא מתייחס אלייך חרא."

"אולי. ואולי אני החרא.לעולם לא אדע באמת."

"את חייבת להפסיק עם זה. זה לא עושה לך טוב."

"חייבת? למה? מה זה יעזור? שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה. אז מה זה משנה? אולי אצליח לחזור לקונכייה שלי שהייתי בה לפני שהוא בא. אולי לא. זה לא באמת משנה. לא באמת אכפת לי. אין טעם לכלום. זה מה יש."

"מי את? אני הכרתי מישהי אחרת. זאת לא את. את לא רצית זוגיות. את נהנית מהחיים והיה לך כיף. הייתכן שאת רוצה זוגיות?"

"אני לא רוצה זוגיות. אני רוצה אותו. ומה שזה לא יהיה איתו. אתה רוצה לקרוא לזה זוגיות? שיהיה." 

 

לפני חודשיים. ראשון, 22 בספטמבר 2019, בשעה 22:43

אני צריכה כל מיני דברים. דברים שאני אף פעם לא מצליחה להשיג.

אני צריכה להבין. להבין דברים שאני אף פעם לא מצליחה להבין. 

אני צריכה להשלים. עם זה שככה זה ישאר לתמיד. לא אשיג ולא אבין. 

 

 

לפני חודשיים. חמישי, 19 בספטמבר 2019, בשעה 22:12

חשבתי שהקטע הכי קשה עם ילדים גדולים בבית זה להזדיין איך שבא לך ומתי שבא לך. אז חשבתי. 

לא, זה לא. בדקתי. זה קשה, אבל לא הכי.

הכי קשה זה לבכות בשקט בכרית שלא ישמעו כשבא לך לבכות בקול ולצרוח ולדפוק ראש בקיר ולשבור דברים.

אז את מחפשת. איפה להתנחל. ככה, כמו שאת. עם עיניים נפוחות, מבולגנת. להשתכר ולעשן ולהירדם אולי לשם שינוי. כי שינה זאת גם מתנה. 

וחוק מרפי. כי חמישי וזה. וזה מובן וברור. 

הספסל למטה קורץ לי. אארח לו חברה כנראה. זה לא זה. אבל אם יתמזל מזלי ולא יהיו שם אנשים, אולי אוכל לבכות קצת לא בשקט. לפחות משהו. 

 

 

לפני חודשיים. שבת, 14 בספטמבר 2019, בשעה 00:00

ממורמרת. מילה שאתם כל כך אוהבים. מדביקים אותה לכל מי שמעיזה להגיד את האמת. לכל מי שמרגישה חרא. לכל מי שרע לה באותו רגע. מילה כל כך קשה. ושלילית. כי אסור. כי צריך תמיד לחייך. כדי לספק אתכם. לרצות אתכם. זדיינו. תמותו. אני ממורמרת. רע לי. זדיינו. ולא במובן הטוב של המילה הזאת. זדיינו.  

לפני חודשיים. שישי, 13 בספטמבר 2019, בשעה 17:57

הכלה. הבנה. תמיכה. רגישות. כמה שכולם אוהבים לדבר על זה. לכתוב על זה. לצעוק בכל פינה כמה הם ככה וככה וכו' וכו'. 

לדבר. לכתוב. לצעוק. ליישם...לא. לא קיים. אתם לא מבינים אפילו מה זה. איך עושים את זה. מילים יפות שאתם משתמשים בהם לצרכים שלכם. נקודה.

 

לפני חודשיים. חמישי, 12 בספטמבר 2019, בשעה 22:12

כמה שאתם פתטיים ועלובים. כמה שאנחנו משתפות פעולה עם זה. ואתם קונים את זה. חושבים שזה עובד. למה לא, בעצם? מה אכפת לכם? זה באמת עובד. חחחחחחחחחחח. אין גבול לחוצפה. למות מצחוק.